וארב - 1086
וארבה את זרעו
הרב אשר פיינבערג
ברוקלין נ.י.
"מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו ועכשו קרבנו המקום לעבודתו שנאמר ויאמר יהושע אל כל העם כה אמר ה' אלקי ישראל בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם תרח אבי אברהם ואבי נחור ויעבדו אלקים אחרים. ואקח את אביכם את אברהם מעבר הנהר ואולך אותו בכל ארץ כנען וארבה את זרעו ואתן לו את יצחק וכו'" (נוסח הגש"פ).
ובהגש"פ עם לקוטי טעמים ומנהגים כתב כ"ק אדמו"ר: וארב – חסר ה"א – את זרעו. כמה ריבים עשיתי עמו עד שלא נתתי לו את יצחק (ירושלמי פסחים פ"י ה"ה).
ולכאורה אינו מובן: וכי דרכו של כ"ק אדמו"ר בהגדה להביא דברי דרוש שנאמרו על החסר ויתיר של הכתובים. והלא כשמו כן הוא "לקוטי טעמים ומנהגים", "דינים, מנהגים, מקורות וטעמים", ומשום איזה מהנ"ל יש בפיסקא זו.
וי"ל דכוונתו לתרץ קושיא המתעוררת בפשטות הכתובים[1], וכפי שהקשה כ"ק אדמו"ר בעצמו (ראה שיחות ליל ב' דחה"פ תשי"א. תשכ"ז): "כתוב וארבה את זרעו ואתן לו את יצחק, וכי יצחק ריבוי זרע ייקרא".
וזה בא כ"ק אדמו"ר לבאר ע"פ דברי הירושלמי, שהתחלת הכתוב וארבה את זרעו, אכן אין מובנו כפשוטו (שיש כאן ריבוי זרע, שזה יסתור סיפא דקרא) אלא "וארב – חסר ה"א – את זרעו", החוסר ה"א מלמדת אותנו שפירוש אחר ישנו במילים אלו, כמה ריבים כו'. הקב"ה רב (ניסה) את אברהם כמה פעמים עד ש(כהמשך הכתוב) נתתי לו את יצחק.
ועפ"ז יובן ג"כ הא דלא הביא רבינו גם המשך דברי הירושלמי: "דבר אחר נעשיתי לו אורב, אין חטא מיתן ליה (אם חטא מייסרו למשפט – קה"ע) ואין זכה מיתן ליה (ואם זכה נותן לו ומדקדק לזכותו – קה"ע)". דלכאורה, אם פיסקא זו יש בה רק משום דברי דרוש, הו"ל להביא כל הדרשות. אלא דבא לתרץ קושיא הנ"ל, והוא מתיישב בטוב רק לפי פי' הא', משא"כ לפי' הב', דקרא לצדדין כתיב ואין ענין רישא לסיפא.
שוב ראיתי בס' המלך במסיבו (ח"ב ע' קז) קצת סמך לזה: "רש"ג: וארבה את זרעו ואתן לו את יצחק. לכאורה מהו הענין דוארבה כאשר נתן לו רק את יצחק. כ"ק אדמו"ר שליט"א: בירושלמי כתיב חסר ה"א כפי שכבר צויין בהגדה". היינו, שדברי הירושלמי המצויינים בהגדה מיועדים לתרץ שאלה זו.
[והשתא דאתינן להכי יש להעיר: בס' הנ"ל (ח"א ע' רעט-רפ) איתא, שבהזדמנות אחרת אמר כ"ק אדמו"ר במענה לשאלה הנ"ל (וכי יצחק ריבוי זרע הוא), ש"באמת ע"פ פשטות י"ל שזה קאי על ההמשך, ואתן לו את יצחק – עד עצום ורב". ובטח טעות סופר יש כאן, דהא "ואתן לו את יצחק" הוא פסוק בספר יהושע, בעוד ש"עצום ורב" הוא פסוק בפ' תבוא. וצ"ע].
([1]ומצינו כמ"פ בהגדה שרבינו יפרש גם הפירוש הפשוט בכו"כ מקומות בהגדה, הן בדברי אדה"ז בסידורו והן בפסקאות ההגדה עצמן. ולכאורה צ"ע איך להתאים זאת עם הכותרות "לקוטי טעמים ומנהגים", "דינים מנהגים מקורות וטעמים".