הלכה ב - 936

עוגות ברכת במ"מ אפי' לבעל נפש

הרב יוסף יצחק פלדמן

שליח כ"ק אדמו"ר - דרום סידני, אוסטרלי'

ידועה המחלוקת בפת הבאה בכיסנין (שמברכים עליו במ"מ פחות משיעור קביעות סעודה), אם זה שכוססין ממנה מעט, והיינו עיסה שנילושה במי פירות וכו', או עיסה רגילה שנילושה במים עשוי כמין כיס וממלאין אותה במיני פירות וכו' ועשוי לעדון ולתענוג וכו'. דבסידור בסדר ברכת הנהנין פ"ב ה"ט מכריע כפירוש הב' דעשוי כמין כיס וכו' גם בעל נפש מברך בורא מיני מזונות, דלא כמו שכתב בשו"ע בסי' קסח סי"ב (כמצויין בההערה שם) דבעל נפש מחמיר רק אם הוא כשני הפירושים, והם ביחד, עשוי כמין כיס ונילוש במי פירות.

ולהעיר דיש עוד נפק"מ למעשה, חוץ מבעל נפש, כשאוכל פת העשוי כמין כיס לעדון ולתענוג וכו' בתוך הסעודה, דלפי מ"ש בשו"ע סי' קסח סי"ד אינו מברך על זה בתוך הסעודה כיון שיש אומרים שלחם גמור הוא משא"כ לפי מ"ש בסידור מברך על זה במ"מ גם בתוך הסעודה כמו שכתוב בפ"ב ה"י.

והנה גם לפירוש הא' בנילושה בחלב וכיו"ב הרי פסק אדה"ז בשו"ע שם שאף שבד"ס הלך אחר המיקל אך בעל נפש יחמיר לעצמו שלא לאכול אותו בלא נטילת ידיים וברכת המוציא על לחם אחר תחילה, ובסידור בסדר בה"נ כתב שגם בעל נפש יכול להקל בדבש אם הדבש הוא הרוב והעיקר לעדון ותענוג המתיקות כמו שנוהגין במדינות (שקורין "לעקיך").

והנה כ"ק אדמו"ר הי' אוכל עוגות אף אם לא נילושה בדבש, והי' מברך במ"מ ברבים (עכ"פ הי' נראה כן) ולכאו' יש לבאר הנהגתו הקדושה, ומה גם שזה מנהג העולם הנוהגים כבעלי הנפש.

הנה מ"ש בסידור נילושה בדבש, הנה בבדי השלחן סי' מח ס"ק יד כותב ע"ז: "ופשוט דה"ה אם עירב בקמח תבלין או שקדים טחונים וכיוצא עד שהם הרוב נגד הקמח ג"כ ברכתם במ"מ לכו"ע ופשוט ג"כ שמצרפין הדבש עם המי ביצים ושמן והתבלין ואם בין כולם הם רוב נגד הקמח ברכתן בומ"מ לד"ה".

ובאמת כ"כ מפורש בסדר ברכת הנהנין פ"ג ה"ה וז"ל: "וכל מיני מתיקה הנעשים לעדון ולתענוג מבלילת קמח דגן מועט עם צוקר וקמח שקדים הרבה, אע"פ שבלילתה עבה ונאפית בתנור כלחם גמור מברך במ"מ ומעין ג' אא"כ בקביעות סעודה".

וי"ל שבאופן זה אינו נקרא פת הבאה בכיסנין כיון שהרוב מיני מתיקה ולכן עיקר הדין נמצא בפ"ג בדיני עיקר וטפל.

והנה רוב העוגות בדומה למה שהרבי אכל, בררתי שהרוב מי פירות או שמן וכיו"ב והמיעוט קמח ולכן גם ע"פ רוב בלילתם רכה, (ולא כעיסה הנילושה כמ"ש בסידור פ"ב ה"ה שאז בבלילה רכה אפילו בקמח ומים יש סברא שלכתחילה ברכתו במ"מ) אבל גם אם הבלילה עבה הדין כן כנ"ל. וזהו הדיוק והחידוש לכאורה בהדוגמא בנילושה בדבש לא שבדבש נעשה יותר לעדון ולתענוג אלא להיפך שבדבש אע"פ שהבלילה עבה ונילוש בידיים ואז יכול להקרא פת הבאה בכיסנין, כיון שהרוב הוא דברים אחרים אפי' בע"נ יכול להקל.

ודיוק זה נראה: א. ממ"ש בפ"ג ה"ה הנ"ל אע"פ שבלילתה עבה ונאפית בתנור. ב. ממה שבהלכות הקודמות מדובר בלחמים שבלילתם רכה, ופת הבאה בכיסנין היא פת דהיינו עיסה שנילושה כפת.

ולהעיר דלפי זה יש להחמיר כשאוכל העוגות כו' לעדון ולתענוג כו' בתוך הסעודה שיברך במ"מ כיון שלד"ה ברכתו במ"מ כנ"ל ע"פ מש"כ בסדר בה"נ פ"ב ה"י.

ויש לומר שאפי' אם הרוב קמח והמיעוט מי פירות או שמן וכו' אלא שאינה עבה כ"כ להצטרך לישה בידים, שאם הי' נילוש במים יש להחמיר לחוש שזהו לחם גמור כמ"ש בפ"ב ה"ו אבל מפני שהמיעוט הוא ממי פירות וכו', (או ממי פירות ומים אלא שהמי פירות הם רוב נגד המים כמ"ש בסדר בה"נ פ"ב ה"ז) שיש שני שינויים לגריעותא מלחם גמור: א. שאינו עבה כ"כ שנילושה בידים. ב. שהבלילה ממי פירות וכו' הנה יש לומר דאז אפי' בע"נ יכול להקל לברך במ"מ.

ונראה זה ממ"ש בפ"ב הי"א שבטיגון יש סברא שאפי' בקביעות סעודה אין מברכים המוציא ובהמ"ז אלא שמחמירים, רק בממולאת בפירות אין להחמיר ובבדי השלחן סי' מח ס"ק כא הקשה דהא אפי' בממולאת בפירות מ"מ באוכל כדי שביעה צריך המוציא ובהמ"ז כמ"ש לעיל ס"א, וצ"ל דכיון שיש כאן ב' שינויים בעיסה: א. שהיה ממולאת בפירות. ב. שהיא מטוגנת, בזה יש לסמוך על האומרים שטיגון כבישול וא"צ המוציא ובהמ"ז אפי' אוכל כדי שביעה. וכמו שבבלילה רכה וטגנה במשקה שאפי' בקבע סעודה אינו מברך המוציא וצ"ע ועי"ש. ומשתמש בסברא זו דב' שינויים בס"ק יא בשיטה שלישית בפת הבאה בכיסנין דעוגות יבשות, דביחד עם תבלין יש לומר בזה דיש להקל גם לדעת אדמו"ר בסידור עי"ש.

ובאמת נמצא סברא זו בענין זה בבעל נפש גם בשו"ע אדה"ז סי' קסח הי"ב: דלפי מ"ש בשו"ע (דלא כמ"ש בסידור) דגם להסברא שפת הבאה בכיסנין הוא דממולאת בפירות, הנה בעל נפש צריך להחמיר רק אם אוכל פת שממולאת בפירוש בלבד אך אם הוא פת שנלושה במשקין או מי פירות וממולאת בפירות וכיו"ב ג"כ (דיש ב' שינויים) גם בעל נפש יכול להקל.

ולפי סברא זו דאם יש ב' שינויים יש להקל, לכאורה יש להקל בנילושה במי פירות או שמן וכו', או אפי' בבלילה רכה במים אף שאינו בשפיכה (וכש"כ בשניהם ביחד כנ"ל) גם לבעל נפש לברך במ"מ.

ואף שאינו ברור סברא זו ובפרט בנילושה במי פירות שלפי מ"ש בסידור העיקר בפת הבאה בכיסנין היא כשנעשה לעדון ולתענוג והוא עשוי ככיס ולכן אין חילוק לבעל נפש כיון שסוף סוף אינו נעשה לעדון ולתענוג ואולי י"ל להיפך דאדרבה לפי מ"ש בסידור גם מי שאינו בעל נפש צריך להחמיר כיון שאף שכוססין ממנה מעט אבל נעשה המילוי מדברים שהם למזון ולהשביע.

אבל אעפ"כ לפי הנ"ל יש לימוד זכות על המברכים במ"מ על "meat pies" (פת ממולא בשר) שנילוש ברוב שמן וכו' וכיו"ב (ובוודאי כשהבלילה אינה עבה כ"כ) גם לפי הנוהגים כהסידור ואפי' הנוהגים כבעלי נפש וכו' אם אוכלים פחות משיעור קביעות סעודה.