סעיף א - 1096

"יהודא" באל"ף בתחילת שו"ע אדה"ז מהדו"ת

הת' אהרן מנחם מענדל קסטל

תלמיד בישיבה

התיבה הראשונה בשו"ע אדה"ז – מהד"ת – היא "יהודא" עם א' ("יהודא בן תימא"). בשיחת ש"פ וארא, מבה"ח שבט, תשד"מ (שיחות קודש תשד"מ ח"ב ע' 134, ובתו"מ תשד"מ ח"ב ע' 787) אמר כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו: "דרך אגב: דא שטייט "יהודא (בן תימא) מיט אן אל"ף (בסוף). אבער אין טור (או"ח בתחילתו) און אין משנה באבות (פ"ה מ"ה) (דער מקור להלכה זו), אויך ווי דער אלטער רבי ברענגט די משנה באבות בסידורו, שטייט "יהודה" מיט א ה"א. וצ"ע בדפוסים הראשונים פון שו"ע אדה"ז אויב דארטן שטייט עס אויך ניט מיט א ה"א. ובפרט ע"פ דברי הגמרא (סוטה י, ב ובמהרש"א שם) אז "יהודה" האט אין זיך (ד' אותיות פון) שם הוי' (מיט א הוספה פון א דלי"ת), ניט ווי "יהוסף" וועלכע האט נאר די אותיות יו"ד ה"א וא"ו. ובמילא איז מוכרח אז "יהודה" זאל זיין מיט א ה"א.

"במילא מ'זאגט ניט אז מ'דארף משנה זיין אין שו"ע אדה"ז – מ'דארף אבער מברר זיין ווי עס שטייט אין די דפוסים ראשונים פון שו"ע אדה"ז, און מברר זיין ווער האט עס געשריבן אויב ס'איז געווען א בר סמכא".

בדפוס ראשון (קאפוסט תקע"ו) נדפס ג"כ "יהודא" באל"ף. אמנם אולי אין מכך ראיה מוכחת, דשמא נכתב כך על-ידי המדפיסים ("הרבני הנגיד המופלא וכו' מה"ו יהודא ואחיו הרבני הנגיד המופלא וכו' מה"ו ישראל נ"י וכו' יפה" – לשון אדהאמ"צ בהסכמתו) ולאו דווקא שהיו "בר סמכא" וכו'.

אבל יש להביא ראיה מוכחת מהצ"צ שציין "ועיין בש"ע אאזמ"ו סי' א' המתחיל יהודא בן תימא" (נדפס בסה"מ תקס"ט ע' שעט בכתי"ק בשורה שני') ומי לנו "בר סמכא" כהצ"צ. ונמצא שהגרסא הנכונה בשוע"ר היא "יהודא" באלף.[1]

אמנם בלקו"ש חכ"ו ע' 29 כתוב "אויך אין התחלת ספרים הנ"ל איז כשם ווי דער רמב"ם הויבט אן זיין ספר מיט די ווערטער "יסוד היסודות ועמוד החכמות" וואס זייערע ראשי תיבות איז הוי' וכו', עד"ז פאנגט זין אן שו"ע אדמו"ר הזקן (במהדורא תניינא) מיט "יהודה בן תימא אומר", וואס מהטעמים שיש לומר בזה איז, ווייל שם יהודה איז "כולו על שמו של הקב"ה – ס'איז דא אין אים דער גאנצער שם הוי'".

ולכאורה משמע שכ"ק אדמו"ר הכריע[2] בגירסת שוע"ר שפתח ב"יהודה" עם ה"א.

אך נראה לבאר דלק"מ, כי הה"א האחרונה נכללת בהראשונה (וכביאור כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו בשיחת ש"פ צו תשל"ג - שיחות קודש תשל"ג ח"א ש"פ צו ס"ג (מתניא אגה"ק סי' ה') לגבי "יהודי").

[ומה שהביא בשיחה הנ"ל דתשד"מ ע"פ דברי הגמרא אז "יהודה" האט אין זיך (ד' אותיות פון) שם הוי' (מיט א הוספה פון א דלי"ת), ניט ווי "יהוסף" וועלכע האט נאר די אותיות יו"ד ה"א וא"ו. ובמילא איז מוכרח אז "יהודה" זאל זיין מיט א ה"א", היינו לפי מ"ש בגמ' שיש מעלה ב"יהודה" לגבי "יהוסף". אבל גם ביהודה עם אל"ף נכלל שם הוי' כנ"ל[3]].

פאקסימיליא מגוף כתי"ק הצ"צ הנ"ל:

 


[1]) ולהעיר שרבותינו נשיאנו לדורותיהם נהגו לכתוב יהודא באל"ף – ראה לדוגמא כתי"ק כ"ק אדמו"ר הנדפס בסוף הרמב"ם מהדורת "חזק", ועוד.

[2]) ולהעיר שהשיחה הוגהה בתשמ"ה, שנה אחרי השיחה הנ"ל.

[3]) ויש להוסיף בדרך אפשר שיש יתרון מעלה ביהודא עם אל"ף לגבי יהודה עם ה"א ברמז לשם הוי', בזה שיהודה עם אל"ף עולה בגימ' שם הוי' (26). וראה מש"כ בזה בס' שולחן הזהב. ולהעיר שיש הוה אמינא בהלכה שגימטריא יגרום לאיסור מחיקה (שאלת המהר"ם מינץ (בשו"ת שלו סי' לד סע' ג' ונדפס גם בלקט יושר יו"ד ע' 57) מהתרומת הדשן (נדפס בפסקים וכתבים שלו סי' קעא ובלקט יושר שם ומובא בדרכי משה סי' רעו ס"ק ה וע"ש ברמ"א בסעי' י').