סעיף א-ב - 1100

בירך על פרי האילן בורא פרי האדמה

הרב יוחנן מרזוב

 שליח ורב דק"ק בית מנחם מענדל ד'פלאטבוש

פסק אדה"ז בשולחנו (סי' רו ס"א-ב) "בירך על פרי האילן בורא פרי האדמה יצא . . היו לפניו פרי האדמה ופרי העץ ובירך תחלה על פרי האדמה . . אם נתכוין לפטור בברכתו גם פרי העץ יצא".

ובסדר ברה"נ (פ"א ה"ו) כתב שיש בזה מחלוקת, "היו לפניו פרי האדמה ופרי העץ וברך תחלה על פרי האדמה . . אם נתכוין לפטור בברכתו גם פרי העץ יצא . . ויש חולקין על זה ואומרים שאפי' נתכוין לפטור בברכת בורא פרי האדמה את פרי העץ המונח לפניו לא יצא, וצריך לחזור ולברך בורא פרי העץ, ולא אמרו שאם ברך על פרי העץ בורא פרי האדמה יצא, אלא בדיעבד, כשאי אפשר לתקן לחזור ולברך כראוי ברכה המיוחדת לו, שאם כן תהא ברכת בורא פרי האדמה לבטלה, אבל כשאינה לבטלה הרי זה כלכתחילה, וצריך לברך כתיקון חכמים, לפיכך למעשה צריך לזהר שלא להתכוין לעולם לפטור פרי העץ בברכת בורא פרי האדמה, כדי לברך לדברי הכל".

ולפועל אם לא נזהר וכיון לפטור שניהם בברכת בורא פרי האדמה מה דינו? הנה בדברי רבינו לא פורש דינו, ולפום ריהטא משמע דספק ברכות להקל ואינו מברך בורא פרי העץ, וכ"פ בקצוה"ש (סי' מט ס"ד).

אבל א"כ נמצא שלכתחילה צריך לברך בפה"ע על פרי העץ גם לדעה הא' (שם פ"א ה"ה), ובדיעבד אינו חוזר ומברך בפה"ע שהרי לדיעה הא' הו"ל ברכה לבטלה, וא"כ צ"ע למה הביא אדה"ז שיטת הי"ח? הרי ידוע גודל הדיוק בלשונו הזהב ובפרט בסדר ברה"נ ששם קיצר וכתב רק מה שנוגע להלכתא, וכל דין שאינו רגיל כ"כ "במדינתינו" לא הביא כלל[1], ולמה הביא שיטת הי"ח שאין בו נפק"מ לדינא? וכי כתבו לתוספת אזהרה גרידא, אתמה!

ונ"ל דבסדר ברה"נ שינה דעתו ופסק כדעת הי"ח, וזהו שכתב "צריך לזהר . . כדי לברך לדברי הכל", היינו דאם לא נזהר חוזר ומברך בורא פרי העץ, אבל אין זה לדברי הכל, שהרי לדיעה הא' כבר נפטר בברכת האדמה, ומ"מ למעשה אין הלכה כדיעה הא'[2].

ויש להביא ראי' לזה, שהרי מכללי התלמוד והפוסקים הוא (יד מלאכי סי' תט-תיב) "מדשקיל וטרי אליבא דפלוני ש"מ שכן הלכה", והנה אדה"ז טרח לבאר סברת הי"ח ולא סברת דעה הא' כלל, ש"מ דס"ל שהלכתא כדעת הי"ח.

ועצ"ע הא גופא למה האריך בסברת הי"ח, דיעויין בלקו"ש (חכ"ד ע' 70) שדרך אדה"ז בשולחנו לכתוב הלכות בטעמיהן, מש"כ בסדר ברה"נ שלא כתב הטעמים, משום שענינו בסדר ברה"נ להביא פסקי הנהגות הנוגעות למעשה בפועל, מ"מ במקום שהטעם מוסיף בענין ההנהגה למעשה בפועל כתב הטעם, וצ"ע מה ניתוסף לנו למעשה מסברת הי"ח?

ונ"ל שדבר גדול השמיענו רבינו, והוא דמי שבירך שהכול על מים ונתכוין לפטור בברכתו כל מיני אוכלין כלחם ופירות וכיו"ב לא יצא, וצריך לשתות מהמים תחלה ואח"כ לברך על כל מין ומין בפ"ע, שהרי בין כך לא יבוא לידי ברכה לבטלה, וה"נ אם בירך על בושם שברכתו בורא מיני בשמים (עיין סדר ברה"נ פי"א), ונתכוין לפטור בברכתו גם שאר כל מיני ריח כעצי בשמים ועשבי בשמים וכיו"ב לא יצא, וצריך להריח תחלה מהבושם שברכתו בורא מיני בשמים ואח"כ לברך על כל מין ומין בפ"ע, דגם הכא לא יבוא לידי ברכה לבטלה.

ברכה חשובה פוטר ברכה שאינה חשובה

ב. והנה מקור ד"ז הוא מגמ' ברכות (דף מא ע"א) "אמר עולא . . בשאין ברכותיהן שוות דברי הכול מברך על זה וחוזר ומברך על זה", ופירש ר' יונה (דף כח ע"ב ד"ה אבל) "ואע"ג ששנינו בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא, זהו כשמתכוין לברך על אותו הפרי עצמו, אבל הכא שבשעה שאמר בורא פרי האדמה לא נתכוין לברך על פרי העץ, צריך לחזור ולברך בורא פרי העץ", וכתב ב"י (ריש סי' רו) דמזה משמע שאילו נתכוין בפירוש לפטור בברכת בפה"א גם פרי העץ יצא, וכ"פ המחבר בשו"ע (סי' רו ס"ב).

אבל השאגת ארי' (בסי' כז) צווח ככרוכי' שזהו נגד דעת רש"י (שם ד"ה אבל) שכתב "אבל כשאין ברכותיהן שוות ד"ה אין ברכה אחת פוטרתן . . ואע"ג דתנן (דף מ ע"א) בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא, הני מילי בחד מינא וטעה ובירך עלי' בורא פרי האדמה, אבל צנון וזית ובירך על הצנון לא נפטר זית", ומשמע דדוקא בחד מינא הוא דמהני, אבל בתרי מינא אפי' במתכוין אין ברכת הצנון פוטר את הזית.

ומסיק שגם דברי ר' יונה יש לכוין כרש"י, ולכו"ע אין ברכת האדמה פוטר פרי האילן אא"כ יש לו רק פרי האילן, אבל אם יש לו את שניהם מברך ע"ז וחוזר ומברך ע"ז, ולא מהני כונתו לפטור שניהם, ולכ' הב"י יאמר להיפך, דגם דעת רש"י אפשר לכוין לר' יונה[3].

לסיכום, אם היו לפניו פרי האדמה ופרי העץ וברך תחלה על פרי האדמה ונתכוין לפטור בברכתו גם פרי העץ, לפי השו"ע לכו"ע יצא, לפי השג"א לכו"ע לא יצא, ולפי אדה"ז באנו לידי מחלוקת י"א שיצא וי"א שלא יצא.

והצ"צ (בחי' למס' ברכות דף י) הביא דברי השג"א, ושו"ט בזה ומסיק כדבריו, ובסברת ד"ז כתב "ובאמת מצינו בגמ' (דף מב ע"ב) גבי יין שבתוך הסעודה שבא לשרות, אינו פוטר יין שלאחר סעודה דהוא לשתות, והיינו משום לשרות אינו חשוב כלשתות, ומשמע דאינו פוטר אפי' נתכוין לפוטרו . . וי"ל דכמו שהדבר שאינו חשוב אינו פוטר את החשוב, כמ"כ הא דבירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא זהו כשנתכוין לברך על פרי האילן ממש, דאזי הברכה חשובה, שנתכוין לברך עליו ממש . . אבל כשבירך על הצנון א"כ ברכה זו אינה חשובה לגבי הזית שהרי לא בירך עליו ממש כ"א בא לפוטרו דרך גררא, לכן ברכה זו אינה פוטרת כלל, אלא כשהיא ברכה המיוחדת לו, היינו בפה"ע ולא בפה"א, ולכאורה יש לצרף עוד כיון בלא"ה בענין בירך על פרי האילן בורא פרי האדמה לרבנן לא יצא, ולענין ביכורים קיי"ל כרבנן . . " עיי"ש.

ולהעיר שהצ"צ לא הזכיר דבר וחצי דבר שפוסק נגד דעת זקנו אדה"ז, והרי דרכו בקודש כשחולק על אדה"ז שמביא דעתו עכ"פ, ומזה גופא שלא כתב שפסק נגד זקנו משמע כנ"ל שגם לאדה"ז –למשנה האחרונה שלו בסדר ברה"נ - הלכה כרש"י.

והגם דלדינא גם אדה"ז פסק כרש"י אבל חולק על הצ"צ בטעמא, לפי אדה"ז אם בירך בפה"א על פרי העץ יצא כדי שלא יבוא לידי ברכה לבטלה, אבל אם אין חשש ברכה לבטלה - שהרי יש לו צנון וזית - צריך לברך בפה"ע כתיקון חכמים, אבל להצ"צ אם בירך בפה"א על פרי העץ יצא משום דאז הו"ל כברכה חשובה, שהרי בברכתו פטר רק פרי העץ, אבל ביש לו צנון וזית הו"ל בפה"א ברכה שאינה חשובה, וברכה שאינה חשובה אינו פוטר בדרך גררא את היותר חשוב[4].

ברכה לבטלה וברכה שאינה לבטלה

ג. הנה הצ"צ הביא מקור לסברתו[5], וצ"ע הנמצא כזה אשר סברת אדה"ז בו?

ונ"ל דהנה כתב הטור (סי' רטז ס"י) ויראה שאם הוי לפניו עצי בשמים, ועשבי בשמים, ומיני בשמים, ובירך מיני בשמים פטר הכול . . אבל ר' עמרם ז"ל כתב היו לפניו שלשה מינין עצי בשמים ועשבי בשמים ומיני בשמים, מברך על כל אחד ואחד ברכה בפני עצמו".

ופירש הב"ח (שם ס"ק ח) את דעת ר' עמרם "פי' דאפי' היה מברך בורא מיני בשמים על מיני בשמים ונתכוין לפטור גם העצים והעשבים לא פטרם, וטעמו דלא אמרו על כולם אם אמר בורא מיני בשמים יצא אלא בחד מינא כגון שהיה לפניו עצי בשמים או עשבי בשמים וטעה ואמר בורא מיני בשמים יצא, כדי דלא תהא ברכה לבטלה, אבל כששלשתן לפניו ובירך על מיני בשמים בורא מיני בשמים, כיון דלא הוי ברכה לבטלה, צריך לברך על עצי בשמים בורא עצי בשמים, ועל עשבי בשמים בורא עשבי בשמים, כן נ"ל"[6].

ואכן לאדה"ז זהו סברת רש"י ודעמי' בבירך בורא פרי האדמה וכיון לפטור בברכתו הצנון והזית, דצריך לחזור ולברך בורא פרי העץ, שהרי לא הפסיד כלום, דברכת בורא פרי האדמה לא היה לבטלה, ולכ' הוא סברה נכונה ומה יענה ר' יונה על זה?

גדר החיוב דכל מין ומין תן לו מעין ברכותיו

ד. איתא בגמ' (ברכות דף לה ע"א) "ת"ר אסור לו לאדם שיהנה מן העוה"ז בלא ברכה, וכל הנהנה מן העוה"ז בלא ברכה מעל, מאי תקנתי', ילך אצל חכם, ילך אצל חכם מאי עביד לי', הא עביד לי' איסורא, אלא אמר רבא ילך אצל חכם מעיקרא וילמדנו הלכות ברכות כדי שלא יבא לידי מעילה", וכתב ר' יונה (דף כה ע"א ד"ה מאי) "וה"ה שאפי' שאם לא ידע אלא ברכת שהכול יצא בה מידי מעילה, דתנן ועל כולם אם אמר שהכול יצא (ברכות דף מ ע"א), אלא שצריך ללמוד כדי שיברך הברכה הראוי' לכל דבר ודבר", וכ"פ המ"א (סי' רב ס"ק לו).

ולכ' למה צריך ללמוד כדי שיברך הברכה הראוי' לכל דבר ודבר, הרי מיד כשבירך שהכול נהיה בדברו יצא מידי מעילה? ונ"ל דאיתא (בסוכה דף מו ע"א) "ת"ר היו לפניו מצות הרבה אומר ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו על המצות, רבי יהודה אומר מברך על כל אחת ואחת בפני עצמה . . הלכתא כר"י . . מאי טעמא דר"י דכתיב (תהילים סח) ברוך ה' יום יום, וכי ביום מברכין אותו ובלילה אין מברכין אותו, אלא בא לומר לך בכל יום ויום תן לו מעין ברכותיו", והקשה המאירי (ד"ה מי) דלכ' ר"י לשיטתו אזיל שס"ל (בברכות דף לה ע"א) שעל ירקות אומר בורא מיני דשאין, ובגמ' (דף מ ע"א) אמרו "מאי טעמא לר"י אמר קרא ברוך ה' יום יום . . כל מין ומין תן לו מעין ברכותיו", והרי לית הלכתא כר"י? ותי' דכו"ע ס"ל כר"י, ומ"מ בדשאים ס"ל לחכמים ד"פירות הארץ וירקות כעין דבר אחד הם", ומשמע שגם לחכמים יש חיוב לברך על כל מין ומין מעין ברכותיו, ונלמד מקרא דברוך ה' יום יום, אלא שס"ל דפרי האדמה וירקות הוא חד מינא, ולא שייך לברך על כל אחד מהם בפ"ע.

ויל"ע בגדר החיוב לברך ברכה פרטית ומבוררת על כל מין ומין, האם הוא חיוב על האדם או שהוא מחיוב הברכה, היינו בדיעבד שבירך שהכול על לחם או יין וכיו"ב האם יצא בה מידי מעילה, ומ"מ יש חסרון בהאדם שלא בירך ושיבח להקב"ה בפרטות, או שזהו חסרון בברכה עצמה שלא בירך כתיקון חז"ל, והנה מלשון הברייתא משמע שאם לא הלך אצל החכם ללמוד הלכות ברכות - ברכות לשון רבים דייקא - עדיין יש בו מדין מעילה, היינו דברכה פרטית הוא דין בברכת הנהנין, והגם שבירך שהכול מ"מ לא בירך כראוי, אבל מר' יונה משמע שהחיוב הוא על האדם, ואם בירך שהכול כבר יצא בה מידי מעילה.

וי"ל שבזה פליגי רש"י ור' יונה, לרש"י אם בירך שהכול או האדמה על פרי העץ ה"ז חסרון בעצם הברכה, ומ"מ יצא דאל"כ נעשה ברכתו הראשונה לבטלה, אבל בצנון וזית לפניו צריך לחזור ולברך בפה"ע על הזית כדי לברך כתיקון חז"ל, שהרי אין כאן ברכה לבטלה, דברכת בפה"א יפטר הצנון ושוב יברך בפה"ע על הזית, אבל לר' יונה מדין ברכת הנהנין כבר יצא, והחסרון הוא בהאדם שלא הלך אצל החכם ללמוד הדרך שילכו בה לברך באופן פרטי ומבורר, א"כ בדיעבד אין לחזור ולברך.

ברכת האורז והדוחן לירא שמים

ה. ובזה יש לבאר כו"כ שינוים משוע"ר לסדר ברה"נ, כתב בשוע"ר (סי' רב סכ"ד) "כל פרי שהוא מסופק בו אם הוא פרי העץ או פרי האדמה . . יברך בורא פרי האדמה ואם אינו יודע מה הוא מברך שהכול נהיה בדברו, ומ"מ אם הוא דבר שיכול לפוטרו בתוך הסעודה הוא טוב יותר שאז אין ספק כלל, וכל זה בספק שנסתפק לו אחר שלמד, אבל מי שלא למד לא יאכל בברכת שהכל, כי אינה פוטרת הכל אלא בדיעבד ולא לכתחילה כשאפשר, וזה אפשר לו לילך אצל חכם שילמדנו הלכות ברכות".

ובסדר ברה"נ (פ"א ה"ד-ה) כתב "אם אינו יודע כלל מה הוא מברך שהכול נהיה בדברו, וכן כשנסתפק לו מצד הדין מחמת מחלוקת הפוסקים, וכל זה כשנולד לו ספק אחר שלמד, או בדיעבד, אבל לכתחילה אסור לו לצאת בברכת שהכול, אלא צריך לברך על כל דבר ברכה המיוחדת לו, ואם הוא עם הארץ ילך אצל חכם וילמדנו הלכות ברכות".

הרי שבסדר ברה"נ א) השמיט העצה לפטור הדבר בתוך הסעודה, ולכ' זה טוב יותר שאז אין ספק כלל? ב) הוסיף ד"לכתחילה אסור לו לצאת בברכת שהכול", אבל בשו"ע כתב דשהכול הוא "לכתחילה כשאפשר" ולא שאסור לכתחילה לברך שהכול, ג) הוסיף "וכן כשנסתפק לו מצד הדין מחמת מחלוקת הפוסקים"[7].

וי"ל דבשו"ע ס"ל שחיוב ברכה פרטית הוא על האדם, ולא שייך למימר שיש איסור לצאת בברכת שהכול, שהרי מיד כשבירך שהכול יצא מידי מעילה, אלא שחייב ללכת ללמוד מהחכם, אכן אם לא הלך אצל החכם ללמוד, ועכשיו נסתפק איזה ברכה פרטית צריך לברך על מינים אלו שלפניו, "טוב יותר" לפוטרם בסעודה, דאז טפלים מינים אלו לסעודתו ואין עליו שום חיוב לברך עליהם בפרטות, אכן בשו"ע לשטתי' אזיל שפסק (בסי' רו ס"ב) כר' יונה.

אבל בסדר ברה"נ ס"ל שחיוב ברכה פרטית הוא על הברכה, דצריך לברך ברכה פרטית כדי שלא יבוא לידי מעילה, ולכן כתב שאסור לו לצאת יד"ח בברכת שהכול,

ומעכשיו קשה מהו דתנן "ועל כולם אם אמר שהכול נהיה בדברו יצא"? וצ"ל דכלל אמרו חכמים שכל ספק שיש לו מברך עליו שהכול, ומעתה כיון שחז"ל אמרו שבמקום ספק יברך שהכול, וזהו ברכתו הראוי' לו בכל מקרה של ספק, מנא לן לבוא מעצמנו ולתקן לאכלו בתוך הסעודה? ולכן השמיט העצה דטוב יותר לפוטרו בסעודה, אכן בסדר ברה"נ לשטתי' אזיל (שם ה"ו) שפסק כרש"י.

ולפי"ז מובן המשך דבריו בסדר ברה"נ (פ"א הי"א) "לפיכך ירא שמים לא יאכל בין אורז בין דחן . . כי אם בתוך הסעודה, וכשאוכל שלא בתוך הסעודה, יברך שהכול על כולם", ומשמע דקאי גם על יר"ש, שאם בא לאכולו שלא בתוך סעודה מברך שהכול, וצ"ע דאם הוא יר"ש למה לא יאכלנו בסעודה? ולפמש"כ ניחא, דדעת אדה"ז בסדר ברה"נ הוא שתקנת חז"ל הוא שבכל ספק ברכה יברך שהכול, האם יעלה על הדעת שאנו נהי' יותר יר"ש מחז"ל, אלא שאם בלאו הכי סועד, מוטב לאכלו תוך סעודתו, אבל אם בא לאכולו שלא בתוך סעודה מברך שהכול.

ולכ' נפק"מ בין אדה"ז והצ"צ לברכת שהכול ולברכת בורא מיני בשמים (כבפנים אות א'), לאדה"ז אם בירך שהכול על מים לא פטר שאר מינים, שהרי בין כך לא יבוא לידי ברכה לבטלה, וה"נ בבורא מיני בשמים לא פטר שאר מינים, דגם הכא לא יבוא לידי ברכה לבטלה, אבל הצ"צ הרי הביא עוד טעמים לדעת הי"ח, ואותם טעמים לא שייך בברכת שהכול ובבורא מיני בשמים, וא"כ י"ל שאם נתכוין בפירוש לפטור כל אוכלין בברכת שהכול או כל מיני ריח טוב בברכת בורא מיני בשמים יצא, אבל ממש"כ הצ"צ "ולכאורה יש לצרף עוד" משמע שטעם הראשון הוא העיקר, וטעם זה שייך גם בשהכול ובבורא מיני בשמים, שהם ברכות שאינם חשובים ואין ביכולתם לגרור את היותר חשובין, מ"מ י"ל שנפק"מ לענין המברך שהכול על מים ונתכוין לפטור גם הבושם, (עיין סי' רטז במשבצות ס"ק ג' דאם בירך שהכול על בושם יצא), ולכ' ברכת האוכלין והמשקין הם יותר חשובין מברכות הבושם, שהרי הן מוקדמין לברכת הבושם (מ"א ריש סי' רטז), מ"מ לאדה"ז כיון שאין כאן ברכה לבטלה צריך לשתות מהמים ואח"כ לברך על הבושם, אבל להצ"צ י"ל דברכת שהכול פטר הבושם, דיש כוח בברכת שהכול החשובה לגרור ולפטור את הבושם שאינה חשובה, וצ"ע.

 

 


[1]) ולכן "אדה"ז השמיט דין ברכת הקשת – ואולי מטעם באשר אין רגיל "במדינתינו", (לקו"ש ח"י ע' 200).

[2]) ומצאתי לי חבר שפי' כן את לשון אדה"ז, בסדר ברה"נ לאדה"ז הוצאה חדשה ומתוקנת (בהוצאת קה"ת תשע"ד) פרק א' הערה נא.

[3]) דמש"כ רש"י "חד מינא וטעה" יצא לדוג' נקט, וה"ה בתרי מינא וכיון בפירוש לשניהם יצא, ודו"ק, ועיין בצ"צ (שבפנים) שמכוין דעת ר' יונה לדעת רש"י.

[4]) ולכ' נפק"מ בין אדה"ז והצ"צ לברכת שהכול ולברכת בורא מיני בשמים (כבפנים אות א'), לאדה"ז אם בירך שהכול על מים לא פטר שאר מינים, שהרי בין כך לא יבוא לידי ברכה לבטלה, וה"נ בבורא מיני בשמים לא פטר שאר מינים, דגם הכא לא יבוא לידי ברכה לבטלה, אבל הצ"צ הרי הביא עוד טעמים לדעת הי"ח, ואותם טעמים לא שייך בברכת שהכול ובבורא מיני בשמים, וא"כ י"ל שאם נתכוין בפירוש לפטור כל אוכלין בברכת שהכול או כל מיני ריח טוב בברכת בורא מיני בשמים יצא, אבל ממש"כ הצ"צ "ולכאורה יש לצרף עוד" משמע שטעם הראשון הוא העיקר, וטעם זה שייך גם בשהכול ובבורא מיני בשמים, שהם ברכות שאינם חשובים ואין ביכולתם לגרור את היותר חשובין, מ"מ י"ל שנפק"מ לענין המברך שהכול על מים ונתכוין לפטור גם הבושם, (עיין סי' רטז במשבצות ס"ק ג' דאם בירך שהכול על בושם יצא), ולכ' ברכת האוכלין והמשקין הם יותר חשובין מברכות הבושם, שהרי הן מוקדמין לברכת הבושם (מ"א ריש סי' רטז), מ"מ לאדה"ז כיון שאין כאן ברכה לבטלה צריך לשתות מהמים ואח"כ לברך על הבושם, אבל להצ"צ י"ל דברכת שהכול פטר הבושם, דיש כוח בברכת שהכול החשובה לגרור ולפטור את הבושם שאינה חשובה, וצ"ע.

[5]) ועיי"ש שהביא ראי' גם מהרשב"א "וכ"מ ממ"ש הרשב"א הובא בב"י (ריש סי' רו) בזית ואתרוג א"צ לחזור ולברך על הזית, כיון שברכותיהם שוות, והוא שנתכוין לפטור את הזית כו' אבל בלא נתכוין לא כו', משמע בהדיא דדווקא כיון שברכותיהם שוות הוא דמהני לפטור כשנתכוין לפטור את הזית אף שחשוב ממנו, אבל כשאין ברכותיהם שוות אף אם כשבירך על הצנון נתכוין לפטור את הזית לא מהני", ולכ' י"ל שבזה גופא פליגי, י"א שאפי' אין ברכותיהם שוות יש כוח בברכת שהכול לגרור ולפטור פרי העץ, וי"ח וס"ל שאין כוח בברכת שהכול לגרור ולפטור פרי העץ.

[6]) ובב"י (שם ד"ה ויראה) פירש מחלוקת הטור ור' עמרם בלכתחילה, לפי הטור לכתחילה יברך ברכה אחת - בורא מיני בשמים - לפטור שלשתן, ולר' עמרם צריך לברך על כל אחד ואחד ברכתו המיוחדת לו, ולפי"ז צ"ע דעת הטור, למה לא יברך בתחלה על כאו"א בפ"ע, שהרי כך תיקון חז"ל לברך על כל מין ומין מעין ברכותיו (כדלקמן בפנים)? וי"ל דהנה הריח "טעון ברכה לפניו ואינו טעון ברכה לאחריו" (נדה דף נא ע"ב), ופרש"י (ד"ה ריחני) משום "דהנאה מועטת היא", והכלבו (סי' כד כ' ע"ב) פירש דכשמפסיק להריח כבר עברה הנאתו מש"כ באכילה שנשארת תוך מעיו, (עיין במ"א סי' רטז ס"ק א' ובפרמ"ג שם), היינו דלפי רש"י הורע כח ברכת הריח מברכת האוכלין, כיון דהנאה מועטת היא, ולכן י"ל שאם שלשתן לפניו א"צ לברך על כל מין ומין בפ"ע, אבל להכלבו אין שום חסרון בברכת הריח, אלא שאין מברכין אחריו משום דדומה לאוכל שנתעכל במעיו, אבל בברכה ראשונה שווה לברכת האוכלין, וצריך לברך על כל אחד אחד ברכה המיוחדת לו, (עיי"ש בב"ח ובט"ז ס"ק י"א).

[7]) ובזה י"ל שבסדר ברה"נ כתב זה כהקדמה לכל הלכות ברה"נ, מש"כ בשו"ע שקאי בס"ס רב, וצ"ע.