סעיף א - 1067

רשות היחיד ורשות הרבים

הרב עקיבא גרשון וגנר

ראש ישיבה – ישיבת ליובאוויטש טורונטו

בשו"ע אדה"ז סי' שמ"ה ס"א: "איזו היא רשות היחיד מקום המוקף מחיצות גבוהות עשרה טפחים . . וכן חריץ עמוק עשרה טפחים שנמצא חללו מוקף במחיצות גבוהות עשרה . . וכן עמוד או תל שהוא גבוה עשרה ורחב ד' על ד' הרי הוא כמוקף מחיצות גבוהות עשרה שהלכה למשה מסיני היא שאנו אומרים גוד אסיק דהיינו שאנו רואים את ד' צדדי העמוד הגבוהים י' טפחים כאלו נמשכו והועלו למעלה על ראשו ועומדים כמחיצות סביב לו ונמצא ראשו מוקף מד' צדדים וחללו ד' על ד'".

ושם בהלכה י"ג: "כל דבר שהוא ברשות הרבים אם אינו גבוה ג' טפחים . . הרי הם רשות הרבים . . ואם הוא גבוה ג' ומג' ועד ט' ולא ט' בכלל אם הוא רחב ד' על ד' חלק רשות לעצמו מדברי סופרים והוא ככרמלית . . ואם אינו רחב ד' על ד' הוא מקום פטור . . ואם הוא גבוה ט' טפחים מצומצמים שראוי לכתף עליו . . הרי הוא כרשות הרבים . . אבל מעשרה ולמעלה אף אם ראוי הוא לכיתוף ומכתפים עליו הרי נשתנה לרשות אחרת שאם הוא רחב ד' על ד' הוא רשות היחיד..."

וצ"ע, הרי לכ' דין זה שלמעלה מי' והוא דע"ד הוי רה"י כבר כ' בסעי' א', ולמה הוצרך לכופלו כאן? וביותר צל"ע שלא הזכיר כלל "כמו שנת'" או כיו"ב, אף שדין זה הוא לגמרי הדין שבס"א?

ובסעי' י"ז: "אויר רשות הרבים אינו רשות הרבים אלא עד עשרה טפחים אבל למעלה מי' טפחים מקום פטור הוא לענין דבר שאינו מסויים . . אבל דבר מסויים כגון . . ראש עמוד . . (ו)אם יש בו ד' על ד' גם למעלה מעשרה אינו מקום פטור אלא רשות היחיד גמורה הוא".

וצ"ע כנ"ל, דלכ' זהו אותו הדין כמו בסעי' א' ובסעי' י"ג, וגם כאן לא הזכיר כלל הל' "כמו שנת'" או כיו"ב, וצ"ב?

והנה בגדר רה"י מצינו פלוגתא בראשונים, דהנה ברש"י בשבת (ו, ב בד"ה קמ"ל) כ' "כלומר זו היא שנגמרו מניין מחיצות שלה שיש לה מחיצות מכל צד, כגון חריץ וכן גדר דאמרינן מארבעה צדדין גוד אסיק פני המחיצה על ראשו ונמצא ראשו מוקף מארבעה צדדין וחללו ארבעה כו'", ומבואר דגדר רה"י תלוי במחיצות, וגם מה דהוי רה"י ע"ג גדר ותל הוא משום דאמרינן גוד אסיק מחיצות, וכ"כ רש"י בעירובין (צב, א ד"ה אף גג): "נהי נמי דשרינן ליה במחיצות תחתונות משום גוד אסיק מיהו מחיצות ניכרות בעינן, שלא יהא גג בולט חוצה להם, דאי לא מינכרא לא אמרינן גוד אסיק וגדול נמי אסור דאין לו שום מחיצה וכל שאין לו מחיצות אינו רשות היחיד".

אבל במאירי סוכה (ד, ב ד"ה היתה גבוהה, במה דבשבת הוי על גבי תל רה"י אף דליכא מחיצות הניכרות) "שבזו אין אתה צריך לגוד אסיק עד שתצטרך בה למחיצות ניכרות, שאין הטעם אלא משום שכל שגבוה עשרה ורחב ארבעה אינו תשמיש של בני רה"ר ודינו כרה"י אף בלא מחיצות" (ועי' באבנ"ז סי' ער"ב שביאר כן בדעת הרשב"א (והמהרש"א) דע"ג עמוד וגג הוי רה"י משום מניעת רגל הרבים ולא מטעם מחיצות, וכ"כ בחידושי הגר"ח על הרמב"ם פ"ד מהל' סוכה בדעת הרמב"ם ועוד).  

הנה מל' אדה"ז בס"א, משמע להדיא כפרש"י דבעינן מציאות של מחיצות, ולכן עמוד או תל הוי רה"י רק משום דאמרינן גוד אסיק מחיצות (ובטושו"ע סתמו, אף שבב"י על הטור העתיק כל לשון רש"י הנ"ל).

אבל מהל' בהי"ג משמע דלא כן, שהרי כ' "אבל מעשרה ולמעלה . . הרי נשתנה לרשות אחרת שאם הוא רחב ד' על ד' הוא רשות היחיד", דמשמע דמה הוי רה"י הוא משום שלמעלה מי' נשתנה להיות רשות לעצמו (שרה"ר הוא רק עד י'), וזהו דלא כטעם הנ"ל לכ' (דהרי אי משום המחיצות, א"כ גם למטה מי' נעשה רה"י במחיצות עשרה, ואינו שייך למה שלמעלה מי' נשתנה להיות רשות לעצמה)?

ועד"ז בסי"ז שכ' "אויר רשות הרבים אינו רשות הרבים אלא עד עשרה טפחים אבל למעלה מי' טפחים . . לענין . . דבר מסויים כגון . . ראש עמוד . . (ו)אם יש בו ד' על ד' . . רשות היחיד גמורה הוא", הרי משמע דמה דלמעלה מי' הוי רה"י שייך לזה שאויר רה"ר אינו רה"ר אלא עד עשרה טפחים, ואם הכל תלוי בהמחיצות, א"כ מה תלוי זה במה שאויר רה"ר הוי רק עד עשרה, הרי ראש העמוד הוא רה"י מצד המחיצות, והי' רה"י גם אם הי' בתוך עשרה?

ועי' בגמ' להלן בשבת (ז, ב) גופא אמר רב גידל אמר רב חייא בר יוסף אמר רב בית שאין תוכו י' וקרויו משלימו לי' על גגו מותר לטלטל בכולו בתוכו אין מטלטלין בו אלא בד' אמות אמר אביי ואם חקק בו ד' על ד' והשלימו לי' מותר לטלטל בכולו מאי טעמא הוי חורי רה"י וחורי רה"י כרה"י דמו.

ובתוס' (ד"ה ואם חקק) וקשה לריב"א מ"ש מסוכה דאינה גבוהה י' דאמר בפ"ק דסוכה (דף ד.) חקק בה להשלימה לי' אם יש משפת חקק ולכותל ג' טפחים פסולה פחות מג' כשרה והכא מהני חקיקה אפילו מופלגת מן הכותל הרבה ותירץ דשאני התם גבי סוכה דבעינן שיהיו מחיצות סמוכות לסכך דילפינן התם (דף ו:) מחיצות מבסכת בסכת בסכות כדאמרי' התם הרחיק הסיכוך מן הדפנות פסולה ולהכי בעינן שיהא פחות מג' דצריך לצרף הגידוד של חקק למחיצות כדי שיהיו סמוכות לסכך שכנגד הנקב ואע"ג דדופן עקומה מכשרת עד ד' אמות מתרץ לה הש"ס ה"מ היכא דאיכא מחיצות מעלייתא אבל הכא דלשויה מחיצה בפחות מג' מצטרף הגידוד עם המחיצות דהויא סמוך לסכך טפי לא מצטרף.

ועי' ברא"ש (סי"א) "ולא דמי להא דאמרינן בפ"ק דסוכה (דף ד א) סוכה שאינה גבוה י' וחקק בה כדי להשלימה לי' אם יש משפת חקק ולכותל שלשה טפחים פסולה דגבי סוכה בעינן מחיצות סמוכות לסכך דאמר התם שאם הרחיק הסכך מן הדפנות ג' טפחים פסולה אבל גבי שבת רק שהרשות משתמר ע"י המחיצות אפילו רחוקים ממנו הרבה קרוי רה"י הלכך ע"י מחיצות החיצונות שגבוהות עשרה נקרא רה"י אבל לא ע"י הפנימית שאין שפת החקק מצטרף עמהן כיון שרחוקים ממנו ג' טפחים".

אבל ברמב"ן כ' "איכא למימר לענין סוכה דפנות בעינן דכתיב בסכת בסכת בסכות הלכך בעינן תוך ג' דליהוי לבוד, אבל לענין שבת כל היכא דלא בקעי רבים כלל רה"י הוא והא איתנהו למחיצות מבחוץ דהוו עשרה, הלכך תוך חקק נמי תוך מחיצות דעשרה הוי ורה"י הוי".

והחילוק מבורר, דהתוס' הצריכו מחיצות גם לענין שבת, רק החילוק הוא בגדר של המחיצות, דכיון דלענין שבת כל ענין המחיצות הוא רק בכדי שהמקום יהי' שמור, לכן חלוקים הם בדינם ממחיצות דסוכה, אבל בל' הרמב"ן מבואר דלענין שבת לא בעינן כלל מציאות של מחיצות, ולא בעינן אלא שיהי' מקום דלא בקעי בה רבים (והמחיצות הוא רק היכי תימצי שאין רבים בוקעים בהמקום, ועי' בל' התוס' בסוכה (ד, ב) דאף דקיצר יותר מ"מ גם שם משמע דגם בשבת הוא מדין מחיצות, ואכ"מ).

ועי"ש (בשו"ע אדה"ז סכ"ב) "ואם חוקק בהם ד' על ד' אפילו באמצע רחוק מן הכתלים ג' טפחים או יותר נעשה כולו רשות היחיד לפי שבמקום החקק עצמו ששם הוא גבוה עשרה שם הוא רשות היחיד גמורה והשאר נעשה כחורי רשות היחיד שהם כרשות היחיד, ואע"פ ששפת החקק מצטרף עם הכתלים שבתוכו להשלימם לעשרה אע"פ שהוא רחוק מהם ג' טפחים או יותר מכל מקום ע"י צד החיצון של הכתלים ששם הם גבוהים י' נעשה חקק זה רשות היחיד הואיל ויש בו חלל גבוה י' טפחים ואף על פי שהכתלים רחוקים מחללו ג' טפחים או יותר אין בכך כלום לפי שלענין שבת א"צ רק שתהא הרשות משתמרת ע"י המחיצות ואפילו הן רחוקות ממנה הרבה נקראת רשות היחיד והשאר נעשה כחורי רשות היחיד שהם כרשות היחיד .  . ואם אין הכתלים גבוהים עשרה אפילו בצד החיצון שלהם אין החקק נעשה רשות היחיד אלא אם כן הוא סמוך לכתלים פחות מג' טפחים שאז מצטרף שפתו לגובה הכתלים להשלימם לעשרה ואע"פ שאין הכתלים גבוהים י' אפילו בצד החיצון מכל מקום מצטרפים".

הנה משמעות דבריו כאן הוא דבעי מחיצות, ולכן הוי רה"י רק ע"י מה דאיכא מחיצות בצד החיצון (ואם אין מחיצות גם בצד החיצון א"כ אכן אי"ז רה"י), והחידוש לגבי שבת הוא רק דלא בעינן שהמחיצות יהיו סמוכות להרשות, אבל בעינן ששמירת הרשות תהי' ע"י מחיצות, דאילו לשא"ר הנ"ל משמע דאי"צ כלל לדין מחיצות.

ואבקש מקוראי הגליון להעיר ולהאיר בזה.