מצוה עלינו (הא') - 1071

בענין נשים במצות סיפור יצי"מ

הרב עקיבא גרשון וגנר

ראש ישיבה – ישיבת ליובאוויטש טורונטו

בהגדה של פסח עם לקוטי טעמים וכו' מהרבי פיס' מצוה עלינו לספר ביצי"מ, כותב הרבי וזלה"ק: "ואף נשים חייבות במצוה זו (מדאורייתא – לדעת החינוך ולר"י בתוד"ה שאף מגילה ד. א. ועיין תוד"ה מי סוכה ל"ח, א – או מדרבנן. ראה ברכי יוסף סתע"ג ס"ק ט"ו ובשבח פסח בארוכה, וכן משמע דעת רבינו בשו"ע שלו סי' תעב סכ"ה. וגם בס' בית דוד דקס"ד דפטורים – וכן ס"ל להמנ"ח – חזר בו בספרו לחם הפנים. ראה ס' מגיד דבריו ס' מ"ב)".

וז"ל החינוך (מצוה כא) "ונוהגת בזכרים ונקבות, בכל מקום ובכל זמן".

ובתוס' מגילה (ד, א ד"ה שאף): "גבי מצה יש מקשה למה לי היקשא דכל שישנו בבל תאכל חמץ ישנו בקום אכול מצה תיפוק ליה מטעם שהן היו באותו הנס וי"ל דמשום האי טעמא לא מחייבא אלא מדרבנן אי לאו מהיקשא ורבינו יוסף איש ירושלים תירץ דסלקא דעתך למיפטרה מגזירה שוה דט"ו ט"ו דחג הסוכות כדפי' פרק אלו עוברין (פסחים מג: ד"ה סלקא)".

ומבואר דרבינו יוסף איש ירושלים סב"ל דהסברא דאף הם היו באותה הנס מועלת לחייב אף מה"ת, דאל"כ לא הי' מקום לעיקר הקושיא, וכמו שתי' בתי' הראשון של תוס', ולא הי' צריך לתרץ דאיצטריך ההיקש שלא נילף מגז"ש.

ובתוס' סוכה לח, א ד"ה מי (על מה דתנן במשנה שם "מי שהיה עבד או אשה או קטן מקרין אותו – עונה אחריהן מה שהן אומרין", משום דכיון דאינם מחוייבין אינם יכולים להוציא אחרים): "משמע כאן דאשה פטורה מהלל דסוכות וכן דעצרת וטעמא משום דמצוה שהזמן גרמא היא אע"ג דבהלל דלילי פסחים משמע בפרק ערבי פסחים (דף קח.) דמחייבי בד' כוסות ומסתמא לא תיקנו ד' כוסות אלא כדי לומר עליהם הלל ואגדה שאני הלל דפסח דעל הנס בא ואף הן היו באותו הנס אבל כאן לא על הנס אמור".

ויל"ע, מהו הכוונה בהציון לתוס' סוכה, הרי שם מבואר רק דנשים מחוייבות במצוות שבליל זה מטעם אף הן היו באותה הנס (וכמו שהביא משמו בפרמ"ג בא"א לסי' תעט סק"ב), ומ"מ בזה גופא יש שקו"ט אם הוא מה"ת או מדרבנן, שתלוי בב' התי' בתוס' במגילה, ולכ' ע"ז אין שום ראי' מתוס' בסוכה. ואם הי' מציין לתוס' בסוכה מתחלה (קודם שמביא הדיעות אם הוא מה"ת או מדרבנן) או לבסוף (על כללות החיוב) הוה א"ש, אבל מהו הכוונה בהציון לדברי התוס' בסוכה בהמשך לדברי ר"י בתוס' במגילה?

ולכ' אפ"ל דבתוס' סוכה שם מבואר הא גופא דאמרינן הסברא שהיו באותה הנס בנוגע לחיוב דהגדה (והלל), וא"כ לסברת הר"י איש ירושלים דהיכא דשייך הך סברא מחוייבות מה"ת א"כ יתחייבו בהגדה מה"ת. אך לכ' ביאור זה אינו מספיק, דמה"ת שלא יהי' שייך עיקר הסברא לענין הגדה, והרי מפורש בגמ' פסחים (קח, א) דחייבות בד' כוסות משום שאף הן היו באותו הנס דיצי"מ, וא"כ מאיזה סברא שייך לחלק בין ד' כוסות להגדה (או הלל), והרי פשוט לכ' דכולהו הם מצד הנס דיצי"מ ומאי שנא (אלא שהגדה הוא מ"ע דאורייתא, ולזה הרי מבואר בהתוס' מגילה ב' הסברות, ומה מיתוסף בהציון להתוס' בסוכה)?

בהמשך ההערה מביא "או מדרבנן" (ובהמשך (לאחרי הנקודה) מציין להברכי יוסף וכו'). ולכ' הדיעה שהוא מדרבנן הוא תי' הראשון של התוס' במגילה הנ"ל, וכמובא בפרמ"ג הנ"ל, וא"כ יל"ע למה אינו מציין לזה כמו שמביא המקור (מתי' הב' דתוס' שם) להדיעה שהוא מדאורייתא?

אח"כ כותב "וגם בס' בית דוד דקס"ד דפטורים – וכן ס"ל להמנ"ח – חזר בו בספרו לחם הפנים. ראה ס' מגיד דבריו ס' מב)". ולכ' יל"ע, דרהיטת הל' משמע דחיובן הוא או מה"ת או מדרבנן, דאין שום דיעה דפטורות לגמרי, כיון דגם הבית דוד דס"ד כן חזר בו. וצ"ע, הרי – לפי משמעות ההערה – המנ"ח סב"ל כן, ולא חזר בו, וא"כ אם מביא כל הדיעות הו"ל להביא דלדעת המנ"ח פטורות לגמרי? אך, מצד שני, מלים אלו "וכן סב"ל להמנ"ח" לא הבנתי, דאדרבא במנ"ח שם מבואר דחייבת מדרבנן (ורק נשאר בקושיא על החינוך דמחייב מדאורייתא), ומהו הכוונה דכן סב"ל להמנ"ח?

עוד ילה"ב, דהנה ז"ל התוס' בפסחים (קח, ב) ד"ה באותה הנס: "והא דאמרינן דפטורות מסוכה אע"ג דאף הן היו באותו הנס כי בסוכות הושבתי התם בעשה דאורייתא אבל בארבעה כוסות דרבנן תיקנו גם לנשים כיון שהיו באותו הנס". ומשמע דבמ"ע דאורייתא לא אמרינן אף הן היו באותו הנס לחייבן אפי' מדרבנן, וא"כ, למה לא הביא דעת התוס' בפסחים?

והנה הברכ"י המצויין בהערה שקו"ט בזה, שלאחרי שהביא את דברי הבית דוד שכ' ע"פ דברי התוס' בפסחים דבמ"ע דאורייתא ליכא חיוב כלל מטעם אף הן היו באותה הנס, ולאחרי שהק' עליו הברכ"י דהרי בתוס' במגילה פליגי על דבריהם בפסחים, שוב כ' "וכבר עלה במחשבה לומר דגם כונת התוס' בפסחים שכתבו בדף ק"ח והא דאמרינן שפטורות מסוכה אע"ג וכו' התם בעשה דאורייתא אבל בד' כוסות דרבנן תקנו גם לנשים כיון שאף הן וכו' עכ"ל. והם דברי התוס' שהביא הרב בית דוד. ולכאורה קשה מאי קשיא להו מסוכה, שאני התם דאיכא הלכתא למפטר נשים. ונראה דכונתם להקשות דאמרינן בגמרא בסוכה דף כח, דאמאי אצטריך הלכתא למפטרינהו תיפוק ליה דמצות עשה שהזמן גרמא, ומשני דאצטריך וכו'. א"כ מבואר דפטורות מטעם דסוכה מצות עשה שהזמן גרמא, ואמאי לא אמרינן שאף הן וליחייבו. ומאי קאמר הש"ס, ואמאי לא משני הכי, דאתאי הלכתא משום שאף הן. ועל זה תירצו דהתם בעשה דאורייתא, פירוש דהתם קיימינן בדאורייתא, ומדאורייתא לא מחייבו מטעם שאף הן אלא מדרבנן, והיינו כמ"ש התוס' במגילה, דכל שקלא וטריא דהתם בסוכה אדאורייתא קאי. וכפ"ז דברי התוס' בפסחים יש להסכימם עם שינוייא קמא דתוס' דמגילה . . ".

וא"כ כ' שאפשר לפרש דברי התוס' בפסחים דג"כ סובר דחייבות עכ"פ מדרבנן, אבל הרי סיים שם "הן אמת דלשון התוס' בפסחים דחוק לפירוש הנז'. ועוד דבמרדכי ריש מגילה משמע כפשט דבריהם, דהא דשאף הן לא נאמר אלא במידי דרבנן. וכן משמע מדברי הרא"ם שהבאתי לעיל. ומ"מ התוס' במגילה פליגי על זה בשינוייא קמא, וסברי דגם במידי דאורייתא יש לחייבם משום שאף הן מדרבנן. וכפ"ז נשים חייבות מדרבנן בהגדה".

הרי שאף שכ' דאפשר ליישב דברי התוס' בפסחים דסב"ל דאמרינן אף הן אף במצוה דאורייתא, מ"מ לבסוף הרי חזינן דלא ניחא לי' לפרש כן, ומביא מכמה מפרשים דלא מפרשים כן, וא"כ אמאי לא הזכיר כלל רבינו הך דעת התוס' דעכ"פ יש מקום גדול לומר דסב"ל דגם מדרבנן לא מחייבים נשים מטעם אף הן היו באותה הנס במצוה שעיקר חיובה מה"ת?

והנה לעיל בהגדה גבי קדש בפיס' ד' כוסות כותב הרבי: "ד' כוסות – מצוה מדברי סופרים. ואף נשים חייבות בה, שאף הן היו באותו הנס של יציאת מצרים (תוד"ה היו פסחים קח, ב). ואין מברכים עליהם ברוך כו' וצונו לשתות ד' כוסות, לפי שהם מופסקים (כלבו, רוקח)".

ויל"ע, הרי מפורש בגמ' (פסחים שם) ואריב"ל נשים חייבות בד' כוסות הללו שאף הן היו באותה הנס", וא"כ אמאי מציין הרבי לדברי התוס' בדבר שמפורש בגמ' (והתוס' מחולקים עם רש"י רק בענין הפי' דאף הן היו באותה הנס אבל עצם הדין הוי גמ' מפורשת?

גם צ"ע במה דהתוס' בסוכה פשיטא לי' דנשים לא היו באותה הנס דסוכה, ובפסחים פשיטא לי' להיפך, וצ"ב. ועי' בשעה"מ (פ"ו מהל' חו"מ) דתלוי בב' הסברות בענין אף הן היו באותו הנס אי הפי' הוא "שעיקר הנס היה על ידן בפורים על ידי אסתר בחנוכה על ידי יהודית בפסח שבזכות צדקניות שבאותו הדור נגאלו" (כפי' הרשב"ם, וכמ"ש התוס' בשם רש"י (אלא שברש"י מצינו ב' האופנים, ואכ"מ)), או שהפי' הוא (כפי' התוס') "שאף הן היו בספק דלהשמיד ולהרוג וכן בפסח שהיו משועבדות לפרעה במצרים וכן בחנוכה הגזירה היתה מאד עליהן", דלפי' הראשון אי"ז שייך במצות סוכה משא"כ לפי' הב'. אך לפ"ז יהיו דברי התוס' בסוכה שלא כפי שיטתם בכ"מ.

וע"ש שמביא משיטה לא נודע למי דהוא רק כשיש סכנה ואף הם היו באותה סכנה. וצ"ע, חדא דמאי נ"מ לענין הסברא דאותו הנס אם הי' סכנה או לא? וביותר צ"ע, הרי בסוכות כשהלכו במדבר, הרי לכ' פשוט שבלי ענני הכבוד היו בסכנה (ובפרט לפי המבואר בשבת (ו, ב) דהמדבר מצ"ע לא הי' ראוי לדירת אדם, ועי' ברשימות חוברת כט בזה.

גם צ"ע בסברת ב' הדיעות אי אמרינן אף הן היו באותה הנס גם במצוה דאורייתא או לא, ואי סברא זו מחייב אותן גם מה"ת או רק מדרבנן.

ולכ' הי' אפשר לפרש ביסוד השאלה אי אמרינן הסברא דאף הן היו באותה הנס לענין מצוה דאורייתא, דהנה פליגי רש"י ותוס', שרש"י בפסחים (קח, ב) "כדאמרינן (סוטה יא, ב) בשכר נשים צדקניות שבאותו הדור נגאלו, וכן גבי מקרא מגילה, נמי אמרינן הכי, דמשום דעל ידי אסתר נגאלו, וכן גבי נר חנוכה במסכת שבת", ובתוס' מגילה שם: "פירש רשב"ם שעיקר הנס היה על ידן בפורים על ידי אסתר בחנוכה על ידי יהודית בפסח שבזכות צדקניות שבאותו הדור נגאלו וקשה דלשון שאף הן משמע שהן טפלות ולפירושו היה לו לומר שהן לכך נראה לי שאף הן היו בספק דלהשמיד ולהרוג וכן בפסח שהיו משועבדות לפרעה במצרים וכן בחנוכה הגזירה היתה מאד עליהן".

[ועי' ברש"י שבת (כג, א ד"ה היו באותה הנס) שפי' "שגזרו יוונים על כל בתולות הנשואות להיבעל לטפסר תחלה, ועל יד אשה נעשה הנס", הרי כלל ב' הפירושים (אלא שגם בפי' הראשון לא פי' שהיו בכלל הסכנה בשווה להאנשים אלא שהי' ענין מיוחד בהנשים), ובמגילה (ד, א ד"ה אף הן היו באותו הנס) פי' "שאף על הנשים גזר המן להשמיד להרוג ולאבד מנער ועד זקן טף ונשים", וזהו לכ' כפי' התוס'].

ולכ' הדיון אי בסוכה היו באותו הנס תלוי בזה, דאי נימא דאף הן היו באותו הנס הוא כפי' התוס', שהיו באותו ההצלה, א"כ גם בסוכות היו באותו הנס, אבל אם הפי' כפרש"י ורשב"ם דע"י אשה נעשה נס, א"כ בסוכה לא מצינו זה. וכן מבואר בשעה"מ פ"ו מהל' חו"מ ועוד.

[ועי' בשו"ת מהר"ם מרוטנברג סי' תעג "השיב ר"ת למהר' משה מפונטיזא דנשים חייבות בג' סעודות אע"ג דהו"ל מעשהז"ג דאף הן היו באותו הנס [דמן] דלחם משנה האכילן וכן חייבות לבצוע על ב' ככרות . . וטעם ראשון שפי' שאף הן היו באותו הנס לא ידענא אי א"ש דנהי דליכא לאקשויי מהא דקאמר התם נשים חייבות בקידוש היום ד"ת לא מפיק ליה אלא מזכור ושמור דכל שישנו בשמירה ישנו בזכירה אבל מהאי טעמא לא [כי] לא קשי' דאותו הנס לא שייך לקידוש אבל מ"מ לא שייך טעמא שאף הן היו אלא היכא דהמצוה באה על הנס שאירע לישראל שהיו בסכנה ונמלטו דומי' דמגילה ובד' כוסות ובנר חנוכה". ולכ' גם הנס דמן לחם משנה תלוי בב' הטעמים הנ"ל].

והנה עי' בב"י סי' תרפט: "ומ"ש ועבדים בעבדים משוחררים מיירי וכדכתבו הרמב"ם (מגילה פ"א ה"א) וסמ"ג (ריש הל' מגילה) דאילו עבדים שמלו וטבלו לשם עבדות מדין נשים שהזכיר אחר כך הוא נלמד דכל מצות שהאשה חייבת בהן העבד נמי חייב בהן ואף על פי שאין חיוב האשה במצותה אלא מטעם שאף הן היו באותו הנס הא מההוא טעמא איכא לחיובי עבדים שגם הם היו בספק סכנה כיון דמולים היו ומיהו לדברי המפרשים דאף הן היו באותו הנס היינו לומר שעל ידי אשה נעשה הנס אפשר דאין ללמוד מנשים לעבדים וכיון דהויא מצות עשה שהזמן גרמא עבדים פטורים".

ולכ' ב' הצדדים בהב"י (במ"ש "אפשר דאין ללמוד מנשים לעבדים") הוא כי יש ב' אופנים לפרש הא דאף הן היו באותו הנס, היינו או דזהו חיוב בפנ"ע מטעם זה, וא"כ אין החיוב אלא על נשים שהיו באותה הנס, משא"כ עבדים, או שמטעם זה ליכא פטור דמ"ע שהז"ג, וא"כ הוי מצוה שהנשים מחוייבות בה (בהמצוה עצמה) וגם עבדים חייבים.

ובפשטות הי' אפ"ל דתלוי בהנ"ל, דאי נימא כרשב"ם דהפי' דאף הן היו באותה הנס דנעשה ע"י אשה, א"כ הרי זה טעם מיוחד בפנ"ע לחייב הנשים, וא"כ הוי החיוב שלהן חיוב בפנ"ע ואינה אותה החיוב דהאנשים. אבל אי נימא דהפי' דהיו בכלל הסכנה כמו הנשים, ונעשה להן הנס כמו להאנשים, א"כ צ"ל דהם בכלל אותה המצוה דהאנשים מטעם זה.

ועי' ביאור הלכה סי' תרפט ד"ה חרש שכ' הסברא דאף הן היו באותו הנס לחייב חרש (בא"ד בחצע"ג שהחרש היו ג"כ באותו הנס), וזה תלוי לכ' ג"כ בהנ"ל, דאם זהו חיוב בפנ"ע א"כ שייך לחייב חרש מטעם זה, אבל אם זהו טעם שמבטל את הפטור דמ"ע שהז"ג, א"כ אי"ז שייך כלל גבי חרש.

ועפ"ז אפשר לבאר מה שמציין הרבי, בהא דנשים חייבות בד' כוסות, לדברי התוס', אף דהדין והטעם מפורש בגמ' בדברי ריב"ל (והתוס' והרשב"ם מחולקים רק בפי' הך סברא דאף הן היו באותה הנס)? אך להנ"ל א"ש, דהמחלוקת דרשב"ם ותוס' הוא לא רק בפי' הסברא, אלא הוא פלוגתא גם בדין, אם חיוב הנשים הוא אותו החיוב דהאנשים או לא. ולכן על מאי דקאמר דנשים חייבות בה (במצות ד' כוסות) מציין לדברי התוס' שנשים חייבות באותה החיוב עצמה דהאנשים ולא בחיוב בפנ"ע[1].

[ועי' בתוס' מגילה שם "מכאן משמע שהנשים מוציאות את אחרים ידי חובתן מדלא קאמר לשמוע מקרא מגילה והכי נמי משמע בערכין (דף ב: ושם) דקאמר הכל כשרים לקרא את המגילה ומסיק הכל כשרים לאתויי מאי ומשני לאתויי נשים משמע להוציא אפילו אנשים וקשה דהא בתוספתא תני בהדיא דטומטום אין מוציא לא את מינו ולא שאין מינו ואנדרוגינוס מוציא את מינו ואין מוציא את שאין מינו ופשיטא דלא עדיפא אשה מאנדרוגינוס וכן פסקו הה"ג דאשה מוציאה מינה אבל לא אנשים וי"ל דסלקא דעתך דלא יועיל קריאתן אפילו להוציא הנשים קמ"ל דחייבין דהכל חייבין בשמיעה עבדים נשים וקטנים" ועי' טור וב"י סי' תרפ"ט ב' הדיעות בזה להלכה.

ולכ' הי' אפ"ל דתלוי בפלוגתא הנ"ל, דאי נימא דאף הן היו באותו הנס הוא שהיו בכלל אותה הגזרה כמו האנשים, א"כ צ"ל דהם בכלל אותה החיוב כמו האנשים עצמם. אבל להסברא דאף הן היו באותו הנס היינו שע"י אשה נעשה הנס, והיינו דהי' להן שייכות מיוחדת בפנ"ע להנס ולא באותו האופן כמו האנשים, א"כ י"ל דגם חיובן הוא חיוב אחר ולא אותה החיוב כמו האנשים.

אך לפ"ז הי' יוצא דמיחלפי השיטות, דהרי רש"י בערכין סב"ל דנשים מוציאות אנשים במקרא מגילה, ותוס' מביא דעת הבה"ג דאין מוציאות].

ולכ' הי' אפ"ל דבזה תלוי הדיעות בתוס', דאם זהו טעם בפנ"ע לחייב נשים, א"כ הרי מחוייבות רק מדרבנן, דאף דיש סברא לחייבן, מ"מ א"א לחייבן בחיוב מה"ת מכח הך סברא. אבל אם זהו סברא לבטל הפטור דמ"ע שהז"ג, דהם בכלל הנס כמו הנשים ולכן זהו סברא דא"א לחלק ביניהן להאנשים, א"כ מטעם זה חייבות מה"ת.

ועפ"ז יומתק המשך הענינים דהתוס' בפסחים, שבהמשך למה שחלקו על פי' הרשב"ם וכ' "משמע באותה סכנה דלהשמיד להרוג ולאבד" הק' "והא דאמרינן דפטורות מסוכה אע"ג דאף הן היו באותו הנס כי בסוכות הושבתי", דלכ' מהו ההמשך, והול"ל זה בד"ה בפנ"ע (או עכ"פ כענין בפנ"ע)? ולהנ"ל יומתק, דדוקא להך סברא שכ' ק' להו דא"כ הי' צ"ל אף במצוה דאורייתא (משא"כ לסברת הרשב"ם דפשוט דלא שייך מצד זה חיוב מדאורייתא). ותי' "התם בעשה דאורייתא אבל בארבעה כוסות דרבנן תיקנו גם לנשים כיון שהיו באותו הנס", דאף לסברא זו לא שייך במצוה דאורייתא (מן הטעם שית' להלן).

אך בתוס' מבואר דלא כן, שהרי במגילה הביאו הקושיא ממצה בהמשך למה דמסקו דאף הן היו באותה הנס היינו דהיו בכלל הנס, ומוכח דאף לסברא זה גופא איכא ב' אופנים לפרש אי הוי מה"ת או מדרבנן. וא"כ אף דלכ' נכונה הסברא דאי נימא כפרש"י א"כ צ"ל דאף הן היו באותה הנס מחייב אותן רק מדרבנן, מ"מ ב' הדיעות שבתוס' הם ע"כ גם אליבא דהפי' דתוס' גופא (ועי' עד"ז בשעה"מ פ"ו מהל' חו"מ).

ולכ' אפ"ל בזה דהנה לכ' יש לדקדק בדברי התוס' שם, דהק' "דבהלל דלילי פסחים משמע בפרק ערבי פסחים (דף קח.) דמחייבי בד' כוסות ומסתמא לא תיקנו ד' כוסות אלא כדי לומר עליהם הלל ואגדה", ולכ' הרי שם בערבי פסחים גופא מבואר דהטעם דחייבות בד' כוסות הוא משום שאף הן היו באותו הנס, והרי טעם זה שווה גם לענין הלל והגדה, וא"כ מעיקרא מאי קא קשיא להו, ומה נתחדש בתי'?

ולכ' הי' אפ"ל דזה גופא הוא השקו"ט דהתוס', דאף דידעו הסברא דאף הן היו באותו הנס, שזהו יסוד החיוב דנשים בד' כוסות, מ"מ הוה ס"ד דהתוס' דלא שייך זה לענין הלל והגדה כיון דהם דאורייתא, וזה מחדשים התוס' בתי' דאף בדאורייתא שייך הסברא דאף הן היו באותו הנס, ודלא כהדיעה ששולל הרבי בהערה זו.

אכן – מלבד מה דאי"ז מבאר עדיין ההערה של הרבי, דלפ"ז הי' צ"ל הציון להתוס' בסוכה בתחלה בשייכות לכללות החיוב, ולא בהמשך לדעת ר"י בתוס' מגילה דסב"ל דחייבות מדאורייתא – לכ' פי' זה בדברי התוס' דחוק, חדא, דבל' התוס' בתי' לא משמע כלל דכוונתם לחדש דגם במצוה שהוא מה"ת שייך הסברא דאף הן היו באותו הנס, דא"כ עיקר חסר מן הספר? ועוד דא"כ קושייתם לענין הלל תלוי' בפלוגתת הראשונים, דהרי דעת הרמב"ם (פ"ג ה"ו מהל' חנוכה) "ולא הלל של חנוכה בלבד הוא שמדברי סופרים אלא קריאת ההלל לעולם מדברי סופרים בכל הימים שגומרין בהן את ההלל", וכן דעת הראב"ד שם דהוא מדברי קבלה, ואם כוונת התוס' להקשות רק לשיטות (בה"ג ורמב"ן) דהלל הוא מה"ת לא הו"ל לסתום אלא לפרש?

אך לכ' משמע מל' התוס' באו"א, דז"ל התוס' בתירוצם "שאני הלל דפסח דעל הנס בא ואף הן היו באותו הנס אבל כאן לא על הנס אמור" ומבואר דבהתי' מחדשים דהלל דפסח הוא על הנס, דבאמת גם בסוכה שייך הסברא דהיו באותו הנס, אבל אי"ז שייך לחיוב אמירת הלל, דחיובה הוא מצד היו"ט ולא מצד הנס, משא"כ בליל פסח שאמירת ההלל הוא לא על היו"ט כ"א על הנס ושייך שפיר אף הן היו באותו הנס. וכן ראיתי בערול"נ לסוכה שם שהעיר בזה (וע"ש דמפרש דברי התוס' להסברא דהלל דרבנן). ועי' בהגדה של הרבי גבי הלל וש"נ דהך הלל הוא כשם שאמרו ישראל כשיצאו ממצרים, ואינו כמו כל הלל, וע"ש בהמשך.

אך אי"ז מיישב לענין קריאת ההגדה, דהרי בהגדה פשיטא דנתקנה על הנס, וא"כ מאי קא קשיא להו מהגדה (וגם בתי' לא הזכירו התוס' כלל הגדה)? וא"ת דלענין הגדה אכן פשיטא דאומרות אותה מטעם דאף הן היו באותה הנס, א"כ נימא דתקנת ד' כוסות הוא מצד הגדה שאומרים שבזה מובן דחייבות, ואין שום קושיא מהלל ואי"צ לתירוצם[2]? ואין לומר דבענין הלל הכוונה הוא לכוס ד' שאומרים עליו רק הלל ולא הגדה, וע"ז אין שייך לתרוצי דחייבות מצד הגדה, אבל הגדה אכן פשיטא להו דחייבות מצד אף הן היו באותה הנס, דא"כ לא הו"ל להזכיר הגדה כלל בהקושיא (יותר מקידוש וברהמ"ז) דאינו שייך לא להקושיא ולא להתי'?

ואפ"ל דשיעור דברי התוס' הם דבוודאי פשיטא להו להתוס' הסברא דאף הן היו באותו הנס, דהרי זהו הטעם דחייבות בד' כוסות כנ"ל, ומזה דאעפ"כ פטורות מהלל דסוכה מוכח דלא אמרינן אף הן היו באותו הנס במצוה דאורייתא, וא"כ אמאי חייבות בהלל דליל פסח? וע"ז מתרצים התוס' דמה דלא אמרינן אף הן היו באותו הנס לענין הלל דסוכות הוא משום דההלל הוא לא על הנס, משא"כ ההלל דפסח הוא על הנס.

וא"ש לפ"ז דבהקושיא הק' גם מהגדה, דכיון דרצו להוכיח מזה שנשים פטורות מהלל דסוכה אע"פ שהיו באותה הנס דאין שייך סברא זו במצוה דאורייתא, א"כ מטעם זה יהיו פטורות גם מהגדה. ומתרץ דבאמת מה דפטורות בהלל דסוכה הוא משום שלא בא על הנס, והלל דפסח בא על הנס (והוצרכו לזה משום ההלל דכוס ד'), וממילא לא ק' מהגדה דפשיטא דבאה על הנס.

וא"ש דלא ק' דברי התוס' בסוכה לדבריהם בפסחים, דמבואר דגם בסוכה אמרינן אף הן היו באותה הנס, דבוודאי לענין מצוות הקשורים בהנס אמרינן גם בסוכות דאף הן היו באותה הנס (למ"ד דענני הכבוד היו), ומה שמבואר בדבריהם בסוכה דבסוכות לא אמרינן הך סברא היינו לענין אמירת הלל דבאה מצד קדושת היו"ט ולא מצד הנס וכנ"ל.

ועפ"ז אפשר להוסיף די"ל דעצם הסברא דלא לחייב נשים במצוה דאורייתא מצד אף הן היו באותו הנס הוא משום דבמ"ע דאורייתא גזרירת מלך הם וא"א לקבוע שכל המצוה הוא מצד הנס, וע"ז מחדשים התוס' בתי' דגם בדאורייתא אי הוי המצוה על נס א"כ אין לחלק בין אנשים לנשים.

[ועי' בלקו"ש חכ"ב ע' 32 שמביא דברי אדה"ז בסי' תצא ס"ג: "מי שנמשכה סעודתו במוצאי יום טוב האחרון של פסח עד לאחר צאת הכוכבים מותר לאכול חמץ בסעודה אף שעדיין לא התפלל ערבית ולא הבדיל כלל לפי שאיסור חמץ אינו תלוי בהבדלה כלל דכיון שחשכה הוא לילה לכל דבר וכבר הלכה ממנו קדושת יום טוב . . וכל שכן לענין אכילת חמץ שאינו תלוי כלל בקדושת היום שהרי אף בחולו של מועד אסור לאכול חמץ". ובהערה מציין לדברי הט"ז סו"ס תרס"ח לענין מצות ישיבת סוכה אי תלוי בקדושת היום או לא, ועי' בתוס' ר"פ ערבי פסחים. ועכ"פ רואים דשייך ב' סברות במצוות דאורייתא הקשורות בהיו"ט, אם יסודם משום שיום זה הוא יו"ט (שכיון שהוא חג הסוכות לכן יש מצוה דישיבה בסוכה) או שיסודן הוא היום. וע"ש חכ"ב ע' 128 ומה שש"נ.

ועי' בליקוטי טעמים וכו' של הרבי גבי "סדר הגדה", קטע המתחלת "יש מקום לומר", שכותב: "יש מקום לומר שאין הגר חייב בפסח לפי שלא הי' לא הוא ולא אבותיו במצרים, דומה למאמרם גר אינו קורא שאינו יכול לומר נשבע ה' לאבותינו (בכורים פ"א מ"ד. אבל עיין רמב"ם שם) לזה אמר (במדבר ט, יד) וכי יגור אתכם גר ועשה פסח, אתכם הוא כאחד ממנו ויציאתנו ממצרים הייתה גאולת עולם גם לנפש הגר, הגם שלא הי' בנגלה הי' בנסתר כי שורש הקדושה אחד הוא, וכשהיו אבותינו במצרים הייתה כללות הקדושה טבועה בטומאת מצרים ואם ח"ו הייתה כללות הקדושה נטבע אין תרופה לענפים והצלת העיקר נוגעת גם לענפים (אור החיים במדבר שם)".

ולכ' זה תלוי בהנ"ל, דאי נימא דמצות פסח הוא ממצוות של היו"ט, א"כ מכיון שהגר מחוייב בהיו"ט הוא מחוייב גם בקרבנות היום, ואי"צ לנתינת טעם משום שבנסתר גם הוא נגאל, משא"כ אי נימא דהמצצוה הוא ענין בפנ"ע לזכרון הנס].

ויוצא מזה דאפ"ל ב' סברות לחייב נשים מדרבנן מכח הסברא דאף הן היו באותה הנס, דלפי' רשב"ם יוצא דזהו סברא וחיוב בפנ"ע, דע"י אשה נעשית הנס, וא"כ החיוב הוא מסברא ואינה אלא מדרבנן. אבל גם לפי' התוס' דהנשים הם בכלל הנס כמו האנשים, מ"מ יש סברא דחיובן הוא רק מדרבנן משום דבמצוה דאורייתא לא שייך לקבוע שהמצוה הוא (רק) על הנס, ורק מדרבנן אפשר לחייב המצוה עכ"פ מצד הנס (שגם ענין זה ישנה בהמצוה) לכל מי שהי' באותה הנס.

וי"ל דזהו הכוונה בהציון לדברי התוס' בסוכה בההערה, דהרי הסברא בפשטות לבאר אמאי יתחייבו נשים מדאורייתא מטעם אף הן היו באותה הנס הוא לפי' התוס' דהם היו בכלל הנס כמו האנשים, אך בתוס' במגילה א"א לפרש כן, דמבואר דב' הסברות אי חייבות מה"ת או לא הם לפי' זה גופא, וע"ז מציין לעי' בתוס' בסוכה דמבואר עוד סברא שאין חייבות מה"ת משום שאין המצוה על הנס, וא"כ מובן ב' (ג') הסברות במצוה דאורייתא דתלוי אי מחשבין להמצוה שהיא על הנס או לא וכמשנ"ת.

והנה לדבריהם שם יוצא עוד דיש לחלק בין מצות סיפור יצי"מ (והלל) לשאר מצוות דאורייתא שביו"ט, דאף להסברא דבשאר מצוות דאורייתא אין הנשים מחוייבות, דאף דהיו"ט עצמה נקבעה לזיכרון הנס, מ"מ המצוות של היו"ט הם חובות היום ואפ"ל שאין הם תלויים בזיכרון הנס, וכנ"ל, אבל בסיפור יצי"מ (ובהלל דליל הפסח) פשיטא דבאה על הנס ומחוייבות גם נשים (וכמו שביארו התוס' בסוכה וכנ"ל, ולהעיר קצת מהדין ד"גר מביא ואינו קורא" דאינו שייך למה דמפורש בהמצוה).

וא"ש דלא הביא דברי התוס' בפסחים, דע"פ המבואר מובן דאף אם לא נדחוק כהברכ"י בפי' התוס' בפי' התוס' בפסחים, אלא נפרש כהמשמעות דסב"ל דבמצוה דאורייתא לא אמרינן הך סברא כלל (אף דאז יהי' ק' על דבריהם משה"ק הברכ"י דמאי ק' להו הא איכא דרשה דהאזרח. וי"ל), מ"מ אין מזה ראי' למצות סיפור יצי"מ דאפשר דבה חייבות לכל הדיעות (ואפשר גם מה"ת), מכיון דהמצוה נתקנה על הנס בוודאי, וכנ"ל. וגם א"ש שלא ציין לדבריהם בתי' בראשון במגילה לאחרי שכ' "או מדרבנן", דהכוונה בהציון לדברי התוס' בסוכה הוא לבאר הסברא דאפשר דלכו"ע החיוב מה"ת. ומ"מ כ' "או מדרבנן" דמצינו דיעה כזו באחרונים, ולכן מציין ע"ז להברכי יוסף וכו'. וכן אפ"ל כן לפי' הרשב"ם וכמשנ"ת, לכן כותב דאפשר דהחיוב הוא מדרבנן. ומאחר שאחרונים אלו גופא לא סב"ל לדינא דפטורות לגמרי (שהרי גם הבית דוד כו' חזר בו) לכן לא הביא דיעה זו.

דברי אדה"ז בענין נשים בסיפור יצי"מ

והנה כבר דשו רבים בפי' הציון לשו"ע אדה"ז, דז"ל אדה"ז שם: "ואף הקטנות שהגיעו לחינוך דינם כקטנים וכן בשאר כל המצות הנוהגות בלילה זה אין חילוק בין אנשים לנשים שאף שהנשים פטורות מכל מצות עשה שהזמן גרמא בין של תורה בין של דברי סופרים אף על פי כן חייבו אותן חכמים בכל הדברים שתקנו בלילה זה לפי שאף הם היו באותו הנס של יציאת מצרים ובאכילת מצה הן חייבות מן התורה לפי שהוקשה מצות עשה של אכילת מצה למצות לא תעשה של אכילת חמץ שנאמר לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות לומר לך שכשם שהנשים מוזהרות על לא תעשה של אכילת חמץ שנאמר כי כל אוכל מחמצת ונכרתה וגו' כי כל לרבות הנשים כך הן מוזהרות על מצות עשה של אכילת מצה".

והנה ממ"ש "בשאר כל המצות הנוהגות בלילה זה אין חילוק בין אנשים לנשים" משמע דחייבות בסיפור יצי"מ, ומשמע דחיובן הוא מה"ת (דאי נימא דחייבות רק מדרבנן, א"כ נמצא דבמצות סיפור יצי"מ יש חילוק בין נשים לאנשים.

לאידך, ממ"ש "אף על פי כן חייבו אותן חכמים בכל הדברים שתקנו בלילה זה לפי שאף הם היו באותו הנס של יציאת מצרים" משמע שאף הן היו באותו הנס הוא רק בנוגע למצוות שמדרבנן, "שתיקנו חכמים", וא"כ לא נאמר זה לענין מצות סיפור יצי"מ (ומשמע דפטורות לגמרי).

וממ"ש "ובאכילת מצה הן חייבות מן התורה" וכו', משמע דרק מצה הוא יוצא מן הכלל שחייבות מן התורה, ומשמע דליכא שום חיוב אחר בלילה זה דחייבות מה"ת, ומשמע דבסיפור יצי"מ או דפטורות לגמרי או דחייבות רק מדרבנן (וכבר העירו דבהערת הרבי אפשר לפרש בב' אופנים: א) וכן משמע כו' דהוא מדרבנן. ב) וכן משמע דחייבות (או מדאורייתא או מדרבנן). אבל לכ' לב' האופנים צ"ב).

ואואפ"ל דהנה עי' בהגדה (גבי החילוקים בין ליל פסח לכל השנה) שמביא שהרמב"ם מנה רק מצות זכירת יצי"מ במנין המצוות ולא דכל השנה. וראיתי מי שפי' דהמצוה דזכירת יצי"מ בכל השנה והמצוה דזכירת יצי"מ דליל פסח יסודם אחד. וכן משמע ממה שמביא בהגדה המשנה דאמר ראב"ע הרי אני כבן שבעים שנה כו', דמיירי מזכירת יצי"מ דכל השנה (אבל עי' בהגדת רבינו דיל"פ דזהו משום שהי' באותה מסיבה, ובפרט להגירסא אמר להם). וכן משמע ממה שהרמב"ם מביא על המצוה דליל פסח את הפסוק זכור את היום הזה דמיירי בחיוב זכירה דכל השנה, ולא הפסוק דוהגדת לבנך וכיו"ב, והיינו דביסודה הוא אותה מצוה, אלא שבליל הפסח יש בזה דינים מיוחדים באופן קיום המצוה.

ולפ"ז הנה אי נימא דמצות זכירת יצי"מ דכל השנה לא הוי מ"ע שהז"ג (עי' שאג"א סי' יג דשקו"ט ועוד), א"כ י"ל דגם המצוה דליל הפסח לא הוי מצוה שהז"ג ונשים מחוייבות מעיקר הדין (ועפ"ז רצה ליישב את קושיית המנ"ח על החינוך דנוהגת בזכרים ונקבות).

ואם נפרש כן בדעת אדה"ז אז יתיישבו כל הדיוקים הנ"ל, דאין חילוק בין אנשים לנשים בכל המצוות, דגם בסיפור יצי"מ חייבות מעיקר הדין, ואח"כ מפרט החיוב שחייבות במצוות של לילה זה שהם מ"ע שהז"ג, ומבאר שבכל המצוות שתיקנו חכמים חייבות מטעם אף הן באותה הנס, ובמצה חייבות מה"ת (אף שהז"ג) משום ההיקש, אבל סיפור יצי"מ אינו בכלל אלו, וכנ"ל.