סעיף ד - 1054
תפלה בציבור בניגוד לקדושה וחיובה
הרב אלימלך יוסף הכהן סילבערבערג
שליח כ"ק אדמו"ר ורב – וועסט בלומפילד, מישיגן
שו"ע רבינו סי' ק"ט סעי' ד': "מי שבא לבית הכנסת תיכף אחר קדושה ואם ימתין עד אחר שיגיע ש"ץ למודים לא יוכל לענות אמן יהא שמיה רבא (אחר הקדיש) שאחר י"ח ואם ימתין עד אחר הקדיש יעבור זמן התפלה או לא יוכל להתפלל ערבית עם הצבור יתחיל מיד שמוטב לבטל מודים מלבטל אמן יהא שמיה רבא.
וה"ה אם בא סמוך לקדושה ואם יתחיל מיד לא יוכל לומר קדושה ואם ימתין עד אחר קדושה לא יוכל לומר מודים ואם ימתין עד אחר מודים יעבור זמן התפלה יתחיל אחר קדושה שמוטב לבטל מודים מקדושה עם הצבור.
ואם בא סמוך לקדיש ואם יתפלל תיכף יבטל אמן יהא שמיה רבא ואם ימתין עד אחר קדיש לא יוכל להתפלל ערבית עם הצבור מוטב להתפלל עם הצבור".
ודעת רבינו כדעת המ"א (ולא כשאר הפוסקים כהפרי מגדים והא"ר ודה"ח – הובאו במ"ב סי' קט ס"ק ד' שסוברים שאיש"ר וקדושה קודמין לתפילה בציבור) שתפילה בציבור עדיף מאיש"ר. והנראה לומר שמשום הכי סובר רבינו שתפילה בציבור עדיף מכל שאר הדברים היינו משום שרבינו מביא בסימן נ"ב סעיף א' דעת הרמב"ם שתפילה בציבור לעולם נשמעת משא"כ עניית איש"ר איתא בגמרא והובא בשו"ע סי' נו שאינו קורע גזר דין של אדם כי אם כשנאמרת בכל כוחו, ומי יודע שיעור זה של כל כוחו?
ומה שהשו"ע כותב סתם שהבא לבית הכנסת ואין יכול לסיים שמ"ע קודם קדושה שהוא צריך להמתין ולא להתפלל שמו"ע, ולכאורה לפי דעת רבינו שתפילה בציבור עדיף מדוע לא יתחיל להתפלל שמו"ע אף שיפסיד אמירת הקדושה? והנראה לומר דהיינו משום שידוע ג' ברכות ראשונות נחשבות כאחת, עיין שו"ע רבינו סי' קיד סעיף ח'. ודעת רבינו שלא נקרא תפילה בציבור, אא"כ הוא מתחיל שמו"ע בשעה שהציבור מתפללים ביחד ונמצאים בתפילתם בשלש ברכות הראשונות של שמו"ע, וע"כ סובר רבינו שאם יבא אדם לבית הכנסת בשעה שהציבור מתפללים והם נמצאים בתוך ג' ראשונות אז אם הוא יתחיל מיד להתפלל שמו"ע הוא יכול לסיים השמו"ע קודם שהש"צ יתחיל קדושה.
ועיין בביאור הלכה ד"ה הנכנס לביה"כ שמסתפק במי שבדרך טבעו להאריך בתפילה ואינו יכול לסיים עד קדושה אם מותר להתחיל, והמ"ב אינו מחליט מה לעשות אבל לפי אדמו"ר הזקן צריך להתחיל ולהתפלל עם הציבור, אף שלא יאמר הקדושה עם הציבור.