סעיף י - 1081

בענין ביטול איסור דרבנן בידים בחול ובשבת לדעת המג"א ואדה"ז

הרב אליהו רפופורט

'כולל מנחם' שע"י מזכירות כ"ק אדמו"ר

א .בשו"ע אדה"ז סי' שכג ס"י כתב, וז"ל: "איסור שמותר לבטלו בהיתר ע''ד שנתבאר בי''ד סי' צ''ט אסור לבטלו בשבת שאין לך תיקון גדול מזה", עכ"ל. ומקורו בתרומת הדשן סי' נ"ד ובמ"א סי' קי"ד. וז"ל המג"א, "אסור לבטל איסור בשבת או ביו"ט דאין לך תיקון גדול מזה כמ"ש בי"ד סימן צ"ט ס"ו", עכ"ל. [בי"ד סי' צ"ט לא איירי בביטול איסור בשבת ויו"ט, וכוונתו לדין ביטול איסור בכל ימות השנה המבואר שם]. דבסי' צ"ט סעיף ה' נפסק דאסור לבטל איסור דאורייתא לכתחילה, ואפי' איסור שנפל לתוך היתר ואין בו ס' לבטלו אסור להוסיף עליו. ובסעיף ו' נחלקו המחבר והרמ"א בנידון איסור דרבנן. דהמחבר פסק כהרשב"א דאסור לבטלה לכתחילה אך אם נפל כבר לתוך היתר שאין בה ס' מותר להוסיף עליו, (וכן פסק היש"ש,) והרמ"א פסק כהרא"ש דאפי' להוסיף עליו אסור. ולכאורה קשה, למאי הלכתא הביאו המג"א ואדה"ז דין זה דאסור לבטל איסור בשבת, הרי אנו בני אשכנז יוצאים ביד רמ"א שפסק דבכל השנה אסור לבטל איסור וא"כ למאי נפק"מ בדין זה.

ובהשקפה ראשונה הי' נראה דאולי באמת ס"ל להמג"א דמותר לבטל איסור ודלא כהרמ"א ביו"ד שם, וכדלקמן. אבל בדעת אדה"ז - אף שאולי משמע שאכן מותר לבטל איסור, ובל' "איסור שמותר לבטלו בהיתר ע"ד שנתבאר בי"ד סצ"ט", הרי לכאורה - א"א לומר כן שהרי בפירוש איתמר בשלחנו סי' תק"ז בקו"א סק"ג "והנה לדידן דקיי"ל ביו"ד סצ"ט עיי"ש ברמ"א וש"ך דאסור לבטל איסור דברי סופרים . . ".

והנה הפמ"ג ועוד אחרונים נקטו ג"כ כהרמ"א, אך הכריעו דבהפסד מרובה אפשר להקל כהמחבר בזה, וכדלקמן. וא"כ בכדי לבאר דברי אדה"ז באופן שלא יסתרו אהדדי, אולי יש לומר דס"ל ג"כ כהכרעת הפמ"ג ורע"א דבהפסד מרובה יש להקל, ומ"ש בקו"א שם איירי בסתמא כשאין הפסד, וזה החלי.

ב .והנה, באחרונים טרחו למצוא נפק"מ בדינו של התרומת הדשן גם לפי שיטת הרמ"א, ובתוספת שבת סקט"ו כתב שנפק"מ לדידן לענין יבש ביבש דקיי"ל ביו"ד סק"ט דיבש ביבש חד בתרי בטל ומותר להוסיף עליו עד שישים על מנת לבשלם אח"כ ואין בזה משום מבטל איסור[1], וכתב התו"ש דאסור לעשות כן בשבת כי [בלשון התרוה"ד] "אין לך תיקון גדול מזה". והמשנ"ב (סי' קל"ז) הביא את דברי התו"ש להלכה, ומשמע קצת שר"ל שלכן הביאו המג"א להתרוה"ד, מפני שאף לדידן ימצא נפק"מ לדין יבש ביבש. וכ"ה מפורש במחצית השקל.

ולכאורה ק"ק לומר דלזה כיוונ(ו) המג"א (ואדה"ז) בהביאם את דברי התרוה"ד, דא"כ הי' להם לציין ליו"ד סי' ק"ט ולא לסי' צ"ט ששם לא איירי כלל ביבש ביבש ולא מוזכר בדברי הרמ"א בסי' צ"ט שום צד היתר לבטל איסור אף בימות החול.

אך הפמ"ג כתב נפק"מ אחרת[2], וז"ל (א"א סקי"ד): "ולהוסיף על איסור דרבנן נמי אסור לדידן יעו"ש והמג"א שכתב אסור לבטל איסור בשבת כתב אף להמחבר בסי' צ"ט דאיסור דרבנן שרי להוסיף אבל בשבת לא עי' ט"ז שם ונפקא מינה בעבר ובטלו שוגג מותר ומזיד לאחרים מותר ביור"ד סי' צ"ט סעי' ה' ובשבת יש לו דין מבשל בסי' שי"ח . . ובתרומת הדשן קשה מה שכתב אין נפקא מינה ויש עוד נפקא מינה באופן דמצינו לפעמים דמבטלין איסור עי' מ"ש בפריי ליור"ד סי' צ"ט", עכ"ל.

וכוונתו דאף דלדידן אין נפק"מ לכתחילה, מ"מ נפק"מ בדיעבד, דקיי"ל ביו"ד שם דעבר וביטלו בשוגג מותר ובמזיד אסור לו ולמי שנתבטל בשבילו אבל לאחרים מותר, אך בשבת נחמיר יותר לומר דאף בשוגג אסור לבו ביום ובמזיד אסור אף לאחרים בו ביום. (ואח"ז כתב, דיש עוד נפ"מ בזה על פי מ"ש בפרמ"ג ליו"ד שם, וראה לקמן אות ד מה שאפשר לפרש כוונתו בזה).

ג .ולכאורה גם בדברי הפמ"ג לא ברירא לי דר"ל דהמג"א הביא דין זה מפני דיש נפק"מ לדידן (וכפי שר"ל במחה"ש), וקצת משמע דר"ל דהמג"א נקט כשיטת המחבר (והיש"ש) ביו"ד צ"ט וכפי שיתבאר, ורק מוסיף דאף לדידן דנקטינן כהרמ"א שם יש נפק"מ בדין זה. ואפרש שיחתי:

הפמ"ג כתב "והמג"א שכתב אסור לבטל איסור בשבת כתב אף להמחבר בסי' צ"ט", ומשמע קצת דר"ל דהמג"א הביאו מפני שיטת המחבר. וכן משמע מדברי הפמ"ג ביו"ד סי' צ"ט ש"ד סקי"א שכתב (בד"ה כתב המ"א) "מ"ש [המג"א] דאין מבטלין היינו להמחבר דפסק בצ"ט ס"ו דשרי להוסיף בדרבנן עיין תרע"ז במ"א".

הפרמ"ג ציין כאן לדברי הט"ז ביו"ד שם. וכוונתו להט"ז בסקי"ב שם שפסק כהמחבר, ומביא גם מהיש"ש שפסק ג"כ לקולא. ויותר מבואר בדברי הט"ז באו"ח סתרע"ז סק"ד דנקט לגמרי כשיטת המחבר[3] ודלא כהרמ"א[4]. ומשמע דס"ל להפמ"ג דאפשר שהמג"א ס"ל ג"כ כהט"ז והיש"ש.

אך מאידך אפשר להביא סמוכין שהפמ"ג ס"ל בדעת המג"א דס"ל כהרמ"א, דהנה ביו"ד שפתי דעת סקי"א הנ"ל ציין לתרע"ז מ"א, וכוונתו למג"א סקי"ב. דהנה בשו"ע שם כתב במותר השמן של נר חנוכה שנתערב בשמן אחר ואין ס' לבטלו דיש מי שאומר שאין להוסיף עליו כדי לבטלו, ולא הביא שם דיש מקילים. ולכאורה סתרי פסקי המחבר אהדדי, דביו"ד כתב כהמקילים ולא הביא המחמירים ובאו"ח כתב כהמחמירים ולא הביא המקילים. וכן הקשה הט"ז בסק"ד וביו"ד שם סקי"ב והש"ך ביו"ד שם סקי"ט, ועיי"ש מה שתירץ הש"ך. והמג"א כתב בא"ד בסקי"ב וז"ל: ועבי"ד סצ"ט ס"ו דיש מתירין ולכן כתב כאן יש מי שאומר וכו' ועיין בש"ך שם [שהקשה על הרב"י דבי"ד סתם דכה"ג מותר להוסיף וכאן בנ"ח כ' דיש מי שאומר שאין להוסיף. מחצה"ש] ואפשר דהכא חמיר טפי דהוי דשיל"מ דמדינא מותר לשהותו לשנה הבאה . . ע"כ. ולפי פירוש זה בדברי המג"א לא זכיתי להבין מה כוונת הפמ"ג בציונו לדברי המג"א אלו בשפתי דעת שם.

ואולי אפשר לומר דהפמ"ג למד פירוש אחר בדברי המג"א, ולפי פירוש זה יתפרש ברווח מה שציין אליו ביו"ד שם. והוא שהמג"א התכוין לש"ך סקי"ז (ולא לסקי"ט כמ"ש המחה"ש) ששם כתב הש"ך דאנן נקטינן כהרמ"א. ואם כנים הדברים א"ש, שהפמ"ג כתב שהמג"א בסי' שכ"ג, ר"ל דאף לפי המחבר שמותר לבטל איסור דרבנן, מ"מ בשבת אסור, ושוב כתב לעיין בתרע"ז סקי"ב ששם ציין המג"א להש"ך דפסק כהרמ"א, וא"כ אין (כ"כ) נפק"מ לדידן (זולת כמ"ש הפמ"ג בסי' שכ"ג, וכנ"ל), ואולי מספקא לי' להפמ"ג בדעת המג"א בזה[5].

ד .שוב כתב הפמ"ג הנ"ל סי' שכג: "ויש עוד נפקא מינה באופן דמצינו לפעמים דמבטלין איסור עי' מ"ש בפריי ליור"ד סי' צ"ט". עכ"ל. וביו"ד שם יש כמה דוכתי שהפמ"ג פוסק לקולא, וכדלהלן:

בט"ז סק"ז ובמ"ז שם מבואר דכל שאין כוונתו לבטל אלא לדבר אחר וגם א"א בענין אחר מותר, וכגון דבש שצריך לבשלה ע"מ לסננה ולהוציא ממנה רגלי הדבורים המעורבים בה, שמותר, ואע"פ שע"י בישול זה יבליעו רגלי הדבורים טעם בהדבש מ"מ אין זה כוונתו וגם א"א לתקן הדבש בענין אחר. ובמ"ז שם הוסיף דה"ה כשאפשר בענין אחר אלא דבענין אחר יהי' טרחא בזה דמותר, ולכן מותר להגעיל כלי איסור בתוך כלי היתר, עיי"ש.

ולכאורה ק"ק לומר דהמג"א נתכוין לזה שהרי המג"א דייק לציין לסי' צ"ט סעיף ו' ודין זה (דכשאין כוונתו לביטול וא"א בענין אחר מותר) אינו מוזכר בשו"ע בסימן זה כלל[6].

בהפסד מרובה ושעת הדחק (ש"ד סקי"ז).

בהפסד מרובה יש לצדד [היינו בצירוף עוד סניף] (ש"ד סקי"ט[7])[8].

וגם בזה יל"ע אם אפ"ל דהפמ"ג ר"ל דלזה נתכוין המג"א, דמהיכי תיתי לחדש שהמג"א יפסוק להקל כהמחבר בהפסד מרובה, והרי אין שום זכר בדברי הרמ"א להקל בהפסד מרובה. ורק הפמ"ג הוא שחידש מדעת עצמו להכריע בהפסד מרובה כהט"ז (עכ"פ בצירוף טעם אחר).

ומכל זה משמע דאין כוונת הפמ"ג לבאר למה כתב המג"א דין זה, שהרי כנ"ל אפשר שהפמ"ג ס"ל בדעת המג"א דס"ל כהמחבר והרש"ל דמותר להוסיף על איסור דרבנן. ורק מביא כמה דוגמאות שיכול להיות מזה נפק"מ לדידן וכדרכו של הפמ"ג בחיבורו.

ה .ומעתה שומה עלינו לברר דעת אדה"ז בכ"ז, וכבר התבאר לך שבדעת המג"א אפ"ל א) דס"ל לגמרי כהמחבר והיש"ש והט"ז, או ב) בדוחק עכ"פ י"ל שהביאו להתרוה"ד רק לדעת המחבר אף דלא ס"ל הכי. אבל בדעת אדה"ז, הנה א) פסק בהל' יו"ט מפורש דלא כהמחבר וב) כתב בלשון דלכאורה אינו מתפרש בב' אנפי "איסור שמותר לבטלו בהיתר". ויתכן שאדה"ז סתם לנו כהרמ"א משום דס"ל דיש להחמיר כוותי', ומ"מ ס"ל דהעיקר להלכה כהמחבר והיש"ש וכהאחרונים שכתבו דבהפסד מרובה אפשר להקל כהט"ז[9].

 


([1] וזהו במין בשאינו מינו. ובמין במינו מותר לבשלם יחד ואין צריך להוסיף עד ס', ונהגו להשליך אחד מהחתיכות.

([2] וגם לגבי עצם חידושו של התו"ש דבכה"ג אסור להוסיף היתר עד ס', האריך הפמ"ג להקשות ולחלוק עליו ביו"ד סצ"ט שפ"ד סקי"א. וכבר האריכו האחרונים לתרץ שיטת התו"ש, ואכ"מ.

([3] וכתב הפמ"ג ביו"ד סצ"ט מ"ז סקי"ב דרק בהפסד מרובה ס"ל להט"ז הכי, דבלא"ה נעשה הכל נבילה והוי כמו איסור בעין שאסור לבטלו לכו"ע.

([4] ודע דהפרמ"ג במ"ז סקי"ב מסתפק ("אין הכרע כ"כ") בשיטת הט"ז אם כוונתו להקל אפי' באיסור דרבנן שיש לו עיקר מה"ת, שהרי המחבר והט"ז סתמו להקל אך מדברי היש"ש מבואר דס"ל דרק באיסור דרבנן שאין לו עיקר מה"ת מותר, אבל ראה לקמן הערה 7.

([5] ובדוחק הי' אפ"ל דכ"ז אינו מוכרח, די"ל דהמג"א ציין להש"ך, ושוב כתב לחלק בדא"פ אליבא דהמחבר בין הא דיו"ד סצ"ט לנר חנוכה, וכוונתו דאכן אפשר דנקטינן כהמחבר ודלא כ[הרמ"א ו]הש"ך. והפמ"ג ציין למג"א זו להורות שס"ל להמג"א כהמחבר – וכהצד הראשון שכתבתי בפנים – ולכן כתב דין זה בסי' שכ"ג שאכן נוגע לדינא.

([6] והנה בסי' צט ס"ז כתב המחבר דאיסור משהו שנבלע בכלי שדרכו להשתמש רק בשפע ואין דרכו בשום פעם להשתמש בו במועט באופן שאפשר שיבוא לידי נתינת טעם, מותר לבשל בו ואין בזה איסור משום מבטל איסור לכתחילה. והרמ"א שם שתק ומשמע דאודי לי'. (אך הט"ז וגם הש"ך בסימן קכ"ב חולקים על המחבר בזה ועיין במ"ז סקט"ו ובש"ד סקכ"ג). ובפמ"ג ובעוד אחרונים ביארו, דהוא גם מטעם דאין כוונתו לבטל אלא לבשל. והנה, אם ננקוט כהמחצית השקל דלעיל בפנים (ס"א), דהמראה מקום במג"א לסי' צ"ט ס"ו אינו בדקדוק הי' אפ"ל דלכן הוסיף המג"א על דברי התרוה"ד וכתב ד[לא רק בשבת אלא] ה"ה ביו"ט דאסור לבטל איסור. ור"ל דאה"נ דעצם דינו של התרוה"ד אינו נוגע לנו כ"כ בשבת, אך ביו"ט שמותר לבשל יהי' לנו נפק"מ לגבי הדין דסעיף ז'. אך בדברי אדה"ז א"א לומר זה, (אף דאדה"ז השמיט הציון לסעיף ו' [וזה בפשטות מפני שהתכוין לציין לדברי עצמו ביו"ד סימן צ"ט (שלא הגיעו לידינו), ולא לדברי המחבר] וציין רק בכללות לסימן צ"ט), שהרי אדה"ז השמיט "ביו"ט" וכתב רק (כמ"ש בתרוה"ד) דבשבת אסור.

 ([7]ושם איירי בבשר בחלב דרבנן שהוא דבר שיש לו עיקר מה"ת, וראה לעיל הערה 4.

([8]ועיין ב'פסקי אדה"ז בהל' או"ה' להררא"ל והררמ"מ קפלן ע' 261 שהקשה (וכ"ה בליקוטי מגדים) שמדברי הפמ"ג באו"ח סי' תמ"ח מ"ז סק"ד משמע דמיקל כהט"ז אף באין הפסד מרובה, ורק בסי' תמ"ח הצריך הפסד מרובה רק משום דשם הוא ס"ס לאיסורא. ובפסקי אדה"ז שם העלה דהפמ"ג מספקא לי' בזה, עיי"ש.

[9]) וב'פסקי אדה"ז' שם לא הביא דברי אדה"ז בסימן שכ"ג, ויש להוסיפו להנידון שם. (ועיין שם דלא ברירא לי' בדעת אדה"ז בהפסד מרובה).