ויעבידו גו' - 1033
"וימררו את חייהם"
הרב ישכר דוד קלויזנר
נה"ח, אה"ק
בהגדה של פסח עם לקוטי טעמים ומנהגים (ע' כג), כותב רבינו בפיסקא "ויתנו עלינו עבודה קשה כמה שנאמר (שמות א, יג) ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך. וימררו את חייהם בעבודה קשה בחומר ובלבנים ובכל עבודה בשדה את כל עבודתם אשר עבדו בהם בפרך." (שם, יד): "פסוק וימררו לא מצאתי לע"ע בשום נוסח הגדה אחר, מלבד בסידור תפלה למשה להרמ"ק, משמע דגם הוא גריס ליה בהגדה. ואין לברר בשינויי גירסאות הספרי, כי המדפיסים התחל מדפוס הראשון ויניציא ש"ו, השמיטו מן הספרי (וכן מן הילקוט שמעוני) כל ההגדה. - בספרי הנדפס עם פי' המלבי"ם נדפסה גם ההגדה ובה הפסוק וימררו, אבל איני יודע מי הוא המצווה לעשות זה. - אבל נוסחת רבינו מוכרחה היא, דהנה כוונת בעל ההגדה בדרשותיו היא, לבאר ולפרט יותר את הענינים ע"פ מש"נ במק"א. וכשבא להספור איך שנתנו על ישראל עבודה קשה, הרי ביאורו מפורש בכתוב דוימררו, מה היתה עבודה זו ואופנה, ומובא בו גם הבטוי עבודה קשה. ובודאי הביאו בעל ההגדה, ולא היה מסתפק בקרא דויעבידו, שאין בו אלא הודעה כללית בלבד שהעבודה היתה בפרך - ובפרט אשר "בפרך" זה, ר' אלעזר מפרש אותו בפה רך (סוטה יא, ב), ולפי"ז אין מדבר כתוב זה בעבודה קשה כלל, (ודברי האמרי שפר בפיסקא זו ["ויתנו עלינו עבודה קשה כמש"נ ויעבידו וגו', העלה המגיד שלא נפרש עבודה קשה שהיא נצרכת לכח רב מכח אנוש הרגילה, אלא מצד שאין יד העובד מסוגל לה, והיא עבודה המסוגלת לנשים והיא נמסרת לאנשים, ולהיפך. וזה בפרך, היינו פריכת הגוף וכח הסבל קשה בעשייתה. והנה דעת המגיד כרבי שמואל בר נחמני בסוטה דמפרש גם האי קרא ויעבידו מצרים וגו' בפרך בפריכה, ולא כרבי אלעזר דמפרש האי קרא בפה רך, ורק מקרא השני את כל עבודתם אשר עבדו בהם בפרך מודו כ"ע דמשמעו בפריכת הגוף"] - צע"ג, ולכאורה גם סותר דברי עצמו).
"ומה שנשמט פסוק זה בשאר הנוסחאות, י"ל: סופרי כת"י הראשונים של ההגדה (והספרי) רשמו בקיצור ויעבידו מצרים גו' בפרך, וכוונתם היתה על תיבת "בפרך" השני' שבסוף פסוק וימררו, ובא מעתיק שלא שמש כל צרכו, וכשהעתיק עד תיבת "בפרך" הראשונה – עמד, ולא שם לבו שגם פסוק שלאחריו מסתיים בתיבה זו". עכ"ל (מלבד החצ"ר).
והנה בהגדה של פסח 'ברכת השיר' להגאון רבי אריה ליב צינץ מפלאצק זצ"ל [הידוע בשם 'רבי לייבוש חריף'], כותב בפיסקא זו (ע' קסו-ז במהדורא החדשה - תשס"ג של 'המכון לספרי מהרא"ל צינץ זיע"א' - אשדוד) וז"ל: "ויתנו עלינו עבודה קשה כמה שנאמר ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך. הקושיא מבואר, אמאי לא מייתי קרא ד'וימררו את חייהם בעבודה קשה' (שמות א, יד), ונדחקו בזה איש איש לדרכו. ונראה דדייק לשון 'ויתנו', דהיה לו לומר 'ויעבידום' עבודה קשה. לכן י"ל, דכבר מבואר (סוטה יא, ב) 'בפרך' בפה רך, ויש להבין מהו 'בפה רך', גם מה שדרשו חז"ל (פסחים לט, א) שעבוד מצרים תחילתו רך וסופו קשה, ויש לבאר באיזו ענין.
"לכן נראה על פי דברי חז"ל בסוטה (לד, א) גבי מרגלים, הביאו רש"י פרשת שלח (במדבר יג, כג) גמירי דכל טונא דמידלי אינש על כתפיה אינו אלא שליש משאוי שמסייעין לו להרים [=משא שמעלה אדם בעצמו על כתפו הוא שליש של משאו שיכול לשאת כשאחרים מסייעים לו]. ואם כן י"ל דלהכי נקט 'ויתנו עלינו' הם, שהמצרים סייעום בתחילה, ואחר כך הניחו העבודה על ישראל לבדן. וזה 'ויתנו עלינו', שהם נתנו המשאוי עלינו, אם כן היו יכולים לשאת ג' שלישים. ואם כן ודאי אין עבודה קשה מזו, שגרם בתחילה 'ויתנו עלינו' שסייעום, אם כן קל בעיניהם המשא על ידי שסייעום. וזהו הכונה בפרך 'בפה רך', במה שסייעום לעבודה, ואחר כך נתנו עליהם עבודה קשה כפי ערך שסייעום, ואין לך עבודה קשה מזו, על חד תלת.
"וזה שאמר ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך, וימררו את חייהם בעבודה קשה, שהעבידו בהם בפרך, בתחילה 'בפרך' שרומז לפה רך, שלזאת הכבידו עליהם העבודה כאשר עשאוהו מבלי סיוע, 'כשל עוזר ונפל עזור' [ישעיהו לא, ג]. וזהו 'למען ענותו בסבלותם', במה שסבלות מצרים לסבול המשאוי היה למען ענותו, לעבוד ולמשא העבודה לבדו מבלי סיוע, ואין לך קושי גדול מזה". עכ"ל.
והנה בהערה 415 שם כתב המהדיר של ההוצאה החדשה [הרב נפתלי כ"ץ שליט"א]: "הנה בסידור תהלת ה' המיוסד ע"פ נוסח הרב בעל התניא הובא כאן באמת האי קרא ד'וימררו', ובהגש"פ מאדמו"ר מליובאוויטש זצ"ל העיר בזה"ל: [כאן מעתיק את כל הקטע מלבד הדברים: "ובפרט אשר "בפרך" זה, ר' אלעזר מפרש אותו בפה רך (סוטה יא, ב), ולפי"ז אין מדבר כתוב זה בעבודה קשה כלל (ודברי האמרי שפר בפיסקא זו - צע"ג, ולכאורה גם סותר דברי עצמו)" - שהשמיט, ומסיים שם:] אמנם רבינו רוח אחרת עמו, לבאר כי בדוקא הביא בעל ההגדה פסוק זה וכדלהלן. [ובהערה 417 מוסיף:] לכן הביא המגיד בדוקא קרא ד'ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך', כי בו איירי ב'פה רך' בתחילת השעבוד, שעי"ז נעשה אח"כ 'עבודה קשה' עד מאוד". עכ"ל.
והנה המהדיר סבר שהקושיא היא דלמה מביאים פסוק זה ד'ויעבידו', הלא במקום זה עדיף היה להביא את הפסוק ד'וימררו'? – וע"ז בא התירוץ שבאמת הפסוק ד'ויעבידו' עדיף מהפסוק ד'וימררו'. - ברם לא זו היתה השאלה מעיקרא, אלא דהקושיא היתה דנוסף על הפסוק ד'ויעבידו' היו צריכים להביא גם את הפסוק ד'וימררו', וכלשון רבינו: "ובודאי הביאו בעל ההגדה, ולא היה מסתפק בקרא דויעבידו".
ואין ספק בדבר, שאם ה'ברכת השיר' היה יודע ע"ד נוסחת רבנו הזקן שמביא גם את הפסוק ד'וימררו' היה שמח ע"ז שמחה עצומה, והיה מאמץ את הנוסח הזה בכל לבו, שהרי גם בפירוש שלו נזקק בעצמו לפסוק זה וכמ"ש: "וזה שאמר ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך, וימררו את חייהם בעבודה קשה, שהעבידו בהם בפרך, בתחילה 'בפרך' שרומז לפה רך, שלזאת הכבידו עליהם העבודה כאשר עשאוהו מבלי סיוע". עכ"ל. - הרי שלא יתכן כלל שיעדיף את הפסוק של 'ויעבידו' על הפסוק של 'וימררו', כיון "שבא להספור איך נתנו על ישראל עבודה קשה, הרי ביאורו מפורש [רק] בכתוב ד'וימררו', מה היתה עבודה זו ואופנה, ומובא בו גם הביטוי עבודה קשה, ולא היה מסתפק בקרא ד'ויעבידו', שאין בו אלא הודעה כללית בלבד שהעבודה היתה בפרך - ובפרט אשר "בפרך" זה, ר' אלעזר מפרש אותו בפה רך (סוטה יא, ב), ולפי"ז אין מדבר כתוב זה בעבודה קשה כלל" (לשון רבינו). – וע"כ בלי הפסוק ד'וימררו' מנין בכלל ניתן לומר "שהמצרים סייעום [רק] בתחילה, ואח"כ הניחו העבודה על ישראל לבדן", - בפשטות י"ל שכל הזמן המצרים סייעום, ולא הניחו כלל את העבודה על ישראל לבדן.
ולפי"ז ליתא מה שכתב המהדיר: "אמנם רבינו רוח אחרת עמו לבאר כי בדוקא הביא . . קרא ד'ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך', כי בו איירי ב'פה רך' דתחילת השעבוד, שעי"ז נעשה אח"כ 'עבודה קשה' עד מאוד" - והרי מנין יודעים זאת מעיקרא "שעי"ז נעשה אח"כ 'עבודה קשה' עד מאד"? - זהו רק מהפסוק ד'וימררו' בלבד, שה'ברכת השיר' בעצמו מסיים עמו את החידוש, ובודאי שאילו היה רואה את נוסחת רבינו הזקן היה מאמץ אותו בהתלהבות עצומה. [וגם המהדיר בעצמו כותב דהפסוק ד'ויעבידו' אינו אלא תחלת השיעבוד בלבד, ומסיים: "שעי"ז נעשה אח"כ 'עבודה קשה' עד מאוד" – הרי שזהו גם לדעתו העיקר בנדו"ד, וזה הרי יודעים רק מהפסוק ד'וימררו' בלבד].
[וע"ד זה ראיתי בספר 'ועלהו לא יבול' על "הנהגותיו והדרכותיו של רבי שלמה זלמן אויערבך זצ"ל", בעריכת הרב נחום סטפנסקי שליט"א, ח"א (ע' קטו): "בשבת קודש פרשת יתרו (תנש"א) בירך הרב ברכת הגומל (הוא נפל, נפצע בראשו ונזקק לתפרים), ונוסח הברכה שבירך היה, בא"י אמ"ה הגומל לחייבים טובות שגמלני טוב". שאלתיו האם בירך כך בדווקא – "שגמלני טוב" – ולא כמו הנוסח בשולחן ערוך (סימן ריט ס"ב), "שגמלני כל טוב"?
"וענה: באמת הנוסח בשולחן ערוך הוא "שגמלני כל טוב", אך זה לא מובן – האם בטובה הפרטית הזאת הקב"ה כבר גמל לך "כל טוב"? אך תמיד ברכתי כמו שכתוב בשולחן ערוך, כי אי אפשר סתם לשנות את נוסח הברכה. אמנם לאחר זמן מצאתי אצל חב"ד ובאר"י סידור תהלת ה' עמ' 70 שהנוסח הוא "שגמלני טוב", ועונים לו הציבור, "מי שגמלך טוב הוא יגמלך כל טוב סלה", ולכן אני מברך בנוסח זה, כי אולי נפלה איזו טעות בנוסח השולחן ערוך".]
אולם עם דברי ה'ברכת השיר' נראה לבאר, מה שיש לכאורה להקשות באופן הפוך, דלמה בעצם צריכים את הפסוק הראשון ד'ויעבידו', לכאורה היה מספיק להביא רק את הפסוק ד'וימררו' בלבד, שמובא בו הביטוי של "עבודה קשה", ומבואר בו מפורש מה היתה עבודה זו ואופנה, והרי בפסוק ד'ויעבידו' אין בו אלא הודעה כללית בלבד שהעבודה היתה בפרך - ובפרט אשר "בפרך" זה, ר' אלעזר מפרש אותו בפה רך, ולפי"ז אין מדבר כתוב זה בעבודה קשה כלל (לשון רבינו)?
אמנם לפי דברי ה'ברכת שיר' א"ש מאד למה מביא גם את הפסוק הראשון ד'ויעבידו', כיון דפסוק זה מוסיף בגודל השעבוד שבפסוק דלאח"כ של 'וימררו', שעי"ז דוקא נתוסף ונעשה אח"כ 'עבודה קשה' מאד, אבל אין ספק בדבר שעיקר הפסוק הוא הך ד'וימררו', וכמו שהביא ה'ברכת השיר' בעצמו. וא"ש.
ברם לפי האמת נראה שגם בלי החידוש של ה'ברכת השיר' א"ש בפשטות למה מביא בעל ההגדה גם את הפסוק ד'ויעבידו', כיון דפסוק זה מוסיף בקושי השעבוד שבפסוק שלאחריו ד'וימררו', - ועפ"י מ"ש בשמות רבה (פ"א, טו) שמשכום בדברים ובשכר עד שהרגילום בעבודה. וכמ"ש באבודרהם בפירוש ההגדה: "ודרשו חז"ל [ראה מדרש הגדול, תנחומא ישן בהעלותך כג] כי בתחלה אמרו להם שיעזרו בבנין יום אחד בשבוע ולא יותר, והמלך עצמו נכנס בעבודה והם התחזקו והוסיפו אומץ לכבוד המלך, וסכום הלבנים שעשו באותו יום שמו עליהם לחק שיעשו בכל יום, וזהו מה שדרשו בפרך בפה רך". וראה עד"ז בפירוש הריטב"א להגדה [הובא בתורה שלמה כרך ט אות צח, קלד-ז].
והנה מצאתי בספר 'מעשי ה'' [להגאון רבי אליעזר אשכנזי זצ"ל] שעמד גם בזה [בפרק כד - 'מעשי מצרים פירוש הגדה'], שכתב: "ואומרו אח"כ ויעבידו בפרך היא העבודה קשה. אמנם כי כן יפלא מאד היותו מביא הכתוב ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך, לא הכתוב שאומר בהדיא וימררו את חייהם בעבודה קשה". ע"ש מה שפירש. – אמנם איך שלא יהיה, אילו היה יודע ע"ד קיומו של נוסחת רבנו הזקן שבאמת כן נאמר גם הפסוק ד'וימררו', בודאי שהיה מאמץ אותו בהתלהבות.
* * *
בפירוש 'ארזי הלבנון' על הגש"פ (ע' קב) כתב: "ויתנו עלינו עבודה קשה כמה שנאמר ויעבידו את בני ישראל בפרך. ויש לדקדק דהנה ידוע מאמר חכמינו ז״ל שפרך היינו הכוונה פ״ה רך, א״כ עבודה זו שאמר הכתוב ויעבידו את בני ישראל בפרך הרי לאו עבודה קשה הוא כלל, אלא התחלת העבודה הי' בפרך ולמה אמר ויתנו עלינו עבודה קשה מהכתוב הלז? ונראה בפשטות שעבודה קשה הכוונה שזו היתה העבודה הקשה ביותר מטעם שידעו ישראל שלאו פה רך הוא ומ״מ הניחו למצריים להשתעבד עמהם וזה היתה העבודה הקשה ביותר שהדעת ידע מה שהם רוצים לעשות אלא שלא היו יכולים לעמוד נגדם מפני רצון הבורא להשתעבד עמהם, ודו״ק". ולפי הנ"ל הקושיא מעיקרא ליתא.
בפירוש 'אחרית לשלום' על הגש"פ [ווילנא תרל"ז] כתב: "ויתנו עלינו עבודה קשה כמה שנא׳ ויעבידו את ב״י בפרך. לכאורה אין מליצת קשה ומליצת בפרך שוה להביא ראיה מזה על זה?" - ולפי הנ"ל א"ש כמובן.
והנה לע"ע מצאתי את הפסוק 'וימררו' בנוסח הגדה של פסח בג' הגדות: א) בהגדה שנדפס בשקלאוו תקע"ח, ב) בברעסלויא תקע"ט, ג) ובקאפוסט תק"פ [שנמצא בספרייה באוניברסיטת ירושלים].