סעיף ג - 1047

תקון טעות בדין הרהור ברכת התורה

הרב אלימלך יוסף הכהן סילבערבערג

רב ושליח כ"ק אדמו"ר – וועסט בלומפילד, מישיגן

בשו"ע רבינו סקפ"ה ס"ג: "לא יברך אדם ברכת המזון בלבו ואם בירך יצא והוא שהוציא בשפתיו אלא שבירך בלחש כל כך עד שלא השמיע לאזנו אלא בירך בלבו אבל אם לא הוציא בשפתיו כלל אלא הרהר בלבו לבד לא יצא שהרהור אינו כדיבור.

ומכל מקום אם מחמת חולי או אונס אחר אינו יכול להוציא בשפתיו צריך להרהר בלבו כמו שהצריכו חכמים לבעל קרי קודם שביטלו תקנת עזרא אם אין לו מים לטבול שיהרהר בלבו ברכת המזון הואיל והיא מן התורה.

אבל מי שהוא אנוס ואינו יכול להוציא בשפתיו שאר ברכות שהוא חייב בהן מדברי סופרים א"צ להרהר בלבו מן הדין כמו שלא הצריכו לבעל קרי להרהר בדברי תורה שהיה מותר להרהר כל היום בדברי תורה כיון שאינו יוצא ידי חובת הברכות בהרהור אלא שאעפ"כ יש לו להרהר הברכה שנתחייב בה כי ה' יראה ללבב ליתן לו שכר המחשבה וכמ"ש אמרו בלבבכם וגו'".

ובהלכות ת"ת (פ"ב הי"ב) "וכל אדם צריך ליזהר להוציא בשפתיו ולהשמיע לאזניו כל מה שלומד בין במקרא משנה ותלמוד אלא אם כן בשעת עיון להבין דבר מתוך דבר וכל מה שלומד בהרהור לבד ואפשר לו להוציא בשפתיו ואינו מוציא אינו יוצא בלימוד זה ידי חובת מצות ולמדתם אותם וכמ"ש לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו וגו' וכמו בכל המצות התלויות בדבור שאינו יוצא בהן ידי חובתו בהרהור אלא אם כן שומע מפי המדבר שהשומע כעונה בפיו".

והעיר ע"ז הגרמ"ש אשכנזי בספרו הגדול על הל' ת"ת (ע' 517 הע' 8/ב): "לכאו' רבנו שם [בסי' קפה, הובא לעיל] הביא ב' דוגמאות מת"ת וברכות ק"ש, שלא הצריכו לבע"ק להרהר ואע"פ שסיים כיון שאינו יוצא י"ח הברכות בהרהור, ולא ביאר בהדיא שזהו הטעם גם בת"ת. ובפשטטת משמע שה"ה לענין ת"ת מה שלא הצריכו להרהר לבע"ק כיון שבין כל אינו יוצא י"ח ת"ת בהרהור וכשיטתו כאן . . אך צ"ע דמשמעות לשונו כאן שכשאינו יכול להוציא בשפתיו, ה"ה יוצא י"ח גם בהרהור, וא"כ הדרא קושיא לדוכתא למה לא הצריכו לבע"ק להרהר בד"ת, וצ"ע לומר שכשאינו יכול להוציא בשפתיו מ"מ יהרהר והקב"ה יתן לו שכר וכו' כמבואר שם לענין שאר ברכות, ובסי' סב ס"ג לענין ק"ש, דלהמבואר שם אינו יוצא י"ח במחשבה בלבד, אלא שמ"מ יהרהר לענין שכר בלבד . . וממשמעות לשון רבנו כאן יש לדייק שה"ה יוצא י"ח כשאינו יכול להרהר. ועוד דל"מ בהדיא שלענין בע"ק שאסור מת"ת דמ"מ יהרהר, ומשמע דפטור לגמרי, וצע"ע".

ולענ"ד שיש כאן טעות הדפוס, ובמקום "שלא הצריכו בעל קרי להרהר בדברי תורה", צריך להיות "שלא הצריכו לבעל קרי להרהר ברכת התורה אע"פ שהיה מותר להרהר דברי תורה כל היום". ובזה אתי שפר המשך דבריו "כיון שאינו יוצא ידי חובת הברכות בהרהור", שלפי הגירסא עכשיו אין מובן קישור הדברים. ולפי דברינו נמצא שדעת רבינו היא כרוב השיטות שסוברים שברכת התורה היא דרבנן.