סעיף ד - 1016

בענין שינוי מקום בברכת הנהנין

הרב וו. ראזענבלום

תושב השכונה

א. בענין שינוי מקום בברכת הנהנין, כותב רבינו בשולחנו הלכות ברכות שבסעודה סימן קעח סעיף ד' וז"ל:

"ואפילו הלך בתוך הסעודה לבית אחר ואוכל ושותה שם דברים שאינם טפלים לסעודה לענין ברכה ראשונה והוצרך לברך עליהם בבית הראשון כמו יין ופירות כיון שהם טפלים לענין ברכה אחרונה ונפטרים בברכת המזון על דעת סעודתו הראשונה הוא אוכל ושותה ואין צריך לברך עליהם שם..." עכ"ל.

וכן הוא בלוח ברכת הנהנין פ"ו הט"ז ובסדר ברה"נ פ"ט הט"ז, אלא ששם כתב רק "פירות" ולא הזכיר "יין".

והנה בסעיף ג' שקודם סעיף זה מביא רבינו מחלוקת הפוסקים בנוגע לז' המינים ויין אם הם חשובים כדברים הטעונים ברכה לאחריהם במקומם - וממילא אין צריך לברך ברכה ראשונה עליהם אם שינה מקומו ואלך למקום אחר ואוכל שם - או לא.

ופסק שם שבדיעבד אם שינה מקומו אין צריך לחזור ולברך שספק ברכות להקל.

ואם כן, צריך עיון מה משמיענו רבינו - ובלשון של אפילו, שמשמע מזה שדבר זה אינו ידוע עדיין, ועוד שהוא דבר חידוש שאם הלך לבית אחר ושתה יין שאין צריך לברך עוד פעם.

ב. והרי לכאורה כן פסק בסוף סעיף ג'.

בנוגע לפירות שהזכיר בסעיף ד' אפשר לומר שכוונתו לפירות שאינן מז' המינים שברכתם האחרונה היא בורא נפשות, שאם הי' אוכלם שלא בתוך הסעודה והלך למקום אחר הי' צריך לברך עוד פעם, על כן משמיענו רבינו חידוש שבתוך הסעודה אין צריך לברך אפילו הלך לבית אחר.

הגם שלפרש כן הוא קצת דוחק, שאם הי' כוונת רבינו לפירות שאינם מז' המינים הי' לרבינו לפרש זה. וגם מזה שכתב פירות ביחד עם יין נוטה קצת לומר שגם בפירות הכוונה לז' המינים.

ועל כל פנים, היאך שנפרש כוונת רבינו בנוגע לפירות, הרי בנוגע ליין אינו מובן מה משמיענו.

ואולי אפשר לומר שלא בא רבינו כאן להשמיענו את עצם הדין שאם הלך למקום אחר שאין צריך לברך עוד פעם שהרי זה באמת יודעים כבר מסוף סעיף ג'. אלא מה שמשמיענו עכשיו הוא שכאן הוא לדברי הכל, דהיינו זה שאין מברכים עוד פעם כשהלך למקום אחר הוא לא מצד ספק ברכות להקל, אלא היות שכאן מדובר שהוא בתוך הסעודה גם הפוסקים הסוברים שיין הוא דבר שאין טעון ברכה אחרונה במקומה יודו שכאן אין צריך לחזור ולברך במקום השני.

ואם נפרש כן כוונת רבינו יתאים זה עם מה שכתבו התוספות בפסחים (קא.) סוף ד"ה אלא (שזה באמת מקורות לדברי רבינו כמו שצויין שם בשולחן ערוך) וז"ל:

"...ולכל הפירושים אם הלך באמצע סעודה למקום אחר יכול לשתות יין או מים בלא ברכה דכיון שהוא בתוך הסעודה לקיבעי' קמא הדר".

שלכאורה כוונת התוספות במה שכתב לכל הפירושים הוא למה שכתבו לעיל: "... לכך נראה דיין וכל ז' מינין לא היו בכלל דברים הטעונים ברכה לאחריהם במקומן..." או (וגם) לדברי רב ששת בגמרא שם שאמר: "...אחד זה ואחד זה (בין שטעונים ברכה לאחריהן בין שאינן צריכים - רש"י) צריך לברך".

אבל לפי זה הי' מתאים יותר אם רבינו הי' כותב על כרך שכתב התוספות וכדומה לזה, דהיינו: "ולדברי הכל אם הלך בתוך הסעודה וכו'".

אבל לפי מה שכותב נראה שבא להשמיענו דבר חדש, ולא רק שדין זה הוא לדברי הכל.

ואולי אפשר לומר שכאן משמיענו רבינו חידוש גם על מה שכתב בסוף סעיף ג'.

שבסוף סעיף ג' כתב וז"ל:

"וכן בדיעבד אם שינה מקומו אין צריך לחזור ולברך שספק ברכות להקל".

והנה מה שכתב "מקומו" יכולים לפרש שהוא דוקא באותו בית, ופירושו מבית לעלי'.

ועל דרך שפירש רש"י בפסחים (קא:) בד"ה ממקום למקום: "מבית לעלי'".

או אפשר אפילו מחדר לחדר, וכמו שמשמע מלשון רבינו בתחילת סימן קעח, וז"ל "הי' אוכל בחדר זה ונטל המאכל והלך לחדר אחר לאכול צריך לחזור ולברך שכיון שעמד והלך למקום אחר...

וכן על דרך זה בתחילת סעיף ב' שם, וז"ל:... ועקרו כולם ממקום למקום . . אפילו לבית אחר.

ולכן בא רבינו בסעיף ד' ומשמיענו שבתוך הסעודה הדין כן אפילו מבית לבית.

אמנם אם נפרש כן כוונת רבינו קשה, שמקורו של רבינו הוא התוספות בפסחים הנ"ל ושם נזכר רק מקום אחר ולא בית אחר.

וכן במגן אברהם סימן קע"ח סק"ו וכתב, וז"ל "ואז אפילו הלך למקום אחר בתוך הסעודה... אינו צריך לברך דלקעי' קמא הדר".