סעיף ה - 1045

כוונה במצות

הרב אלימלך יוסף הכהן סילבערבערג

רב ושליח כ"ק אדמו"ר - וועסט בלומפילד, מישיגן

איתא בשו"ע (או"ח סי' ס ס"ד): י"א שאין מצות צריכות כוונה וי"א שצריכות כוונה לצאת בעשיית אותה מצווה, וכן הלכה ע"כ.

ובשו"ע רבינו ס"ה כתב "כל המצות צריכות כוונה לצאת ידי חובה בעשיית אותה מצוה ואם עשאה בלא כוונה לצאת ידי חובתו אלא כמתעסק בעלמא או לכוונה אחרת ולא לשם אותה מצוה לא יצא ידי חובתו מן התורה ויש אומרים שמצות אין צריכות כוונה ואף המתעסק יצא בדיעבד והלכה כסברא הראשונה במה דברים אמורים במצות של תורה אבל בשל דברי סופרים י''א שהלכה שא''צ כוונה ויש חולקין כמ''ש בסי' תע''ה וקריאת שמע היא מן התורה וצריכה כוונה לדברי הכל ואף להאומרים שאפילו מצות של תורה א''צ כוונה מ''מ בקריאת שמע צריך כוונת הלב שיבין מה שהוא אומר בפיו ולא אמרו שאינו צריך כוונה אלא בכוונה לצאת ידי חובה אבל צריך כוונת הענין כלומר שלא יהרהר בדברים אחרים כדי שיקבל מלכות שמים בהסכמת הלב ואינו דומה לשאר מצות שהן מצות עשייה וכל שעשה מצותה אע''פ שלא כיון לה הרי קיים מצות עשייתה אלא שאין זה מן המובחר וכ''ש אם כיון לצאת אע''פ שהרהר בה באמצע בדברים אחרים יצא לדברי הכל אבל קריאת שמע ותפלה שהן קבלת עול מלכות שמים או סידור שבחים אינו בדין שיהיה לבבו פונה לדברים אחרים".

ועיין במשנה ברורה (סק"א) שהביא דברי החיי אדם בכלל סח, דמה דמצריכנן ליה לחזור ולעשות המצווה, היינו במקום שיש לתלות שהעשייה הראשונה לא היתה לשם מצוה, כגון בתקיעה שהיתה להתלמד, או בקריאת שמע שהיתה דרך לימודו וכדומה. אבל אם קורא ק"ש כדרך שאנו קוראים, בסדר התפלה, וכן שאכל מצה או תקע ונטל לולב, אע"פ שלא כיון לצאת יצא, שהרי משום זה עושה בכדי לצאת, אע"פ שאינו מכוון, ע"כ, היינו דדעת הח"א שאם אדם קורא ק"ש כדרך שאנו קוראין, בסדר התפלה, נקרא כוונה לצאת מצוות ק"ש.

וכן עיין שם בביאור הלכה (סק"י) ד"ה וכן הלכה שכתב "ודע דמה שכתבנו במ"ב היכא שמוכח וכו' כגון בק"ש ע"י סדר התפלה ובשאר מצות ע"י הברכות או ע"י ההכנה להמצוה, כגון מה שאמרו בירושלמי (פסחים פ"י ה"ג) גבי מצה דבין שכיון ובין שלא כיון מכיון שהיסב חזקה דכיון, ובירושלמי דר"ה גבי היה עובר אחורי ב"ה ושמע קול שופר או קול מגילה וכו', הדא דתימא בשעובר, אבל עמד חזקה כיון, ופירושו דדוקא אם עומד אחורי בהכ"נ סתמא לאו למצוה קאי, אבל בעומד בתוך בהכנ"ס ושומע קול שופר מסתמא עומד לשום כונה, וכמו שכתב בספר ישועות יעקב בסי' זה, וכל כה"ג נוכל למצוא בכל המצות".

והנה, עיין בדברי רבינו הלכות ר"ה סי' תקפט ס"ט שמדבריו מוכח שאינו מפרש הירושלמי בר"ה כדברי הביאור הלכה וכדברי הישועות יעקב, דכתב שם "מי שבא לבית הכנסת כדי לשמוע התקיעות מש''ץ ולצאת ידי חובתו עם הציבור אע''פ שבשעה ששמע לא היה לו שום כוונה אלא שמע סתם יצא לפי שהוא נגרר אחר מחשבתו הראשונה שבא לבית הכנסת כדי לצאת ידי חובתו אבל מי שבא לבית הכנסת בסתם שלא נתכוין בביאתו כדי לצאת ידי חובתו בשמיעת התקיעות מהש''ץ ואח''כ שמע בסתם בלא שום כוונה לא יצא דמצות צריכות כוונה כדי לצאת בהן ידי חובתן", דמוכח מדברי רבינו, שס"ל שלא אמרינן שכל מי שבא לבית הכנסת בר"ה נקרא כוונה למצות תקיעת שופר, אלא יש צורך לכוונה מיוחדת של שמיעת תקיעת שופר, עכ"פ בזמן ביאתו לבית הכנסת ואז אמרינן שהוא נגרר אחרי כוונתו הראשונה.

וכמו כן בדין ק"ש אין שום רמז בדברי רבינו שמסכים לדעת החיי אדם והמ"ב לומר שכיון שבא אדם לבית הכנסת להתפלל נקרא כוונה למצות ק"ש, אלא דעת רבינו שהאדם צריך כוונה מיוחדת למצוות ק"ש. וכל זה נוגע למעשה.

ויש הרבה אנשים שנכשלים בזה, שאין להם כוונה מיוחדת לצאת מצות ק"ש.