סעיף ה - 1056 [גליון]

מוקצה בשבת (גליון)

הרב מאיר צירקינד

מיאמי, פלורידה

א. בגליון הקודם כתב הרב וו. ר. שיחי' על מה שכתבתי בגליון יד (א'נג), וז"ל: הקשה הרב מ.צ. שי' מה שנראה כסתירה בדברי כ"ק אדמוה"ז בשו"ע, שבסי' רעז ס"ה אסר טלטול מן הצד בנר של שמן, שכתב שם, שטבלא ששכח והניח נר של שמן עליו אסור לנערו שא"א שלא יתקרב או יתרחק השמן קצת מן הפתילה ויתחייב משום מבעיר או מכבה.

וכן בסי' רסה ס"ו כתב רבינו שאם הי' נר של שמן תלוי אסור ליטול דבר המותר מעליו פן יתנדנד הנר קצת ויתקרב או יתרחק השמן קצת מן הפתילה ויתחייב משום מבעיר או מכבה.

ואם כן, רואים מכאן שבנר של שמן אי אפשר לישראל לעשותה על ידי טלטול מן הצד.

ושואל על זה ממ"ש רבינו בסי' רעו ס"ט שנר של שמן מותר בטלטול מן הצד כגון באחורי ידיו או בין אצילי ידיו.

ואולי הי' אפשר לתרץ שאלתו בשאלה אחרת, והיא:

רבינו כותב שם בסי' רעז בסוף ס"ה גופא, וז"ל: " . . ואם צריך למקום הטבלא יכול לטלטלה עם הנר שעלי' אפילו הוא של שמן לאיזה מקום שירצה", עכ"ל.

ואם כן למה שאל שאלתו ממה שכתב רבינו בסי' רעו ס"ט, ולא שאל מסעיף זה גופא שיש סתירה מרישא לסיפא:

שבתחילת הסעיף כתב רבינו שאי אפשר לטלטל נר של שמן בטלטול מן הצד, ולכן אסור לנער הטבלא, ובסוף הסעיף כתב שלא רק על ידי טלטול מן הצד מותר לטלטל הנר של שמן על ידי דבר אחר, אלא אפילו טלטול כרגיל בידים (לא מן הצד) על ידי דבר אחר מותר.

ומובן שלטלטל מוקצה בידיו ממש על ידי דבר אחר חמור ממה שמטלטל מן הצד, דהיינו שמנער את המוקצה מן הטבלא.

וממשיך הנ"ל, ואם כנים הדברים שכתבתי מובן למה אין סתירה מסי' רעו ס"ט לסי' רעז ס"ה. שגם שם כשמטלטל הנר באחורי ידיו או בין אצילי ידיו מובן שמטלטל באופן של נחת שלא תתקרב או תתרחק הפתילה מן הנר, ויש לו שליטה על הנר כל זמן שמטלטלו. משא"כ בסי' רעז ס"ה, כשמנער את הנר אין לו שליטה עליו ויש כאן פסיק רישי', כנ"ל. וכן אין סתירה מסי' רס"ה ס"ו שאסור ליטול דבר המותר מנר שהי' תלוי. שגם שם אין לו שליטה על הנר לאחר שלקח דבר המותר מעליו והתחיל להתנדנד, ואין בכוחו לפעול שלא יתנדנד הנר שלא יהיה פסיק רישי'. ע"כ דיבורו.

הנה בסי' רעז ס"ה (טבלא ששכח והניח נר של שמן עליו) היא פסיק רישא גמור דהא כתב שם אדה"ז "לפי שא"א שלא יתקרב . . או יתרחק" אבל בסי' רסה ס"ו (אם הי' נר של שמן תלוי ) אינו פסיק רישא גמור דהא כתב שם "פן יתנדנד הנר קצת" וחשש של "פן" הוא היפך של פסיק רישא, וא"כ הקושיא היא באם בנר תלוי יש חשש של "פן יתנדנד הנר קצת" א"כ הסברא נותנת דבנר באחורי ידיו או בין אצילי ידיו צריך ג"כ לחושש "פן יתנדנד הנר קצת".

ומזה הטעם לא שאלתי מסעיף זה גופא שיש סתירה מרישא לסיפא, דהא אין כאן סתירה דהא בסיפא מדובר שמטלטלה בנחת (כמ"ש האחרונים וגם הרב הנ"ל כתב זה לקמן) וא"כ אין כאן פסיק רישא כלל, וברישא א"א לנער נר של שמן בלי פסיק רישא!

ב. בקובץ הנ"ל שאל עוד שאלה, שלפי הבנתי כוונתו היא:

שבסי' רעו ס"ט כתב רבינו: "וכיון שהישראל בעצמו הי' יכול להביא הנר לכאן בטלטול מן הצד . . כשמביאו הנכרי באיסור בטלטול גמור אין בכך כלום שלא אסרו לעשות על ידי נכרי בשבת אלא דברים שאין שום היתר לישראל לעשות בעצמו".

ואם כן, איך התיר רבינו לומר לנכרי לנער הטבלא שיש נר של שמן עליו (בסי' רעז ס"ה) משום שכל פסיק רישי' מותר על ידי נכרי, הרי אין לישראל שום היתר לנער הטבלא.

ולא הבנתי שאלתו, שאין הכי נמי שאין לישראל היתר לנער את השולחן, אבל יש לו היתר אחר, לסלק הנר מעל השולחן בטלטול מן הצד כגון באחורי ידיו או בין אצילי ידיו כמו שכתב רבינו בסי' רעו ס"ט. עכ"ל.

הנה זה כמעט אי אפשר לאמן ידיו כל כך, ובאם בנר מתלויה יש חשש "פן יתנדנד" עאכו"כ כאן. ועוד, לפי מש"כ כ"ק אדה"ז בסי' שז סט"ז "אם יש שם צד היתר באמת שיוכל הישראל לעשות בהיתר אותו דבר שהנכרי עושה באיסור, יש מתירין (והרי הם היש מתירים בסי' רעט ס"ט הנ"ל) לומר לנכרי סתם בלשון שאין מוזכר בו בפירוש שיעשה באיסור והנכרי עושה מעצמו באיסור" א"כ כאן היה צריך כ"ק אדה"ז לכתוב לומר לנכרי "להשים הנר על הארץ" שהוא בדרך היתר - לפי הר' הנ"ל -, ולא לומר לנכרי "לנער הטבלא". ולמה לא הזכיר זה?

וכן כתב הרב פ.ק. שיחי' "ולכאו' התירוץ להסתירה הוא כי בטלטול מן הצד באופן שמביא שם "כגון באחורי ידיו או בין אצילי ידיו" יכול להזהר שהנר לא יתנענע, משא"כ בניעור, לכן בניעור זהו פסיק רישי', ובהבאת הנר ע"י טלטול מן הצד אינו פסיק רישי'".

ולא תירץ קושיא שלי, הקושיא היא דבסי' רעו ס"ט כתב כ"ק אדה"ז "שלא אסרו לעשות ע"י נכרי בשבת רק מה שאין שום היתר לישראל לעשות בעצמו" אם כן למה מתיר (בסי' רעז ס"ה) לומר לנכרי לנער את הטבלא אם לישראל אסור לנער הטבלא, ולא כתב שום צד היתר להישראל?

ועוד קשה, דבסי' רעו ס"ט כתב סברא להתיר אמירה לנכרי שיביא לו נר הדלוק כבר במקום אחר משום שהישראל בעצמו היה יכול להביא הנר לכאן בהיתר טלטול מן הצד כגון באחורי ידיו או בין אצילי ידיו ואעפ"כ כתב ד"אין להורות היתר זה אלא לבני תורה אבל לע"ה אין להתיר שלא יתרגלו באמירה לנכרי וידמו דבר לדבר ויקילו יותר", אבל כאן (בסי' רעו ס"ט) א) אין שום היתר לישראל לעשות בעצמו אפילו בטלטול מן הצד (דהא לנער את הטבלא הוא טלטול מן הצד ואסור להישראל) למה מותר לומר לנכרי – והלא היה צריך להיות יותר חמור? ב) למה לא כתב דאין להורות היתר זה אלא לבני תורה?

ובאמת יש לתרץ דיש פוסקים (מובאים בב"י בסי' רעז בד"ה ומ"ש ובלבד ובטור סי' תרף בשם הר"ם מרוטנבורק בשם מורו) דמתירים אפילו להישראל עצמו לנער בנר של שמן - אם כן עכ"פ יש לנו להתיר כאן לומר לנכרי, אלא דכ"ק אדה"ז לא כתב מזה כלום.