סעיף ה - 1057

אכילה ומלאכה לפני תפילה וק"ש שחרית

הרב שלום דובער לוין

ספרן ראשי בספריית אגודת חסידי חב"ד

בשוע"ר סי' ע ס"ה: "היה עוסק באכילה (אפילו בסעודה קטנה) או שהיו עוסקים בדין (אפילו בגמר דין) או שהיה במרחץ (ואפילו להזיע בעלמא) או שהיה עוסק בתספורת או שהיה מהפך בעורות וכל כיוצא בעסקים אלו שיש לחוש שמא ימשך בהם כמו שיתבאר בסי' רל"ב צריך להפסיק ולקרות ... קריאת שמע ... במה דברים אמורים כשהתחיל באיסור דהיינו שהתחיל לאכול תוך חצי שעה לעלות השחר או שנכנס למרחץ או להסתפר (או לבורסקי) להפך בעורות או מלאכה אחרת כיוצא בהן לאחר שעלה עמוד השחר, שקודם עלות השחר מותר ליכנס למרחץ או להסתפר אפילו בסמוך לעלות השחר ממש כמו שיתבאר בסי' פ"ט (אבל לאחר שעלה עמוד השחר אסור להתעסק בצרכיו עד שיתפלל כמו שיתבאר שם ואפשר דהוא הדין לקריאת שמע שהיא קבלת מלכות שמים ולא דמי לאכילה דה"ט שיתפלל על דמו[)]".

והיינו שבדפוס ראשון הי' חסר סיום החצי עיגול שבסוף הקטע, והוספתי זאת בהוצאה החדשה – בין חצאי רבוע, כיון שעל פי התוכן נראה שכאן מקומו של סיום החצי עיגול.

אמנם בהערות ובאורים (גליון א'נו ע' 166) כתב על כך הרמ"צ, שהוא "טעות", והוסיף וכתב: ויש לתמוה שהכניסו סוף הסוגריים לאחר "ולא דמי לאכילה דה"ט שיתפלל על דמו" דנראה דאין לו שחר!

וכל זה בא לו רק מחמת שלא הבין את תוכן האמור בסעיף זה, שנכתב ע"י רבינו הזקן בקיצור.

לכן אפרש תחלה את תוכן המשך דברי הסעיף הזה, ובמילא יתברר מקומו הנכון של סיום החצי עיגול – במקום שהעמדתיו – בין חצאי רבוע (ואין כאן "טעות", ואינו "תמוה", ויש לו "שחר").

דהנה זהו תוכן והמשך הדברים בסעיף זה:

א) בתחלה מבאר רבינו את ההלכה של "שמא ימשוך בהם ויעבור זמן קריאת שמע", שהיא ההלכה שנתבארה במשנה (שבת ט, ב): "לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל, לא יכנס אדם למרחץ ולא לבורסקי ולא לאכול ולא לדין". ומבאר רבינו ש(הלכה זו היא רק בתפלת המנחה ובתפלת ערבית ובק"ש של ערבית, משא"כ) בתפלה וק"ש של שחרית, יש בזה הפרש בין אכילה שנאסרה (סמוך) "תוך חצי שעה לעלות השחר", לבין מרחץ ותספורת "שקודם עלות השחר מותר ליכנס למרחץ או להסתפר ... אפילו בסמוך לעלות השחר ממש".

ובקשר לטעם החילוק בזה מציין רבינו לסי' פט, ששם נתבאר הטעם בשוע"ר (ס"ח): "שלא גזרו אלא סמוך למנחה, שהוא דבר המצוי שרוב העם נכנסין שם ביום, אבל בשחר דבר שאינו מצוי הוא ולא גזרו בו".

ב) אח"כ מוסיף רבינו וכותב, שכל זה הוא לענין האיסור של "קודם עלות השחר". משא"כ לענין האיסור של "לאחר שעלה עמוד השחר", בזה גם מרחץ ותספורת ושאר מלאכות נאסרו. אמנם גם בזה יש איזשהו הפרש בין איסור ההתעסקות בצרכיו לבין איסור האכילה.

את החילוק הזה האחרון מכניס רבינו בין חצאי עיגול, כהכלל הידוע בשוע"ר, שאת הספקות שלו השאיר בין חצאי עיגול. וכן חוזר על ספק זה בסוף הסעיף – בין חצאי עיגול. אמנם מפרש בקונטרס אחרון, שאין לזה הכרח, ואפשר שבאמת אין הפרש בינם בזה. ודלא כמו שכתב בשני המוסגרים שבפנים הסעיף, וכדלקמן.

וכך הוא המשך דברי רבינו במוסגר הזה:

אבל לאחר שעלה עמוד השחר אסור להתעסק בצרכיו עד שיתפלל כמו שיתבאר שם (בסי' פט ס"ד: אסור לאדם להתעסק בצרכיו קודם תפלת י"ח בשחר כדי שלא יפנה לבו לשום דבר עד שיתפלל).

ואפשר דהוא הדין לקריאת שמע שהיא קבלת מלכות שמים (שאף ששם מיירי בעשיית צרכיו קודם התפלה, אפשר דה"ה גם קודם קריאת שמע, שלא יפנה לבו לשום דבר עד שיקבל עליו מלכות שמים בק"ש).

[ואף שכבר כתב בפשיטות לעיל בתחלת הסעיף, שאם התחיל להתעסק בצרכיו באיסור צריך להפסיק לקריאת שמע, הרי שעכ"פ אחרי עלות השחר אסור להתעסק בצרכיו קודם קריאת שמע, וכדעת הראב"ד הל' ק"ש פ"ב ה"ח (המצויין לעיל ציון לו.

הנה מכל מקום יש בזה ספק בדברי הפוסקים, כמובא באליה רבה סי' פט ס"ק יב וסי' רלה ס"ק ו (ומצויין אצלינו סי' פט ציון קג), ולכן כתב כאן ואפשר כו'].

ולא דמי לאכילה (זה שנתבאר לענין "להתעסק בצרכיו", "דהוא הדין לקריאת שמע", לא דמי לאיסור אכילה קודם התפלה, שבזה לא אמרינן "דהוא הדין לקריאת שמע").

דהיינו טעמא שיתפלל על דמו (היינו מה שנתבאר לקמן שם ס"ה: "אסרו חכמים לאכול או לשתות משעלה עמוד השחר עד שיתפלל י"ח וסמכו איסור זה על מ"ש לא תאכלו על הדם כלומר לא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם", הרי כל האיסור הזה שייך רק בתפלה, ולא בקריאת שמע).

בזה נגמר המאמר המוסגר הזה, וכאן בא סיום המוסגר (שהכנסתיו בין חצאי רבוע).

[ואין להקשות, איך זה יהי' מותר לאכול קודם קריאת שמע, והרי כבר הובא לעיל שאסור לאכול אפילו בחצי שעה קודם עלות השחר "שיש לחוש שמא ימשך בהם", ואם כן מכל שכן שאסור לאכול מטעם זה גם אחרי עלות השחר – קודם קריאת שמע.

כי כל האיסור של האכילה קודם עלות השחר "שמא ימשך בהם" הוא רק כאמור לעיל "בסעודה קטנה", משא"כ "טעימה" לא נאסרה כלל (כמסקנת הגמרא שבת שם, וכנפסק בשו"ע סי' רלב ס"ג. ולענין טעימה קודם ק"ש יש מחלוקת הפוסקים, כמבואר במ"א סי' רלה ס"ק ד, וקיי"ל להיתר מעיקר הדין). משא"כ כאן, באיסור אכילה אחרי עלות השחר – קודם התפלה, מיירי גם ב"טעימה", וכדלקמן (סי' פט ס"ה): "אסרו חכמים לאכול או לשתות משעלה עמוד השחר". ואיסור זה הוא קודם התפלה, ולא קודם קריאת שמע, כמבואר במוסגר זה].

ג) אח"כ מוסיף וכותב:

ויש אומרים שהעוסק באכילה צריך להפסיק לתפלת השחר אפילו התחיל בהיתר הואיל ואיסור אכילה קודם התפלה הסמיכוהו על לא תעשה שבתורה שנאמר לא תאכלו על הדם לא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם כמו שיתבאר בסי' פ"ט (וכיון שצריך להתפלל צריך ג"כ לקרות קריאת שמע וברכותיה כדי לסמוך גאולה לתפלה).

וכאן הוסיף במוסגר, שאע"פ שכבר נתבאר במוסגר הקודם, שאין איסור אכילה – רק קודם התפלה, ולא קודם ק"ש, מ"מ כיון שצריך להפסיק לתפלת השחר, צריך להפסיק גם לק"ש וברכותיה, כדי לסמוך גאולה לתפלה.

[ואין להקשות, אם כן מדוע בהתחיל לאכול אחרי עלות השחר התיר (במוסגר הקודם) לאכול קודם ק"ש, וכאן שהתחיל קודם עלות השחר צריך להפסיק קודם ק"ש.

כי במוסגר הקודם מיירי שכבר התפלל לפני קריאת שמע ובלי סמיכת גאולה לתפלה (באופן המבואר בשוע"ר סי' פט ס"ט). ואז מותר לאכול קודם קריאת שמע. משא"כ כאן מיירי שהתחיל לאכול בהיתר קודם עלות השחר, ואזי צריך להפסיק אחרי עלות השחר – בשביל התפלה, ובמילא צריך להפסיק אף בשביל קריאת שמע וברכותיה, כדי לסמוך גאולה לתפלה].

ד) כל זה היא דעת רבינו בפנים השו"ע. אמנם אח"כ הוסיף בקונטרס אחרון:

ואפשר בלאו האי טעמא אסור גם קודם ק"ש, שהוא עיקר קבלת מלכות שמים, ויש בה משום ואותי השלכת כו'.

ורוצה לומר בזה, כי אף שהובא לעיל (מסי' פט ס"ה) שעיקר איסור האכילה קודם התפלה, הוא מטעם "לא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם", וזה שייך רק בתפלה ולא בקריאת שמע; מ"מ הרי מסיים שם: "וכל האוכל ושותה ואחר כך מתפלל עליו הכתוב אומר ואותי השלכת אחר גיוך אל תקרא גיוך שמשמעו כל צרכי גופך אלא גיאך לשון גאוה אמר הקב"ה לאחר שאכל ושתה זה ונתגאה קיבל עליו עול מלכות שמים". והרי הטעם השני הזה של "ואותי השלכת כו'" שייך גם בקריאת שמע, "שהוא עיקר קבלת מלכות שמים".

ולפי סברא זו בקונטרס אחרון, שוב אין מקום למה שכתב במוסגר הראשון הנ"ל: "ולא דמי לאכילה"; שהרי לפי סברא זו, דין האכילה הוא כדין התעסקות בצרכיו, שאיסורו הוא בין קודם התפלה ובין קודם קריאת שמע.

אלא שסברא זו בקונטרס אחרון כתב רבינו רק בלשון "ואפשר", כי העיקר הוא כאמור בפנים השו"ע, שאיסור האכילה הוא רק קודם התפלה ולא קודם קריאת שמע.

וכיון שסוכ"ס הדבר מסופק, לכן כתב סברא זו בפנים בין חצאי עיגול (הן בקטע הראשון ובין בקטע השני).

[ובאמת גם לולי ספק רבינו בזה הוצרך להכניס שתי הערות אלו במוסגר בין חצאי עיגול; שהרי שתי המוסגרים האלו הם באמצע עיקר המחלוקת לגבי התחיל בהיתר, שאינו שייך לכל הדיון הנ"ל, אלא שבאו כאן בתור מאמר המוסגר, בנושא שהסתפק בו רבינו].