סעיף ז-ח - 1096 [גליון]

כיבוי הגפרור אחר הדלקת נרות שבת (גליון)

הרב מאיר צירקינד

מיאמי, פלורידה

בגליון א' צג כתב הרג"א שי' "דלפי"ז יוצא דמנהג הנשים שנמנעות מלכבות פתילה שבידן מפני שכבר חל עליהן שבת בגמר הדלקה זו הוא מנהג נכון לדעת אדה"ז שמחמיר כשני הדיעות דגם ההדלקה לחוד וגם הברכה לחוד הוי קבלת שבת. וכזה ראוי לנהוג." עכ"ל.

הנה, הגם שה'קצות השלחן' ב'בדי השלחן' סי' עד סקי"ד (וראה בסמ"ג מ"ע ל) וה'מחזיק ברכה' (על ה'ברכי יוסף' ריש סימן רסג) כתבו כדברי הרג"א (בדעת הבה"ג), מ"מ מפשט דברי כ"ק אדה"ז בסעיף ז' וח' אין הכרח כלל, (וכן כתב הר' הנ"ל בעצמו בגליון תשפח, וז"ל שם: "ובדעת אדה"ז אין הכרע לכאן או לכאן, דמה שמביא הדין של לזרוק הפתילה היינו לדעת הסוברים לברך מקודם ואח"כ להדליק, וכלשונו (שהוא לשון המחבר) 'שאחר שבירכו והדליקו הנרות'. ורק בסעיף שלאח"ז מביא המנהג לברך לאחר ההדלקה. א"כ אפשר דסובר דלדידן שמברכין לאחר הדלקה שפיר מותר לכבות הגפרור מיד לאחר הדלקה לפני הברכות").

ולכאורה נהפוך הוא, היינו ס"ל לכ"ק אדה"ז שאין קבלת שבת בלי ברכה! והיינו ממה שכתב בסעיף יא, וז"ל: ולפיכך נוהגות מקצת הנשים בליל טבילה... ואי אפשר להן להדליק הנרות קודם לכתן לשם לפי שהן מקבלות השבת ע"י הדלקת הנרות כמו שנתבאר ואסורות לרחוץ בחמין אח"כ... אבל אין לה להדליק לכתחלה קודם לכתה בלא ברכה ובבואה מהטבילה משחשכה או מהחופה תפרוש ידיה לפני הנרות ולברך אז קודם שתהנה לאורן... לפי שהאיך תברך וצונו להדליק והן דולקות כבר מקודם לכן. עכלה"ק.

ואם כדבריו "שכבר חל עליהן שבת בגמר הדלקה", למה כתב כ"ק "לפי שהאיך תברך", היה לו לכתוב לפי "שכבר חל עליהן שבת בהדלקתה" (והברכה לא מעלה ולא מוריד)?! ועוד, מה ה'הוה אמינא' וה'קא סלקא דעתיה' של כ"ק שיועיל לה ההדלקה בלא ברכה (אם קבלת ש"ק תלוי רק בהדלקה לחוד)?

ב. בגליון א' צה כתב הר' שפ"ר שי' "ואין שום דעה שהיא מקבלת את השבת בהדלקת הנרות בסתם קודם הברכה."

נעלם ממנו דברי שו"ת יביע אומר ח"ב (או"ח סי' טז) וז"ל:

ומצאתי בשו"ת מהר"ח אור זרוע (סי' קטו) שכ' הרב השואל שם, בדין נר שבת, שרבינו שמשון כתב, דהדלקת הנר הויא קבלת שבת, היינו משום דס"ל הדל' נר בשבת חובה ואין מברכין עליה. (ע' תוס' שבת כה:). אבל אותן שמברכים עליה שמא הברכה הויא קבלת שבת. וע"ז השיבו מהר"ח או"ז (שם ס"ס קטז), וז"ל: והדלקת נר הויא קבלת שבת, ואין נראה שיהיה תלוי בברכה. אלא בהדלקת הנר הבא לכבוד שבת דהיינו נר שלפני השלחן. וכן כתב רבינו אבא מארי זצ"ל דהדלקת אותו הנר הוי קבלת שבת. עכ"ל. (והנה מ"ש בשם רבינו שמשון, ע' באור זרוע (סי' יא) שהביא להיפך בשמו. שאין קבלת שבת תלויה בהדלקת הנר כלל. וע"ע בשבולי הלקט (סי' נט). הנ"ל.). הראת לדעת דס"ל למהר"ח או"ז שקבלת שבת תלויה בהדלקה ולא בברכה. ותנא דמסייע ליה הוא הראבי"ה (סימן קצט), אשר הובא בראש דברינו. ע"ש היטב. [וע' במטה יהודה (סי' רסג) מ"ש בזה. וי"ל ע"ד].

וז"ל הראבי"ה (סי' קצט): מיהו נ"ל כשמדליק את הנר הראשון, יתכוין שלא יקרא שם מצוה עליו, עד שידליק הנר השני המונח במקומו. וכו'. שאל"כ על הראשון היה לו לברך. וגם דעתו שלא לקבל עליו את השבת כשמברך עובר לעשייתן, עד שיפרוש מהדלקת נר שני ויניחנו במקומו. שאל"כ אחרי הברכה לא היה לו להדליק השני. ע"כ.

וממשיך הר' הנ"ל "ולכן יכולות הנשים לכבות הפתילה שבידן אחרי שהדליקו קודם שבירכו ואין שום יסוד להחמיר בזה." נעלם ממנו דברי ה'כף החיים' סי' רסג סקס"ב, וה'בן איש חי' (שנה שניה, פרשת נח, אות ח').

ובקובץ 'המתיבתא' (אייר תשנ"ג, עמוד קפז) כתבו בשם האדמו״ר מקלויזבורג זצ"ל, שכתב שהמנהג שלא לכבות ואף שמברכות אחר כך (דלכאורה אמאי? הא לא קיבל שבת בהדלקה גרידא?) דאפשר לומר בטעם הדבר דכיון דמכבה מלאכה חשובה כהפסקה בין הדלקה לברכה, א״כ יש לומר דמעשה הדלקה מקרי הפסק ג״כ באמצע הברכה. עכ"ל.