סעיף ד - 792

סיום התפילה בלי עשרה

הרב בן-ציון חיים אסטער

ר"מ בישיבת "אור אלחנן" חב"ד, ל.א.

בסי' נד סעיף ד כתב אדה"ז הדינים בהתחיל התפילה בעשרה ויצאו מקצתם ונשארו פחות מעשרה אם יכול להשלים התפילה, וכתב וזלה"ק "ומ"מ אם הוא יום הכניסה אין קורין בתורה אם הלכו מקצתן קודם שהתחילו לקרות שהקריאה אינה מגמר התפלה שהרי במנחה קורין קודם התפלה" עכלה"ק.

והנה מקור הדברים הוא בהרמ"א סעיף ג, אמנם שם הוא בשינוי קצת וז"ל "אבל אין קורין בתורה דזהו ענין אחר" עכ"ל, והיינו שאין שום שייכות בין הקריאה להתפילה והם שני ענינים שונים, וצ"ב למה שינה אדה"ז וכתב הטעם שהקריאה אינה מגמר התפילה.

ולכאורה שינוי זה תלוי בשינוי אחר, דהנה בתחילת ההג"ה הנ"ל כתב הרמ"א "ואם יצאו מקצתן . . יכולים להשלים . . דשייך לתפילה שהרי אומר תתקבל צלותהון וכו'", והיינו שהטעם שיכולים להשלים סדר קדושת ובא לציון הוא משום "דשייך לתפילה", אמנם אדה"ז שינה הלשון בזה וכתב "ויצאו מקצתן גומר . . וסדר קדושת ובא לציון וקדיש שלאחרי' שלא בעשרה שכל זה מגמר תפילת יח הוא ולכך אין הש"ץ אומר קדיש שלם עד אחר סדר קדושה זו ואותו קדיש שלם חוזר על תפילת יח שהרי אומר תתקבל צלותהון וכו'", הנה מלבד אריכות לשונו [בענין הקדיש שלם לאחרי ובל"צ אשר אכמ"ל], מפרש ומדגיש שקדושת ובל"צ הוא גמר התפילה, ולכן יכול לסיים בלי עשרה.

ולפי זה הרמ"א כתב בקריאת התורה שאינו שייך לתפילה והוא "ענין אחר" כנ"ל, אמנם אדה"ז שמדגיש כנ"ל ש"כל זה" הוא מ"גמר תפילה", כתב בנוגע לקריאת התורה שאינה מגמר התפילה ולכן אין יכול לקרות.

אמנם צ"ע טעם השינוי.

עוד צ"ב עצם הראי' של אדה"ז "שהרי במנחה קורין קודם התפילה", דלכאורה זה אינו ראי' בדווקא להא דהקריאה אינה מגמר התפילה, אלא שבכלל אין הקריאה שייך להתפילה דהא רואים שבשחרית קורין אחרי התפילה ובמנחה קורין לפני התפילה, ומזה גופא רואים שהם ב' ענינים שונים, ועוד, דאולי כשתקנו לקרות במנחה תקנו לקרות קודם התפילה ואינו מענין התפילה כלל, משא"כ בשחרית תיקנו דקורין אחרי התפילה דהוה "גמר התפילה", ובשלמא להרמ"א הנ"ל הרי כתב דתפילה וקריאה הם ב' ענינים שונים ואינם שייכים זל"ז, אף שתיקנו לקרות אחר התפילה, אמנם לאדה"ז שכתב שהקריאה אינה מגמר התפילה מה הראי' ממה שקורין במנחה.

ובהאי ענינא יש להעיר שאדה"ז לא כתב אם יכול להשלים בלי עשרה בנשיאת כפיים [ומצינו בזה מחלוקת ראה קצוה"ש ובמשנ"ב], ויש להעיר בענין שייכות נ"כ לתפילה [אם "שייך לתפילה" או מ"גמר התפילה" הוא], ואכ"מ, ולא ראיתי שיציינו בזה בהמהדורה החדשה [חוברת דוגמא].

עוד יש להעיר דאדה"ז לא הזכיר בענין הח"ק אחרי תחנון אם יכולים להשלים אחרי התפילה [אף שיש לדייק מאריכות לשונו בענין ק"ש ואכ"מ], ופלפל בזה הדברי נחמי' בהערותיו על שו"ע אדה"ז [בסוף השו"ת], וגם זה לא העירו בהמהדורא חדשה הנ"ל.