סעיף ה - 1054 [גליון]

מוקצה בשבת (גליון)

הת' מנחם מענדל מארלאוו
שליח בישיבה

בגליון הקודם הקשה הרב מ.צ. שיחי' מה שנראה כסתירה בדברי כ"ק אדמה"ז בשו"ע, שבסימן רעז סעיף ה' אסר טלטול מן הצד בנר של שמן, שכתב שם, שטבלא ששכח והניח נר של שמן עליו אסור לנערו שא"א שלא יתקרב או יתרחק השמן ויתחייב משום מבעיר או מכבה, ומ"מ מותר לומר לנכרי לנערה שפסיק רישיה מותר ע"י נכרי ע"כ. (וכן משמע בסימן רסה סעיף ז').

אבל בסימן רעו סעיף ט' משמע שנר של שמן מותר בטלטול מן הצד, ששם מתיר לומר לעכו"ם להביא נר של שמן בשבת, ובטעם ההיתר כותב שטלטול הנר אינו אסור אלא מפני שהוא מוקצה וכל מוקצה מותר בטלטול מן הצד (וכמבואר בסימן ש"ח ושי"א), וכיון שהישראל בעצמו היה יכול להביא נר לכאן בהיתר ע"י טלטול מן הצד לכן מותר לומר לנכרי להביאו.

גם הקשה, שבטעם ההיתר באמירה לעכו"ם בסימן רעז הביא כלל "כל פסיק רישא מותר ע"י נכרי" שמזה משמע שאין שום היתר לישראל לעשותו בעצמו וההיתר לנערו הוא רק ע"י נכרי, אבל בסימן רעו הביא הכלל "שלא אסרו לעשות ע"י נכרי בשבת רק מה שאין שום היתר לישראל לעשות בעצמו" משמע שאכן יש דרך שמותר לישראל לעשותו - כשמטלטל מן הצד.

הנה לכאורה יש לתרץ בפשטות, ובהקדם, שישנה כמה מקרות שאמירה לנכרי מותרת בשבת, ומהם: א) כשישראל מכוון לעשות דבר המותר בשבת, וכל האיסור הוא מדין פס"ר, שאז מותר לומר לנכרי לעשות הדבר המותר כשאינו מתכוון לעשות האיסור (כמבואר בסימן רנ"ג ס"י וסכ"ה). ב) כשיש דרך לישראל לעשותו באופן המותר, שאז מותרת לישראל אפי' כשעכו"ם עשאו בשבילו באיסור (ובלבד שלא מזכיר בפירוש לעשותו באיסור אלא שעושה מעצמו וכמבואר בסימן ש"ז סט"ז).

ועפ"ז י"ל שבסימן רעז שמיירי במקרה ששכח הנר ע"ג טבלא בשוגג שאז בא לחדש שלא נעשה הטבלא בסיס להנר ולכן מצד איסור מוקצה עדיין מותר לנער הטבלא, הרי כל האיסור כשמנער הטבלא אינו אלא בגלל שא"א שלא יתקרב או יתרחק השמן והוי פסיק רישא, ולכן כשמתיר אמירה לעכו"ם בא לחדש שהגם שאסור לישראל לנער הטבלא שעליו הנר מצד הפסיק רישא שא"א שלא יתקרב או יתרחק השמן מ"מ מותר באמירה לעכו"ם מטעם ש"כל פסיק רישא מותר ע"י נכרי", אבל בסימן רעו ששם מדבר בטלטול מוקצה עצמו, אין איסור טלטול הנר של שמן (רק) מטעם פסיק רישא אלא מטעם שהנר בעצמו מוקצה, ובא לחדש שמ"מ מותר לומר לנכרי לטלטלו בשבילו אפי' שלא מן הצד, ומביא הטעם לזה "שלא אסרו לעשות ע"י נכרי בשבת רק מה שאין שום היתר לישראל לעשות בעצמו" (והגם שכשישראל עשהו בעצמו יהי' אסור גם משום דהוי פס"ר, מ"מ אינו אסור לומר לנכרי לעשותו משום ש"כל פסיק רישא מותר ע"י נכרי" כנ"ל). והכל על מקומו יבא בשלום.