סעיף ט - 835

מלאכת בורר בקליפת פירות

הרב שלום דובער לוין

ספרן ראשי בספריית אגודת חסידי חב"ד

בשוע"ר סי' שיט ס"ט: "מותר לקלוף תבואה ומיני קטניות שנמללו מהשבלים והשרביטין מערב שבת רק שיזהר שלא יקלוף אלא מה שצריך לאכול לאלתר ולא כדי לאכול לאחר שעה כמו שיתבאר בסי' שכא".

והנה סיום סי' שכא בשוע"ר לא הגיע לידינו, וכאן עה"ג מצויין: "מ"א סוף סי' שכא". שם מבואר ברמא סי"ט: "אסור לקלוף שומים ובצלים כשקולף להניח אבל לאכול לאלתר שרי". וכתב ע"ז במ"א שם ס"ק ל: "משום בורר, וא"כ אף תפוחים אסור לקלוף להניח".

טעם הדבר לזה שלקליפת פירות יש דין בורר אוכל מתוך פסולת (שמותר ע"מ לאכול לאלתר) ולא דין פסולת מתוך אוכל, מבואר במאמר מרדכי שם ס"ק כא: "ונראה דכיון שא"א בענין אחר ודרך אכילתו בכך לא מקרי זה בורר פסולת מתוך אוכל שאינו אלא לאכול התוך וכל שהוא לאלתר שרי". והיינו כמבואר בשוע"ר לעיל ס"א: "ואם בורר האוכל בידו כדי לאכול לאלתר מותר מפני שנטילת האוכל מתוך הפסולת כדי לאכלו מיד אין זה מעין מלאכה כלל שדרך אכילה כך הוא". ומטעם זה נקראת גם קליפת הפירות דרך אכילה שמותר לאלתר.

ולפום ריהטא מפורש כן גם ב'הלכתא רבתא לשבתא': "בעוד שהפרי מונח בקליפתו כולו או מקצתו מותר להסיר קליפתו בידו ואין בו משום בורר פסולת מאוכל", כלומר שדינו כמו "בורר אוכל מותר פסולת" ולא כמו "בורר פסולת מתוך אוכל", וכנ"ל מהרמ"א ומ"א ומאמר מרדכי ושוע"ר.

אמנם מבואר בפס"ד צ"צ (יד, ד): "עמ"ש בסידור גבי אגוזים בעוד שהפרי כו' מותר להסיר קליפתו כו', לכאורה זהו ע"פ דעת רש"ל ביש"ש פ"ק דביצה סוף סי' מב. והרי השיגו הט"ז סי' תק"י ס"ק ג ומ"א ס"ק ד. ואפשר לומר . . בעוד שהפרי בקליפתו לא שייך בורר".

וכן מבואר בשו"ת דברי נחמי' סי' כא (כח, א): "מדברי מוח"ז רבינו בסידור דין ב' משמע דס"ל דבקולף ל"ש בורר כלל, והוא כרמ"א (ורש"ל) סי' תקי ס"ב".

והוא תימה לכאורה, שהרי מפורש בדברי אדה"ז (שלא כתב סתם "אין בו משום בורר" אלא) "אין בו משום בורר פסולת מאוכל" דוקא, דהיינו שעכ"פ יש בזה משום בורר אוכל מתוך פסולת.

*

נבאר א"כ תחלה מהי המשמעות בדברי אדה"ז שאין בו משום בורר כלל. ומבואר בפס"ד שם שהוא ממ"ש "בעוד שהפרי כו' מותר להסיר קליפתו". וכבר נתבאר שעצם הדין נתבאר ברמ"א ומ"א ומאמר מרדכי סוס"י שכא שמותר לקלוף הפירות ואין בו משום בורר פסולת מתוך אוכל. אמנם אדה"ז מוסיף וכותב "בעוד שהפרי מונח בקליפתו כולו או מקצתו מותר להסיר קליפתו בידו ואין בו משום בורר פסולת מאוכל", דהיינו שאף אחרי שנשברו קליפות האגוזים ומקצת האגוז עדיין מונח בקליפתו, מ"מ מותר להסיר קליפתו בידו.

ודין זה מבואר ברמ"א סי' תקי ס"ב: "ולוזים ובטנים שנשברו ועדיין בקליפיהם לא מקרי הקליפה פסולת כיון דאורחייהו בהכי ועדיין מעורבין". וכן הוא ברש"ל (הובא בט"ז שם ס"ק ג ומ"א שם ס"ק ג): "הכא מין אחד הוא ואין שם פסולת עליו, באיזה ענין שמתקן האוכל מתוך השומר תיקון אוכל בעלמא הוא, ואין שם מלאכה עליו".

וחלקו עליהם הט"ז ומ"א שם, ובמ"א שם הקשה עליהם מדין המובא לעיל מסוף סי' שכ, שיש בזה דין בורר "אוכל מתוך פסולת" (ולפי זה תהיה סתירה בזה בדברי הרמ"א עצמו, שבסי' שכא פסק שקליפת הפירות הוי בורר אוכל מתוך פסולת ובסי' תקי פסק שאין זה נקרא פסולת כלל). ותירץ האליה רבה שם ס"ק ד: "ונראה לי דלא קשה מידי דשם מיירי שעושה להניח, דבזה גם הכא אסור, אבל כשקולף לאכול לאלתר מותר אף לברר הפסולת כמו שקולף הקליפה".

ולפי דברי האליה רבה אין כאן שום מחלוקת ביניהם לענינינו - קליפת הפירות בשבת, שלדברי הכל יש לו דין בורר אוכל מתוך פסולת שמותר רק לאלתר, וא"כ אין כאן גם חזרה בסידור ממה שפסק רבינו הזקן בשו"ע שלו, שגם בסידור לא כתב אלא ש"אין בו משום בורר פסולת מתוך אוכל", אבל מ"מ יש לו דין בורר אוכל מתוך פסולת.

ובודאי גם בשו"ת דברי נחמי' כיון לזה, שהרי סיים: "וע"ש בא"ר מתרץ קושית מ"א מסוס"י שכא הנ"ל", והכוונה היא לתירוץ הנזכר, שעל פיו אין כאן שום מחלוקת לענינינו בהל' שבת.

שוב העירוני למ"ש בהערות שבסוף קצות השלחן ח"ה (סו, א), ומסקנתו היא כאמור לעיל (אף שלא פירש כן בכוונת הדברי נחמי').