סעיף ט - 804

ביאור שיטת אדה"ז בדין שינה בסוכה

הרב אברהם הרץ

ר"מ בישיבה

בשו"ע או"ח סי' תרלט סעי' ב כתב הרמ"א: "ומה שנוהגין להקל עכשיו בשינה שאין ישינים בסוכה רק המדקדקים במצות יש אומרים משום צינה דיש צער לישן במקומות הקרים [מרדכי פ' הישן].

"ולי נראה משום דבמצות סוכה איש וביתו איש ואשתו כדרך שהוא דר כל השנה ובמקום שלא יכול לישון עם אשתו שאין לו סוכה מיוחדת פטור וטוב להחמיר ולהיות עם אשתו כמו שהוא דר כל השנה אם אפשר להיות לו סוכה מיוחדת".

והנה מסגנון הרמ"א משמע דהפטור היא משום דהחיוב היא תשבו כעין תדורו וכיון שאין יכול לישן עם אשתו כמו בכל השנה פטור.

וע"ז הקשו הט"ז ומ"א שם א"כ מדוע הוי הסוכה כשרה לאכילה הרי אין זה סוכה כלל כמבואר בסי' תרמ דסוכה שאינו ראוי לשינה או לאכילה כגון שעשה סוכה במקום שיצטער לישן ולאכול אין זה סוכה כשרה ומדוע הוי סוכה כשירהלאכילה אם אינו יכול לישן עם אשתו הרי אין זה סוכה הראוי לשינה? שהרי לפי הרמ"א יש תנאי בסוכה תשבו כעין תדורו גם לענין שינה עם אשתו.

ובמ"א שם כתב דמ"מ כיון שיכול לישן שם לבדו הסוכה כשרה דהוי דירה, ומ"מ הוא פטור דמקרי מצטער.

ומשמע מדבריו, ראה במחצית השקל שם, דאין דין תשבו כעין תדורו שצריך סוכה שיכול לישן עם אשתו, דמ"מ כיון דהוי סוכה הראוי לשינה בשבילו הוי שם סוכה, שהרי סוכה כשרה היא ז' על ז' טפחים אע"פ שאין ראוי לשינה עם אשתו (ראה בערוך השולחן), אלא דהפטור היא על האדם כיון דסו"ס הוא מצטער לישן לבדו. ואכתי צ"ב מדוע הוי הסוכה כשרה כיון שעשה סוכה כזה שמצטער מחמתו ומאי שנא מהמבואר בסי' תרמ ראה מחצית השקל שם ויש לחלק.

אמנם בט"ז שם וכן כתב באדה"ז שם סעי' ח כתבו הטעם משום דכיון דעסוק במצוה שמשמח את אשתו פטור ממצות ישיבת סוכה. וא"כ מצד הסוכה עצמה הוי שם סוכה הראוי לשינה אלא דפטור מצד טעם צדדי דעוסק במצוה.

והנה הרמ"א שם מסיים וטוב להחמיר ולהיות שם עם אשתו כמו שהוא דר כל השנה אם אפשר להיות לו סוכה מיוחדת.

וכן כתב אדה"ז שם ומ"מ טוב להחמיר שיהי' לו סוכה מיוחדת שיוכל לישן שם עם אשתו ויקיים ב' המצות.

והנה אדה"ז שינה מלשון הרמ"א דברמ"א כתב וטוב להחמיר ולהיות שם עם אשתו כמו שהוא דר כל השנה אם אפשר להיות לו סוכה מיוחדת, ואדה"ז לא כתב "כמו שהוא דר כל השנה".

ובפשטות דלפי הרמ"א זה גדר משום "תשבו כעין תדורו" אבל האדה"ז סבר דאין תנאי בדין תשבו כעין תדורו שצריך לישן עם אשתו כמבואר במ"א שם מכ"מ בש"ס, אלא דיש כאן פטור מחמת עוסק במצוה.

והנה לכאורה יש להעיר דמדוע בדין זה כתב אדה"ז וטוב להחמיר שיהי' לו סוכה מיוחדת, מאי שנא מהא דמבואר שם סעי' ד וסעי' ח, דבמקום שיש טרחא יתירה להביא ספרים מביתו לסוכתו או להביא הכרים וכסתות פטור מללמוד ולישן, ומדוע לא כתב שם וטוב להחמיר שיהי' לו סוכה כזה שיש לו מקום לשים הכרים וכסתות כדי שיוכל לישן, וכן מקום לספרים.

ועוד הרי מצינו דסוכה כשרה הוי ז' על ז' טפחים ולא מצינו שיש להחמיר לעשות סוכה גדולה שיהי' מרווח כדי שיוכל לשים שם הכלים וכיו"ב. ומדוע הכא כתב אדה"ז וטוב להחמיר שיהי' לו סוכה מיוחדת לישן עם אשתו. (וראה בערוך השלחן שם שהעיר עד"ז).

ויש לבאר דבאדה"ז כאן הוסיף ג' תיבות שלא מובא ברמ"א: "ומ"מ טוב להחמיר שיהי' לו סוכה מיוחדת שיוכל לישן שם עם אשתו ויקיים ב' המצוות".

ויש לומר בשיטת אדה"ז דהכא אין טעם בחומרא מחמת החיוב ומצות סוכהשיקיים מצות סוכה בשלימותה, אלא דהכא החומרא היא מדין עוסק במצוה פטור מן המצוה, דכיון דבעצם יש לו חיוב לישב בסוכה ואינו מצטער עכשיו ורק מחמת שעוסק במצוה אחרת פטור ממצוה זו וע"ז כתב אדה"ז דמדין עוסק במצוה טוב להחמיר מתחלה שיוכל לקיים ב' המצוות.

ולכן יש לבאר דאע"פ דאין לו חיוב לעשות סוכה מרווחת בשביל כרים וכסתות וסגי בסוכה ז' על ז' טפחים ואע"פ שאם יהי' קר יהי' פטור משום דאין לו כרים והוי טרחא להביאם פטור.

התם הטעם משום דהסוכה מתחלתו ראוי לשינה גם בלא כרים כגון שאינו קר וסגי גם בסוכה כזה אבל הכא הרי מחמת מצות סוכה יש כאן חיוב רק מחמת דין צדדי שעוסק במצוה אחרת רוצה לפטור עצמו וע"ז שפיר יש להחמיר לקיים ב' המצות דדין עוסק במצוה מחייבת מחמת חומרא לקיום ב' המצות.

בסגנון אחר, מדין וחיוב מצות סוכה אין עליו להחמיר לעשות סוכה מרווחת שיוכל לישן עם אשתו כמו שאין לו להחמיר לעשות סוכה להשיב הכרים וכיו"ב.

אלא דמחמת דין עוסק במצוה יש עליו להחמיר מתחלה לעשות באופן שיוכל לקיים ב' המצות. ע"ד הא דמבואר בכמה ראשונים (ראה באו"ח סי' לח בב"י שם ד"ה וכותבי ספרים) דבמקום שיכול לקיים שניבם חייב לטרוח לקיים שניהם,דאע"פ שעסוק עכשיו במצוה אחת לא מיפטר ממצוה השני'.

ואע"פ שפוסקים כשיטת הר"ן דעוסק במצוה לא חייבתו תורה לטרוח ולקיים מצוות אחרות אע"פ שאפשר (ראה בשו"ע אדה"ז סי' לח וסי' תרמ).

מ"מ היכא דאין טרחא חייב לקיים שניהם ועד"ז הכא יש להחמיר לעשותמתחלה לעשות באופן שיכול לקיים ב' המצוות.