סעיף א - 1077

שהיין פוטר כל מיני משקין

הרב אלימלך יוסף הכהן סילבערבערג

שליח כ"ק אדמו"ר ורב – וועסט בלומפילד, מישיגן

כותב אדה"ז בסי' קעד ס"א "יין אע"פ שבא לשתותו תוך הסעודה מברך עליו בורא פרי הגפן ואינו נפטר בברכת הפת אע"פ ששותה לשרות האכילה שבמעיו והרי זה כדברים הבאים מחמת הסעודה תוך הסעודה שנפטרים בברכת הפת כמו שנתבאר מ"מ הואיל שהיין הוא חשוב שגורם ברכה לעצמו בכמה מקומות כו' לפיכך אינו נחשב טפל להפת להפטר בברכתו מברכה ראשונה כו' אע"פ שטפל אליה להפטר בברכת המזון מברכה אחרונה לפי שאינו גורם לעצמו ברכה אחרונה אלא ברכה ראשונה".

מה שכותב רבינו "לפי שאינו גורם לעצמו ברכה אחרונה" מקור רבינו הוא הרמב"ן והתוס' בפרק ערבי פסחים.

וממשיך רבינו בס"ט "ואפילו יין הבא לפניהם לאחר שכבר משכו ידיהם מן הפת אין צריך לברך אחריו שנפטר בברכת המזון אע"פ שאינו נחשב מכלל הסעודה לפי שכיון שהיין סועד הלב היה ראוי לתקן לברך אחריו שלש ברכות גמורות כמו אחר הפת אלא מפני שאין דרך בני אדם לקבוע סעודה עליו די לו במעין ג' אבל כששותיהו בסעודה של קבע מתוך שהיא קביעות לאכילה הרי זו קביעות לשתיה ונפטר בברכת המזון אפילו לכתחילה".

מקור דברי רבינו הוא הרשב"א והרבינו יונה במסכת ברכות.

והנה עיין בספר תהילה לדוד סי' קעד ס"ו שכותב "והנה אי קי"ל כהרשב"א שוב אין אנו צריכים לטעם שכתבו התוס' והרמב"ן דיין שבתוך המזון א"צ ברכה לאחריה ולפניו הוא שגורם לעצמו אבל לאחריו אינו גורם ברכה לעצמו ע"כ, וצ"ע דברי הרב דאף שבסעיף ט כתב סברת הרשב"א מ"מ בסעיף א כתב סברת התוס והרמב"ן וייש ליישב".

ונראה לומר דהא דברכת המוציא פוטרת דברים הבאים מחמת הסעודה יש להסביר בשני אופנים:

א) ברכת המוציא הולכת רק על הלחם והא דאינו צריך לברך על שאר המאכלים היינו משום שהם טפלים להלחם.

ב) ברכת המוציא הולכת על כל הדברים שאוכלים מחמת הסעודה.

ונ"ל שדעת רבינו כאופן הב' שברכת המוציא הולכת גם על היין ומ"מ משום חשיבותיה דיין צריך לברך על היין שבתוך הסעודה וא"כ אי לאו טעמיה של הרמב"ן היה מברכין ברכה אחרונה על יין שבתוך הסעודה וטעם הרשב"א לא היתה מספקת לפטרו מברכה אחרונה ובזה מתורצת קושיית התהילה לדוד.

והנה עיין בביאור הלכה ד"ה יין פוטר כל מיני משקה שמסכים להשטות שסוברים שאין ברכת יין פוטר כל מיני משקין אא"כ הוא שותה מלא לוגמיו מן היין. ועיין בשו"ע רבינו ס"ד שאין שום רמז למה שכותב הביאור הלכה וממה שסותם רבינו משמע שדעת רבינו שאם בירך על היין וטעם כל שהוא שאין צריך לברך על שאר המשקין.

(דבר כזה קורה הרבה פעמים שאדם נמצא בקידוש בבית הכנסת וטועם מהיין של קידוש ואחרי זה שותה משקה קל שלפי דעת הביאור הלכה יתחייב לברך שהכל על המשקה משא"כ לפי דעת רבינו).

גם בזה נראה שסברת רבינו שכשאדם מברך על היין הולכת ברכת היין על כל המשקאות הנטפלים להיין וע"כ אפילו לא טעם אלא כל שהוא של יין אין צריך לברך על משקה קל שהוא שותה אחריו.