כל חמירא - 1086

הרב בן ציון חיים אסטער

ר"מ בישיבה אור אלחנן חב"ד, ל.א.

בהגש"פ עם לקוטי טעמים ומנהגים פיסקא כל חמירא, הקשה רבינו על נוסח אדה"ז, ד"לכאורה, ע"פ מרז"ל (מו"ק כו, א) . . על על הפסיק הענין, גם כאן כיון שגם אם ישנו רק א' משניהם, חמץ או שאור, מבטל צ"ל: וכל חמיעא". ומתרץ, "דתיבת כל עצמה מורה דבאיזה אופן שיהי' – מבטל". וכבר הארכתי בזה (גליון א'יח, ש"פ בחוקותי תשע"א) מהסוגיא דכל שאור וכל דבש לא תקטירו.

ויש להעיר עוד מתשובת הרשב"א סי' תקצ (עיין שדה חמד מערכת כ' כלל לב): "כל לפעמים רוצה לומר שום או כלל לא דומה לא תעשה כל מלאכה דהיינו שום מלאכה או כלל לא דהא לא בעי שיעשה כל מלאכות" עכ"ל .

ולהעיר גם מפשש"מ: בפ' ויקרא (ד, ז) "ואת כל דם הפר ישפוך אל יסוד המזבח". ופירש"י (ד"ה ואת כל דם): "שיירי הדם". ובפשטות היה קשה לרש"י שלכאורה כבר זרקו מקצת מהדם ואיך אמרינן שכל הדם שופכין על יסוד המזבח, ולכן מפרש שיירי הדם. וראה בשפ"ח דיוצדק לשון כל משום דרובו ככולו אמנם פירושו צ"ע: א) אם בכלל אמרינן בפשש"מ רובו הכולל. ב) הו"ל לרש"י להזכיר זאת. ג) הפסוק לא היה צריך להזכיר בכלל התיבה כל ורק ואת דם הפר ישפוך ויכולים לפרש גם כן שיירי הדם. ואולי משמע מרש"י, שיכולים לפרש ואת כל הדם במובן שיירי הדם כי כן מורה מילת כל כנ"ל, שהדם שנשאר הוא גם כן "כל", ואה"נ שרש"י לא בא לפרש ממש תיבת כל כנראה מהדיבור המתחיל, אמנם ברור שמפרש כללות הפסוק ואת כל הדם שמובנו שיירי הדם. ועצ"ע.