סעיף ג - 1041

בענין קילוף פרי בין ברכה לאכילה

הרב שרגא פייוויל רימלער

רב בברייטון ביטש, ברוקלין, נ.י.

מבואר בשו"ע אדמו"ר הזקן (סי' רו) שמצוה מן המובחר לברך על השלם. וכן אסור להפסיק בין הברכה לאכילה ואפי' בשתיקה אסור להפסיק יותר מכדי דיבור, ושהייה שהיא לצורך אכילה אינה חשובה הפסק כלל אפי' לכתחילה , לפיכך המברך על הפרי וחותך ממנו ואוכל לא יחתוך עד אחר הברכה כדי שיברך על השלם למצוה מן המובחר, כמ"ש בסי' קסח, ואין לחוש להפסק שהיית החיתוך בין הברכה לאכילה, הואיל והוא צורך אכילה.

ובקיצור שו"ע סי' נ ס"ה במסגרת השלחן (ג) כותב "ומ"מ יקלוף הפרי קודם הברכה, ושפיר מיקרי שלם גם אח"כ" (פרמ"ג ושע"ת).

ובכף החיים סי' רב באות ד כותב "ופרי שצריך קליפה, יש לקלוף אותו ואח"כ לברך משום הפסק, דאף אם הסיר הקליפה, אם עדיין הפרי בעצמו לא נשבר, נק' שלם, וע"כ יש ליזהר כשקולף הפרי שלא ישבור אותו כדי לברך עליו כשהוא שלם".

והנה יש מיני פירות שיכולים להסיר הקליפה והפרי עצמו נשאר שלם כמו תפוח זהב, ואשכולית ובננה, ויש מיני פירות שאי אפשר לקלוף אותם מבלי להסיר גם קצת מהפרי עצמו כמו תפוח, אגס, שזיף ואפרקס,

ולכן נראה למעשה שאותם פירות שיכולים לקלוף אותם והפרי עצמו נשאר שלם, שאכן יקלוף אותו קודם הברכה, כדי שלא להפסיק בקילוף בין הברכה לאכילה, כיון שהפרי נשאר שלם גם אחר הקילוף.

אבל אותם פירות שקילופם יעשה חסרון בפרי עצמו, יקלוף אותם אחר הברכה כדי לברך על השלם, כי אם יקלוף אותו קודם הברכה שוב לא יברך על השלם, וכיון שהקילוף הוא צורך אכילה הרי זה כמו החיתוך שנפסק בש"ע שאין לחוש להפסק שהיית החיתוך בין הברכה לאכילה הואיל והוא צורך אכילה, וכמו כן הקילוף הוא צורך אכילה ולא נחשב להפסק כלל.

אבל בזה צריך ליזהר שהקילוף יהי' רק לחתיכה הראשונה שחותך מן הפרי לאכול, ולא לקלוף כל הפרי בין הברכה לאכילה כי זה ודאי יהי' הפסק כיון שקילוף כל הפרי אינו צורך אכילה, ורק הקילוף של החתיכה הראשונה שקילופו הוא צורך אכילה, רק זה לא מקרי הפסק .

וזה ברור מדיוק לשון רבינו הזקן שכותב המברך על הפרי "וחותך ממנו ואוכל" היינו חיתוך הפרוסה שאוכל מיד, לכן אין החיתוך הפסק, אבל חיתוך כל הפרי לחלקים זה כן הפסק, והוא הדין בקילוף הפרי, שרק הקילוף של החתיכה הראשונה היא נק' צורך אכילה אבל קילוף כל הפרי בודאי הוי הפסק בין הברכה לאכילה.