סעיף א - 837

הבנת הלשון בתפילה ובברכת המזון

הרב אלימלך יוסף הכהן סילבערבערג

רב ושליח כ"ק אדמו"ר - וועסט בלומפילד, מישיגן

שוע"ר סי' קפה סעי' א: "ברכת המזון נאמרת בכל לשון, שנאמר וברכת את ה' וכו' בכל לשון שאתה מברך . . אבל אם אינו מכיר הלשון, אינו יוצא ידי חובתו, ואפילו בלשון הקודש שאין אני קורא בו וברכת את ה' אלקיך, כיון שאינו מבין תיבות הברכה שמוציא מפיו, ואע"פ שיודע למי מברך וכוונתו לברך ה' בתיבות אלו, וכ"ש אם לבבו פונה לדברים אחרים בשעת אמירת הברכות . . ולכן הנשים ועמי הארץ שאינם מבינים לשון הקודש, חייבים לברך ברכת המזון בלשון שמבינים ולא בלשון הקודש . . ויש אומרים שבלשון הקודש יוצא אדם ידי חובתו אע"פ שאינו מבין הלשון, משא"כ בשאר לשונות . . כן נוהגין, אע"פ שראוי להחמיר כסברא הראשונה".

עיין ב'ערוך השלחן' סק"ז, שהקשה על הא דכתב רבינו שאם אינו מבין התיבות של הברכה לא יצא, אע"פ שיודע למי מברך, והקשה ה'ערוך השולחן', שלכאורה הרי חסרון כוונה אינו מעכב גם בק"ש רק בפסוק שמע ישראל ובתפלה רק באבות, עיין שם.

וכדי להבין דעת רבינו, וגם להבין מה שאמר רבינו - שהעולם נוהגין לסמוך על הדעה שאם מברך בלשון הקודש יוצא, אע"פ שאינו מבין מה שהוא אומר, והוא דעת רש"י הובא ברא"ש ותוס' במס' ברכות (מה, ב), ולכאורה שיטת רש"י מבוססת על הא דאיתא במגילה יז, א "לועז ששמע אשורית יצא". והא התוס' והרא"ש מקשים על רש"י, שהגמרא גופא אומרת שם דמגילה שאני משום "מצות קריאה ופרסומי ניסא"? ולכאורה צריך להבין דעת רש"י, ובפרט דהמנהג הוא כרש"י דמברכין בלשון הקודש אע"פ שלא מבינים הלשון, וכדברי רבינו.

והנראה לומר בדעת רש"י, דבמשנה (שם) איתא "קורין אותה ללועזות בלעז והלועז ששמע אשורית יצא". והנה מהא דאיתא במשנה שקורין אותה ללועזות בלעז, מוכח דהעיקר הוא שיבינו השומעים המגילה, וע"כ הקשתה הגמ' מדוע יוצא הלועז ששמע אשורית, "והא לא ידע מאי קאמרי". ועל זה מתרצת הגמרא, שבמקרא מגילה העיקר אינו הבנת כל הפרטים, כ"א העיקר הוא קריאה ופרסומי ניסא, וע"כ משום החשיבות של לשון קודש נחשבת קריאת המגילה "קריאה", אע"פ שאינו מבין הלשון. ובנוגע לענין של פרסומי ניסא כותב רש"י, שאע"פ שאין יודע מה ששומעין, שואלין את השומעין ואומרין מה היא הקריאה הזו ואיך היה הנס ומודיעין להן. ז.א. שכיון שיש קריאה וגם ידיעה שטחית בנוגע להנס יצא.

וכמו כן סובר רש"י בנוגע לברכת המזון, שאם מברך בלשון הקודש וגם יודע בכללות למי מברך ושהוא מברך את ה', נקראת ברכה. וכיון שרש"י סובר שמספיק ידיעה כללית למי מברך, על כרחך צריך לומר שתוס' והרא"ש החולקים על רש"י, סוברים שאין מספיקה כוונה כללית, כי אם צריך המברך להבין תיבות הברכה, ובזה אתי שפיר דעת רבינו שאינו מספיק מה שהמברך יודע למי מברכין.

ובנוגע לקושיית ה'ערוך השלחן' מק"ש ותפילה, עיין בדברי רבינו בסוף סעיף ב', ועל פי דבריו שם מתורצים כל הקושיות של ה'ערוך השלחן'.