קונטרס אחרון ס"ק ב - 1055

אי עונג שבת דוחה איסור דרבנן

הרב משה מרקוביץ

ברוקלין, ניו יורק

 בשוע"ר בקונטרס אחרון סימן ש"א סק"ב: "שלא התירו משום עונג אלא דברים שאיסורם הוא משום דרך חול, כגון שלא יהי' דיבורך והילוכך בשבת כבחול, דכשמתענג בהם יש כאן ענין עונג שבת ולא דרך חול, אבל שאר כל האיסורים היוצאים מפסוק זה אם תשיב כו' אפילו הגזירות שגזרו חכמים בשבילם [כלומר, בשביל איסורים אלה] לסייג פשיטא דלא דחינן להו משום מצות ענג שהיא מצוה הבאה בעבירה", עכ"ל.

[מ"ש ששאר האיסורים היוצאים מפסוק זה "אם תשיב" אינם נדחים מפני עונג שבת אין כוונתו שאין כך בשאר איסורים, אלא שאפילו באיסורים שבפסוק זה שחלקם האסור משום דרך חול הותר משום עונג שבת, הרי אלה מהם שאינם שייכים לדרך חול לא הותרו.]

והנה בלקו"ש חי"א ע' 65 הערה 19 צויין על זה מ"ש רבינו בסימן רמ"ב סעיף ט' ובקו"א סק"ה שם לענין הלוואה רבית של דבריהם לצורך סעודת שבת [וגם צויין במהדורה החדשה של השו"ע כאן], אבל לא נתבאר כיצד מתאים כלל זה שכלל רבינו כאן עם מ"ש שם שמותר להלוות ברבית של דבריהם עבור סעודת שבת ויו"ט.

ובפשטות נראה שמ"ש בסרמ"ב הוא דין מיוחד ברבית של דבריהם שלא גזרו גזירת רבית במקום מצוות מיוחדות כגון סעודת שבויו"ט וסעודת מצוה, כמ"ש בקונט' אחרון סק"ה שם בסופו "אבל באבק רבית אפשר דלא גזרו כלל לדבר מצוה אף על המלוה".

ולפי זה נראה לומר להיפך, שהטעם שמצויין דין זה בלקו"ש שם הוא משום שזה גופא שיש צורך בהיתר מיוחד ברבית של דבריהם מוכיח ששאר סייגים דרבנן ברור שאינם נדחים מפני מצוות עונג שבת.

ולא באתי אלא להעיר.