הגהות מהרי"ל - 838

פיענוח הגהות הרה"ק מהרי"ל מיאנאוויטש
על גליון שוע"ר - הל' פסח
*

נערך ע"י הרב שלום דובער לוין

ספרן ראשי בספריית אגודת חסידי חב"ד

סי' תכט ס"א: שכל אחד ואחד הדר בא"י חייב להביא ברגל ג' קרבנות עולת ראייה ושלמי חגיגה ושלמי שמחה. פי' שיש לו שם קרקע, כמ"ש בפ"ק דפסחים ד"ח ע"ב1. ועי' בתוס' דפ"ק דפסחים ד"ג ע"ב2 ובמ"ל פ"ב דחגיגה3, דלא כמ"ש רפ"א דהל' ק"פ שהניח דברי תוס' אלו בצ"ע. מיהו מ"ש התוס' שם דפטור מפסח צ"ע כמ"ש המ"ל רפ"א מה' ק"פ. ולכן לא הזכיר רבינו אלא הג' קרבנות.

שם ס"ד: לפי שהכל כתב בספר. אין טעם זה מספיק להמון עם שאין יודעים ספר וצ"ע.

סי' תלא קו"א ס"ק א: ומדחה את המצוה לאחר כך. צ"ע4 דהא הר"ן5 כ' הילכך כיון דאמרת שאור הנר כו' הרי שאינו מדחה עד שאין אור הנר יפה דהיינו למחר. וגם מדמסיים וישכח מלבדוק משמע שאין לחוש אלא שמא ישכח לגמרי. ומ"ש ב[שם] הראב"ד6 היינו דראוי לבדוק ולכתחלה משמע. ותדע דהא הטעם משום שמא ישכח או שמא יתרשל, ושמא ישכח היינו הא חששא דאביי7 לפי' הר"ן, ושמא יתרשל היינו לס"ד דמשום זריזין הוא. ומ"ש רבינו לקמן דמשום זריזין נמי קבעו הדבר חובה, ל[א] מ[שמע] הכי מדברי הר"ן במ"ש ועכוב מצוה כו' למסקנא דטעמא משום דאו[ר] הנ[ר] ולא לס"ד דמשום זריזין.

שם: מה שכתב החק יעקב. תיקן: ומה כו'.

שם: ואין מצות הקדמת התדיר דוחה את שאינו תדיר לגמרי. וע' מ"א סוס"י רפ"ו8.

שם: אתי במכל שכן מלימוד ע"ש. י"ל9 דלענין לכתחלה כ"ש הוא ולא לענין דיעבד. וע"כ צ"ל כן גם לפמ"ש לקמן10 בדעת הטור ע"פ הלח"מ, והרי הלח"מ פי' כן דעת הרמב"ם11 ע"ש.

שם, בהג"ה ד"ה והן: דלא דמי (לאכילה. העביר את תחלת המוסגר לפני: ולהכי הרר"י.

סי' תמא ס"ד: עובר עליו בבל ימצא. כלומר מד"ס כיון שלא השאיל לו כו'. עס"י ת"מ12 ובק"א שם13.

סי' תמב ס"ז: כדי לחוש לדברי האומרים. ע"ש14.

שם ס"י, במ"מ שעה"ג: יח ח"י15. ב[שם] אחרונים.

שם: כ ח"י. מדעת עצמו.

שם סי"ח: ואסור ג"כ. תיקן: אסור ג"כ16.

שם סכ"ה: וי"א. טור על פי פי' הב"י17.

סי' תמז סכ"ט, במ"מ שעה"ג: פא רא"ש ש"ע י"ד סי' ק"ט. תיקן: ס"ט18.

שם סל"ו: שישרנו שלשה פעמים במים בתוך כלי של פסח וידיחנו יפה. תיקן: שלשה פעמים במים ואם ישרנו בנהר או בתוך כלי של פסח קודם הפסח וגם ידיחנו יפה19. ועה"ג ציין: ח"י20 א"ז21.

שם: הרי זה משובח. ותקנה זו אין נוהגין אלא מדוחק קצת ואין עושין כן אלא בבשר מלוח (שמערין הכל מן הכלי ושורין במים קודם הפסח) משום מניעת שמחת יו"ט שאין שמחה אלא בבשר כמ"ש בסי' תקכ"ט אבל דגים מלוחים (ובפרט דגים המלוחים בחבית שקורין הערינג) אין נוהגין כן אא"כ אין לו בשר כלל (לפי שצריך לערות הכל מכל החבית קודם הפסח ולא יטול מן החבית בפסח שמשהו חמץ הדבוק בא' מן הדגי' הוא כבוש בציר ואוסר גם שאר דגים הכבושי' עמו ולערות מן החבית קודם הפסח לשרות במים חוששין שמא יחוס שלא יתקלקלו הדגים לפיכך נוהגין לאסור בכל ענין). ואם הוא שעת הדחק [עי' סמ"ב].

שם סעיף עא, במ"מ שעה"ג: ריט לבוש. תיקן: ריט טוש"ע (ואח"כ על שהסממנים מעכבים ציין) לבוש וצ"ע בסעיף ל"ח.

שם סעיף עג, במ"מ שעה"ג: רכה רמ"א. תיקן: רשב"א ר"ן ש"ע.

שם: רכו רשב"א ר"ן ש"ע. תיקן: רמ"א סמ"ג ב"י.

שם: רכז סמ"ג ב"י. תיקן: מ"א.

סי' תנג ס"ו: כמון. שקורין פעלד קימל22.

סי' תסו ס"ז: ולפיכך אם אפה קודם פסח מותר לדברי הכל עס"י תנט. (העביר תיבות אלו לפני ויש לסמוך כו').

סי' תעז ס"ח: ויברך על נטילת ידים. עי' סי' קנח23.

סי' תפג ס"ה: שתקנו חכמים בלילה זה. ציין עה"ג: גמרא דף קי"ז [ע"ב].

סי' תפו ס"א: וא"כ במרור שהוא מד"ס. ציין עה"ג: גמרא דף קכ [ע"א].

 

 


*) על גליון שו"ע רבינו (הל' פסח) דפוס ראשון (שקלאוו תקע"ד), שנמצא בביהכ"נ בהרי אורל ברוסיה, והובא ע"י הרב דוד דרוקמן בשנת תשנ"ב.

ההגהות זוהו ככתי"ק הרה"ק מהרי"ל, עפ"י השוואת כתב היד ועפ"י התוכן (ראה גליון תתלז עמ' 47 ואילך, וראה במצויין לקמן אצל ההגהות לסי' תלא קו"א ס"ק א ולשו"ע סי' תמז סל"ו).

1) אמר ר' אמי כל אדם שיש לו קרקע עולה לרגל ושאין לו קרקע אין עולה לרגל.

2) ד"ה מאליה, שכשאין לו קרקע פטור מראיה.

3) הלכה א, שהביא דברי התוס' הנ"ל.

4) עיקר קושיה זאת כבר הקשה מהרי"ל אצל רבינו, בהערתו שכתב "כדי להראות לפניו" (נדפסה בקובץ מבית חיינו ח"ג ע' 25), שמלשון שמא יתרשל שבראב"ד ושבר"ן נראה שהוא רק לכתחלה ולא לעכוב. ומתרץ קושיה זו בקו"א שלפנינו. וע"ז מקשה כאן שוב, שמלשון הר"ן נראה לכאורה שהוא רק לכתחלה.

5) ריש פסחים (א, ב) ד"ה אמר אביי: כיון שאמרת שאור הנר יפה לבדיקה בלילה יותר מביום ועכוב מצוה תלוי בדבר, לא ליפתח בעידנא, לא יתחיל להתעסק בשמעתא באורתא דתליסר נגהי ארביסר ליל יציאת י"ג שהוא כניסת י"ד והוא ליל בדיקת חמץ עד שיבדוק, דילמא משכה ליה שמעתיה וישכח מלבדוק.

6) שם (א, סע"א): שבתחילת הלילה שיש בו אור עדיין ראוי לבדוק כדי שלא יתרשל או שלא ישכח . . ומכאן אתה למד שהב[דיקה] צריך להקדימו עם אור היום כדי שלא יתרשל.

7) ד, ב: וכי תימא זריזין מקדימים למצות נבדוק מצפרא . . אמר רב נחמן בר יצחק בשעה שבני אדם מצויין בבתיהם ואור הנר יפה לבדיקה. אמר אביי הילכך האי צורבא מרבנן לא לפתח בעידניה באורתא דתליסר דנגהי ארבסר דלמא משכא ליה שמעתיה ואתי לאימנועי ממצוה.

8) שמשום מצוה - הקדמת תפלת מנחה לא ידחה לגמרי תפלת מוסף.

9) על מ"ש הח"י ס"ק ח, שדוקא התחיל ללמוד צריך להפסיק אבל התחיל בשאר דברים אין צריך להפסיק, מקשה בקו"א שא"כ איך כתבו המ"מ והב"י (לענין לכתחלה) דאיסור אכילה אתי במכל שכן מלימוד. וע"ז בא ליישב כאן שיטת הח"י.

10) בהג"ה שבקו"א, שלשיטת הטור צריך לחלק כמ"ש הלח"מ (הל' ק"ש פ"ב ה"ו) שחשש שמא ישכח יש רק בלימוד ולא באכילה ומלאכה.

11) שמבואר בסוף ההג"ה דלקמן, שהוא חולק על שיטת הטור, ומ"מ מחלק בין לימוד לאכילה ומלאכה, וא"כ גם הח"י יוכל לסבור כן.

12) סעיף א.

13) ס"ק ב.

14) עולת שבת ס"א. הובא בח"י ס"ק א.

15) סוף ס"ק טז.

16) שעד כאן נמשך מ"ש בתחלה "כיון שאסור . . לאכלו בפסח", וא"כ לא מתאים כאן וא"ו החיבור.

17) ד"ה וכתב עוד בגדים.

18) ראה שו"ע שם סי"ח "כשיעור שיתנו מים על האש". ובסי' קה ס"א "כדי שיתננו על האור". וראה גם לקמן סי' תסז סנ"ו. סי' תקכז סי"ב. סי' תרמח סכ"ה. וראה פסקי אדה"ז ע' 54.

19) הגירסה בדפוס ראשון: "ומותר לאכלו בפסח על ידי הדחה שישרנו שלשה פעמים במים בתוך כלי של פסח וידיחנו יפה ויעבור מעליו משהו חמץ הדבוק בו הרי זה משובח". ולגירסה זו אינו מובן כלל מה משובח ומה אינו משובח.

בלוח התיקון שבדפוס ראשון תוקן: "ומותר לאכלו בפסח על ידי הדחה ג' פעמים במים ואם ישרנו בתוך כלי של פסח וגם ידיחנו יפה ויעבור [מ]עליו משהו חמץ הדבוק בו הרי זה משובח". וכן תוקן בדפוסים הבאים. ולפי גירסה זו הנה האופן הא' הוא רק הדחה ג' פעמים, ואופן המשובח יותר הוא שריה והדחה.

אמנם בדפוס זיטאמיר תרט"ז ואילך נוספה בתחלה גם תיבת "שישרנו" (ע"י הדחה שישרנו ג' פעמים). ולפי גירסה זו הנה האופן הא' הוא רק שריה ג' פעמים, ואופן המשובח יותר הוא שריה והדחה.

בלוח התיקון שבסוף דפוס זיטאמיר תר"ז נוספה הג"ה: "ובכתבים של הרב המפורסם מוה' יהודא ליב ז"ל אחיו של הגאון הקדוש ז"ל נמצא שצריך להגיה כאן וכצ"ל: ע"י הדחה שישרנו שלשה פעמים במים בתוך כלי של פסח וידיחנו יפה ויעבור מעליו משהו חמץ הדבוק בו והמחמיר בכל ענין ה"ז משובח (ב"ח לבוש)" [היינו הב"ח בשו"ת סי' קכג בשם המהרש"ל, שנהגו לא לסמוך על ההדחה בבשר מלוח, והלבוש ס"ה, שנהגו להחמיר בדגים אפילו יבשים]. ולפי גירסה זו אין כאן ב' אופנים, רק אופן אחד שריה והדחה, והמחמיר בכל ענין ה"ז משובח. המקור להג"ה הנ"ל היא בכתי"ק מהרי"ל - מהדורה של שוע"ר (שנדפסה בקובץ יגדיל תורה נ.י. חוב' ה ע' כג-ד): "מותר לאכלו בפסח ע"י שישרנו במים בתוך כלי של פסח (ט"ז) וידיחנו יפה ויעביר מעליו משהו חמץ הנדבק בו . . והמחמיר בכל ענין ה"ז משובח (ב"ח לבוש)". ועל הגירסה הזאת המליץ בקונטרס השלחן שהיא קילורין לעינים. אלא שמ"מ לא התקבלה בדפוסים, גם לא בדפוס זיטאמיר תרט"ז; ואפשר שלא רצו ללמוד ממהדורה הנ"ל בכתי"ק מהרי"ל, שהרי יש כמה חזרות בשוע"ר מאותה מהדורה (וכבר הרבו לדון בה ואכ"מ).

עוד גירסה יש בשו"ת צמח צדק סי' קטז: "ול"נ שכן צריך להיות בהג"ה, הדחה ג"פ לפני הפסח ואם ישרנו לפני הפסח בתוך כלי כו', וראי' מדכ' בתוך כלי של פסח אי מיירי תוך הפסח פשיטא דבכלי פסח ידיחנו, וכ"נ ממ"ש סעיף מ"ב ולא הדיחם קודם הפסח כו'". גם בקונטרס השלחן המליץ שלכאורה צריך להגיה כאן "קודם הפסח", וגם הוא הוכיח כן מסעיף מב. וגם לפי גירסה זו הנה האופן הא' הוא רק הדחה ג' פעמים, ואופן המשובח יותר הוא שריה והדחה (אלא שהוסיף שכ"ז צ"ל לפני הפסח).

והנה אנו רואים, שכעין המלצת הצמח צדק כעין זו היא גם הגירסה בכתי"ק שלפנינו; אלא שמ"ש "קודם הפסח" קאי רק על השריה שבתוך כלי של פסח ולא על ההדחה.

20) ס"ק כג: "דהיינו על ידי שרייה קצת ולא בהעברה בעלמא. ויש לשרותו בנהר או בכלי פסח ע"י מים החולפים ג"פ אבל לא בכלי חמץ לכתחלה (אחרונים) והכי נהיגין לשרות דוקא. אף שבמ"א ס"ק י"ז כתב דמשמע מתשובת מהרי"ט סימן א' גבי דגים מלוחים דהדחה עדיף משריה, לא העתיק יפה לשונו כי שם לא הקפיד רק שלא לשרותו תוך הפסח אבל קודם פסח אין לחוש כלל, ויש לשרותו דוקא כמשמעות אחרונים, ומנהג יפה לשרותו בנהר". וא"כ מובן שאופן הא' שבשוע"ר הוא כדעת המ"א סגי בהדחה, והמחמיר כדעת הח"י, שהצריך אף שריה קודם הפסח, הרי זה משובח.

21) ס"ק ח (ואליה רבה ס"ק כ): ואמר זקני הגאון ז"ל שלכתחילה ידיחו בנהר משום קילוח . . ונראה לי דבערב פסח עד הלילה יכול להדיחן כדי לאכול בפסח".

22) ראה לעיל ס"ד שיש ב' מיני כמון, וכאן מיירי בזרעים המותרים, שהן פעלד קימל.

23) אוצ"ל: קעח (ס"ז): אם הסיח דעתו מלאכול עוד . . וגם צריך לחזור וליטול ידיו, וש"נ.