סעיף ב - 1106

דעת אדה"ז בקציצת הצפרניים בכלי לצורך טבילה ע"י נכרית

הרב מנחם מענדל מרזוב

כולל אברכים שע"י ביהכנ"ס אנ"ש

ביו"ד (סקצ"ח) נחלקו הט"ז ונקה"כ בדין אשה ששכחה ליטול צפרני' מע"ש, דדעת הט"ז (סקכ"א) דתטבול בלי נטילת הצפרניים, דהוי מלאכה דאורייתא, אבל בנקה"כ מביא מש"כ בתוס' (שבת צד, ב ד"ה אבל) דנטילת הצפרניים שלא לצורך הצפרניים הוי מלאכה שאצל"ג, והא דתני חייב הוא רק לדעת ר"י אבל לדידן פטור, ולפ"ז לאמר לנכרית ליטול הוי שבות דשבות במקום מצוה, ולכתחילה תאמר לנכרית שתטלם ביד משום מהיות טוב אבל מעיקרא דדינא מותר אף בכלי. ובמג"א (או"ח רסש"מ) ביאר שדעת האוסרים הוא דס"ל דלא הוי מלאכה שאצל"ג דהריב"ש כותב (סשצ"ד) דחייב אפי' לר"ש ואפי' שהולכים לאיבוד "שהרי הנטילה היא המלאכה וכן בשער כו' ונראה לומר ג"כ כו' אבל גזיזה היתה במשכן שלא לצורך הצמר והשער רק לצורך העור, כגון בעורות תחשים. וע"כ חייב כל שהוא לצורך גופו אע"פ שאינו צריך לשער". ומ"מ מסקנת המג"א כהתוס' (ונחלקו הפוסקים בדעת המג"א אם לכתחילה עדיף ביד או בכלי, ראה מה שנסמן בילקוט מפרשים בשו"ע הוצאות הדרת קודש).

ובשו"ע אדה"ז (סש"מ ס"ב) כותב "אין הגוזז והחותך צפרנים בכלי חייב אלא אם כן צריך לצמר או לשער או לצפרנים שחתך אבל אם אינו צריך להם הרי זו מלאכה שאינה צריכה לגופה ולפיכך אשה ששכחה מערב שבת ליטול הצפרנים ובשבת הוא ליל טבילתה יש מי שמתיר לה לומר לנכרית לחתכן לה שכל דבר שאינו אסור אלא מדברי סופרים מותר לעשותו ע''י נכרי לצורך מצוה כמ''ש בסי' ש''ז ושכ''ה אבל יש אומרים שאף אם אינו צריך לצמר ושער וצפרנים חייב (שעיקר המלאכה היא העברת השער והצמר מהעור והצפרנים מהאצבעות והרי הוא צריך לגוף העברה זו ועוד) שגם במשכן היו גוזזים עורות התחשים אע''פ שלא היו צריכים לשערן ולכן אין להתיר לומר לנכרית לחתכן שזהו שבות גמור ולא התירוהו לצורך מצוה כמ''ש בסי' רע''ו אלא תאמר לה ליטלן ביד או בשינים שזהו שבות דשבות".

[וידוע כבר החידוש בדברי אדה"ז אלו, דבסדרי טהרה (סקצ"ח סקל"ט) כותב לחלק (עיי"ש שלא כתב את זה בדעת הריב"ש עצמו), דאפי' להמחייבים בגיזה לאו לצורך גופה, זהו דוקא היכא דהוי לצורך יפוי העור, אבל הנטילה לצורך טבילה אינו לצורך יפוי העור אלא לצורך טבילה שלא יחוץ הצואה שתחתיו, ושוב הוי מלאכה שאצל"ג. ובאמרי ברוך (על הט"ז שם) כותב כדברי הסד"ט, וכותב שאם יש לאשה צפורן גדול שבלאו הוי הי' דעתה לקצצה אז יש לומר דלכו"ע חייב. וכן כתב בביאור הלכה (רסש"מ).

ועכשיו שנדפס חידושי הרמב"ן על שבת רואים שגם הוא כתב לאסור בפירוש קציצת הצפרניים דהוי מלאכה הצריכה לגופה, דז"ל (קו, א) "ואע"פ שאינו צריך לגוף הצפרנים והשיער מלאכה הצריכה לגופה נקראת כו' גוזז ונוטל צפרנו בין לתקן גופו ולייפות עצמו ובין לצורך השער והגיזה כולן מלאכה הצריכה לגופה הוא מפני שהכל דבר אחד והנטילה היא המלאכה".

וראה בהגהות הגרא"ז על הרמב"ן שכתב על דברי הרמב"ן שזהו לא מטעמו של הריב"ש. ולכאורה כוונתו, דלהריב"ש המלאכה הוא צורך יפוי העור, משא"כ להרמב"ן "הנטילה היא המלאכה", וא"כ כל פעם שצריך לנטילה יתחייב, ולפ"ז יהי' הנ"מ ביניהם במקרה דידן, שאי"צ ליפוי העור ורק להסיר החציצה, דלסברת הריב"ש כאן יהי' מלאכה שאצ"ל, אבל להרמב"ן גם כאן יתחייב.

אלא שצ"ב, דהרמב"ן כותב בבכורות (על הסוגיא כד, ב) דתולש צמר לצורך שחיטה הוי מלאכה שאצל"ג, וא"כ ע"כ שגם הרמב"ן כוונתו רק שהמלאכה הוי צריכה לגופה כשנעשית לצורך הצמר והשיער וגם כשנעשית לצורך יפוי העור, משא"כ בתולש בשביל לשחוט שאינו לא לצורך הצמר ולא לצורך יפוי העור, וזה דומה ממש לנדו"ד של קציצת צפרנים לצורך טבילה דאינו לא לצורך הציפרניים ולא לצורך העור, אלא להסיר החציצה.

ואדה"ז כאן מדייק בראשית דברי הריב"ש (הועתקו לעיל) עיי"ש שתחילה כתב שהנטילה היא המלאכה, ומזה דייק אדה"ז מה שמדייק הגרא"ז מדברי הרמב"ן, ויוצא בדיוק להיפך ממש"כ הגרא"ז, שלדעת הריב"ש המלאכה הוא גוף ההעברה, ולדעת הרמב"ן המלאכה היא לצורך העור או הצמר].

והמו"ל דשו"ע החדש כתבו דמשמעות אדה"ז שהעיקר הוא כדיעה הב'. וכן כתב בספר טהרה כהלכה ח"ב פ"ב הערה 202.

ולכאורה אפשר להביא ראי' מדברי אדה"ז בסתצ"ח סכ"ג, דכותב דהשוחט את העוף ביו"ט "לא ימרוט את הנוצה כדי לעשות מקום לסכין שהרי הוא עוקר דבר מגידולו, ועוד שהעושה מלאכה זו בשבת יש לחייבו דם משום גוזז", והרי רואים מכל אלו ששקו"ט בסוגיא שהקישו דין דגוזז דתולש לצורך שחיטה דהוי לא לצורך העור ולא לצרוך הנוצה דכתב הרמב"ן דהוי מלאכה שאצל"ג לדין זה דגוזז לצורך טבילה דאינו לא לצורך הצפרניים ולא לצורך יפוי העור, ואלו שחילקו הוא רק להיפך שדין גוזז לצורך טבילה חמור יותר (ראה מנחת פתים על או"ח סש"מ).

ולפי זה לכאורה אפשר ללמוד מזה שסותם אדה"ז בסתצ"ח שסובר לעיקר כדעת הריב"ש (וכפירושו בסש"מ שגוף המלאכה הוי ההעברה והרי צריך להעברה זו). ואולי הלשון 'יש לחייבו' יכול להתפרש היינו שפעולה זו הי' חייב אם הי' צריך לגופה אבל לא שחייב ממש. ואבקש מהקוראים שיעירו בדין זה שנוגע להלכה למעשה.