סעיף יח - 1035

היתר הפסת מורסא

הרב אלימלך יוסף הכהן סילבערבערג

שליח כ"ק אדמו"ר ורב – ווסט בלומפילד, מישגן

כתב המחבר (שו"ע או"ח סי' שכח סכ"א) "המפיס שחין בשבת כדי להרחיב פי המכה, כדרך שהרופאים עושים שהם מתכוונים ברפואה להרחיב פי המכה, הרי זה חייב משום מכה בפטיש שזו היא מלאכת הרופא. ואם הפיסה כדי להוציא ממנה הליחה שבה הרי זה מותר".

ועיין בביאור הלכה ד"ה כדי להרחיב פי המכה שכתב "לכאורה לפּה חייב היינו בכלי, דביד אין דרכה בכך, ואפ"ה אם להוציא ליחה מותר, אבל ממג"א סי' שא ס"ק ז ופה בט"ז אות כג משמע דמשום צערא לא הוי שרינן שבות כדרכו, וא"כ מה שאנו מתירין כשהוא להוציא ליחה הוא רק ביד ולא בכלי [פמ"ג]", עכ"ל.

והנה דעת רבינו הזקן ברורה שחולה שאין בו סכנה, אבל יש לו צער שמצטער כל כך עד שחלה ממנו כל גופו אין עושין לו דבר האסור מדברי סופרים ע"י ישראל אלא בשינוי מדרך החול, עיין דבריו בסי' שכח סי"ח, וכן הוא דעת המחבר בסי' שכח סי"ז.

אבל לאידך כתב רבינו (סל"ב) "המפיס מורסא בשבת, אם כדי לעשות לה פה בשביל שיכנס בה האויר לרפואה, ה"ז חייב משום מכה בפטיש מפני שהוא מתקן לה פתח, וכל המתקן פתח לשום דבר תלוש חייב משום תיקון כלי שהוא תולדת מכה בפטיש, כמ"ש בסי' שי"ד, ומה לי תיקון כלי ומה לי תיקון מכה, לכן גם בתיקון פתח למכה יש בו משום מכה בפטיש, ואע"פ שאין חייבין אלא על פתח העשוי להכניס ולהוציא, כמש"ש, הרי אף פתח זה עשוי להכניס אויר ולהוציא ליחה תמיד. ואם הפיסה כדי להוציא ממנה הליחה המצערתו בלבד ולא כדי להכניס בו אויר לרפואה מותר, ואע"פ שממילא נעשה פתח הראוי להכניס ולהוציא, מ"מ כיון שא"צ לכך ה"ז מלאכה שא"צ לגופה, ואף להאומרי' שמשאצ"ל חייב עליה מ"מ כאן כיון שחיובו הוא משום תיקון המכה, א"כ כשא"צ לתיקון זה ואינו מתכוין לו אף שנעשה מאליו אין זה חשוב תיקון כלל, וה"ז כאילו לא עשה ולא כלום, אלא שיש לגזור שמא יתכוין לפתח ומשום צערו לא גזרו.

ויש מי שאומר שלא התירו אלא כשמפיסה לצורך הליחה של עכשיו בלבד ואינו חושש אם תחזור ותסתם אבל אם חפץ שתשאר פתוחה להוציא ליחה תמיד אע"פ שאינו מתכוין להכניס לה אויר אסור וטוב לחוש לדבריו לעשות ע"י נכרי".

ולא הזכיר רבינו שום רמז שהא דמותר להפיסה אם כוונתו להוציא ממנה ליחה הוא דוקא אם הוא עושה זה בשינוי, ודלא כהפמ"ג וביאור הלכה.

ונראה לומר שדעת רבינו שאין שום רמז לא בהגמ', לא בהשו"ע או נו"כ, שההיתר של הוצאת ליחה הוא דוקא ע"י שינוי, וס"ל לרבינו שע"כ צ"ל שהא דאמרינן שלא התירו איסור דרבנן אפי' במקום צער אלא ע"י שינוי, זהו דוקא באיסור דרבנן שהוא בעצם מלאכה עכ"פ דרבנן, אבל כאן בהוצאת ליחה ס"ל לרבינו "אין זה תיקון והרי זה לא עשה ולא כלום אלא דיש לגזור שמא יתכוון לפתח ומשום צערא לא גזרו".