סעיף ג - 1065 [גליון]

הגבהת הקול בתפלה (גליון)

הרב ישכר דוד קלויזנר

נחלת הר חב"ד, אה"ק

בגליון לש"פ וישב יט"כ [גליון אלף סג ע' 66] דן חתני שי' הרב ח. ד. בשו"ע רבנו הזקן (סי' קא ס"ג) שכתב: "ואם אינו יכול לכוין בלחש, או שאינו יכול לכוין כל כך כמו בקול רם, מותר להגביה קולו כדי לכוין יפה, והוא שמתפלל בינו לבין עצמו, אבל בצבור אסור להגביה קולו מפני שמטריד הצבור, אלא אם אינו יכול לכוין בלחש ילך ויתפלל בביתו בקול. ואפילו אם יכול לכוין בלחש כמו בקול אם משמיע קולו כשמתפלל בביתו כדי שילמדו ממנו בני ביתו נוסח התפלה, מותר.

והקשה: "מזה שכתב אדה"ז: "ולכן נוהגין שבראש השנה ויום כפור מגביהין קולם כדי שילמדו זה את זה מפני שאין רגילין בתפלות אלו" - משמע שלא יודעים טוב להתפלל תפלות אלו, וע"כ צריכים ללמוד זה מזה, א"כ לפ"ז אינו מובן מה שכתב מיד אחרי זה: "ועוד  . . אין חוששים שיטרידו ויטעו זה את זה כיון שסידורים ומחזורים בידם" - כאן משמע דיודעים טוב להתפלל, ולכן אין חשש "שיטרידו ויטעו זה את זה כיון שסידורים ומחזורים בידם".

בסגנון אחר, כיון שאינם רגילים בתפלות אלו איך מותר להתפלל בקול בגלל שיש להם מחזורים פתוחים, והלא המחזורים לא יעזרו כאן, שהרי גם עם המחזורים יכולים לטעות כיון שאינם רגילים בתפלות אלו.

ועוד יש להבין, דברישא משמע דזה ש"מגביהין קולם כדי שילמדו זה את זה" הוא דבר טוב בשבילם (כדי שלא יטעו בתפלה), ובסיפא משמע אחרת, שהקול רם מצד עצמו מטריד ומטעה, וצ"ע".

והנראה בזה לבאר, דאית "נוסח התפלה" ואית "נוסח התפלה", דאית "נוסח התפלה" - היינו נוסח התיבות של הקריאה בתפלה שתקנו אנשי כנסת הגדולה ואחריהם כל גדולי ישראל בדורותיהם, וכמו נוסח התפלה שתיקן רבנו הזקן מתוך ששים סדורים שהיו לפניו - ראה בארוכה בספר "הסידור - מבנה סידורו של אדה"ז בעל התניא" (היכל מנחם מאנסי תשס"ג) - ואית "נוסח התפלה" - היינו המנגינה והזמר של התפלה, שכל חג יש לו את ה"נוסח" שלו, דבכללות אינו דומה ה"נוסח" של ימים נוראים ל"נוסח" של שלש רגלים, של שבת לשל חול, וכו', ובתוך כולם עצמם אינו דומה קטע זה לקטע אחר - כל דבר עם "נוסח המנגינה" המיוחדת שלו.

ומעתה אולי י"ל דמ"ש אדה"ז: "ואפילו אם יכול לכוין בלחש כמו בקול אם משמיע קולו כשמתפלל בביתו כדי שילמדו ממנו בני ביתו נוסח התפלה, מותר" - כאן הכוונה דמיירי גבי "נוסח התפלה" - "נוסח המנגינה" המיוחדת שלו, אבל בנוגע לעצם קריאת התיבות שפיר הם יודעים טוב להתפלל תפלות אלו, וע"כ אינם צריכים ללמוד זה מזה. ולפ"ז מובן מה שכתב מיד אחרי זה: "ועוד  . . אין חוששים שיטרידו ויטעו זה את זה כיון שסידורים ומחזורים בידם" - כיון שבאמת שפיר יודעים בעצמם טוב להתפלל, ולכן אין חשש "שיטרידו ויטעו זה את זה כיון שסידורים ומחזורים בידם" וא"ש.

ולפ"ז כיון שרגילים לקרוא בתפלות אלו מותר להתפלל בקול בגלל שיש להם מחזורים פתוחים, והמחזורים בהחלט עוזרים כאן שמונעים מלטעות בתפילה, דעם המחזורים אינם יכולים לטעות כיון שרגילים לקרוא התיבות בתפלות אלו.

ועפ"ז מובן דברישא משמע דזה ש"מגביהין קולם כדי שילמדו זה את זה" הוא דבר טוב בשבילם, והיינו בשביל שילמדו "נוסח התפלה" - "נוסח המנגינה" המיוחדת של התפלה, ובסיפא דמשמע שהקול רם מצד עצמו מטריד ומטעה, מיירי בנוגע נוסח התיבות מה לקרוא בתפלה.

והעירני חתני שי', דלפ"ז יומתק מ"ש אדה"ז בסוף הסעי': "ומכל מקום ש"ץ המגביה קולו כדי לעורר הכוונה ולהשמיע יפה לבריות יפה הוא עושה שעיקר תפלת הש"ץ נתקנה בקול רם, אבל אותם שעושים כן להראות קולם עושים שלא כהוגן", דזה דוקא מתאים עם "נוסח התפלה" - שהכונה ל"נוסח המנגינה" המיוחדת של התפלה, ולא בנוגע לעצם קריאת התיבות של "נוסח התפלה".

*

אגב: מ"ש רבנו הזקן כאן: "ואם אינו יכול לכוין בלחש, או שאינו יכול לכוין כל כך כמו בקול רם, מותר להגביה קולו כדי לכוין יפה, והוא שמתפלל בינו לבין עצמו, אבל בצבור אסור להגביה קולו מפני שמטריד הצבור, אלא אם אינו יכול לכוין בלחש ילך ויתפלל בביתו בקול" - יש להביא מכאן מקור בנגלה למ"ש באגרות קודש כ"ק אדמו"ר זי"ע ח"ד (ע' תעח): "במענה על מכתבו . . בו מבאר סדר היומי שלו, ומסיים בשאלה, כי מפני רגילותו להתפלל לאט לאט, הנה חסר אצלו ענין התפלה בצבור, ולפעמים גם זמן התפלה:

"מענה: ידוע בזה הנהגת החסידים ולפעמים תכופות הי' זה עפ"י הוראת נשיאינו רבותינו הק', אשר בענין תפלה בצבור נהגו בשמיעת ברכו, קדושה (וקריאת התורה) בהמנין, ואח"כ התפללו במתינות ולפעמים גם באריכות, והרי ידוע ג"כ הפירוש המובא בקובץ התמים בשם האוורוטשער בן האדמו"ר הצ"צ שתפלה בציבור ענינה שמקבץ ומאחד את כל הכחות עשר כחות נפשו בענין התפלה..." - והיינו ע"ד ש"אם אינו יכול לכוין בלחש ילך ויתפלל בביתו בקול". - ועי' שלחן מנחם ח"א (סי' מט עמ' קנט) ובהערה יא שם.

ולפ"ז יבואר מ"ש אאזמו"ר הי"ד בס' 'אלף כתב' סי' תנ (ע' קסה): "הגה מבעל משנה שכיר: בעת שנתקשרתי עם זוגתי הרבנית מרת נחמה תחי' בת הגה"צ ר' דוד פריעדמאן אבדק"ק צעהלים, שהיה בנו של הגאון ר' ישראל קערטה הנ"ל, באותו פרק קבלתי את פני הגאון רבן של ישראל בעל לבושי מרדכי ז"ל, אמר לי, שהוא היה מכיר את הגאון ר' ישראל קערטה ז"ל, וש"ס וד' טורים וד' חלקי שו"ע היו רגילים על לשונו, ועוד הי' צדיק עצום, הי' רגיל לומר תחנון בפישוט ידים ורגלים, והי' שוהה בו לערך שתי שעות, הי' מתפלל תמיד בביתו שלמד שם ביחידות, מחמת שלא היה יכול להתפלל בציבור במהירות" עכ"ל אא"ז.