ויזהר שלא ישתה אחר אפיקומן [גליון] - 82

אכל משהו אחר אפיקומן יחזור ויאכל אפיקומן מחדש

הרב ישכר דוד קלויזנר

נחלת הר חב"ד, אה"ק

בגליון א'עח (ע' 20) כתב הרב פ.ק. בזה"ל: "בגליון א'עב כתב הר' י.ד.ק. שהטעם שכתב כ"ק אדמו"ר בהגש"פ "ויזהר שלא ישתה" ולא שלא יאכל מפני שיש באכילה על שתיה עי"ש בדבריו. וע"ז הקשתי (בגליון א'עה) שאדרבה אם יותר חמור הוא צריך בודאי להזהיר, ובגליון א'עז מתרץ דבריו מיוסד על תירוץ הרבי בהגדה שלא בא להשמיענו דין איסור אכילה ושתי' עיי"ש בדבריו". עכ"ל.

למען הדיוק, לא תירצתי שם שום דבר חדש, אלא שהסברתי שוב מה שכתבתי בראשונה בגליון א'עב שם.

וכתב להשיג: "והנה מלבד שהדבר תמוה מצד עצמו שיהי' מייסד דבריו על דברי הרבי ומפרש דלא כהרבי (ארכבי' אתרי רכשי)", עכ"ל. - נדהמתי לראות שמה שכתבתי הוא "ארכבי' אתרי רכשי" [=הרכיב אותו על שני סוסים], ואינו נכון, כי זה מיירי רק מתי שיש סתירה בדברים, במסקנא ובהלכה וכו' - עי' כתובות (נה, ב), [עי' סוכת דוד על רמב"ם ה' מזוזה פ"ה ה"י]. אבל נדו"ד [שאין סתירה] הרי זה ע"ד "הלכתא כוותיה ולא מטעמיה" - כהך דכתובות (פג, ב), ועי' רמב"ם ה' כלים (פי"ג ה"ה) ועוד. 

שוב כתב: "מלבד זה הנני רואה כאן ערבובי דברים, כי הלא דברי הרבי הם כמו שמביא בעצמו שהכוונה שיזהר שלא ישתה, היינו שישתה מספיק קודם כדי שלא יצטרכו להתיר לו לשתות אחר אפיקומן, ובמילא מובן שבאכילה אין שייך לומר זה א) כי זה מילתא דלא שכיחא שאחר הסדר יהי' רעב כ"כ שיהי' מוכרח לאכול אחר האפיקומן. ב) והוא העיקר כי אף אם ירעב לא יתירו לו כי אין שום היתר לאכול אחר אפיקומן, משא"כ בשתי'. ואיך מערב זה ביחד עם הפירוש שלו שהכוונה ב"ויזהר שלא ישתה" היינו שמזהירים אותו שלא ישתה אחר אפיקומן".

אין כאן שום "ערבובי דברים", כי בענין האכילה, בביאורו של הרבי זי"ע שאלתי דיש להבין, דאמנם נכון ש"האפיקומן צ"ל נאכל על השובע", אבל גם על השובע יתכן שישכח ויאכל למשל ליפתן - 'קומפוט' ש'שכחו' לאכלו לפני האפיקומן? ע"ד שאם שכח ואכל את האפיקומן בלא הסיבה וכו'? [וע"ז טרם ענה], ואמנם נכון בהחלט שאף אם ירעב הרי שלא יתירו לו לאכול, כי אין שום היתר לאכול אחר אפיקומן ["חוץ ממצה שמורה משעת קצירה או משעת לישה" דלקמן], א"כ נראה די"ל דגבי אכילה לא שייך שיכתוב על כך בסידור, כי בסידור "לא בא להשמיענו דין איסור אכילה אחר האפיקומן, כי מקום הדינים הוא בשו"ע ולא בסידור. ורק הנהגות הסדר קמ"ל", ולכן כתב רק על שתיה בלבד, כי זה בכלל "הנהגות הסדר".

אולם דעת רבנו הזקן היא, שאם ירעב, שלכתחילה מתירים לו [ליטול ידים ו]לאכול מצה שמורה אחר אכילת אפיקומן בלי שום הגבלה, כמ"ש בריש סי' תעח: "אסור לאכול שום מאכל בעולם חוץ ממצה שמורה משעת קצירה או משעת לישה כדי שלא יעבור מפיו טעם מצה שמורה של האפיקומן על ידי טעם אותו מאכל כמו שנתבאר בסי' תע"ז [ס"ב-ג]".

שוב כתב: "וכן מה שכתב אח"כ שהטעם למה לא כתב אדה"ז שאם אכל אחר אפיקומן צריך לאכול האפיקומן עוד פעם, מפני שאדה"ז כתב שאם שכח לאכול האפיקומן צריך ליטול ידיו עוד פעם ולאכול האפיקומן [אפילו לאחר אמירת ההלל ושתיית כוס הרביעי], ולהיות שע"פ הפוסקים שהביא הרי אם אכל משהו אחר האפיקומן ה"ה כמו שלא אכל אפיקומן ה"ז נכלל בהדין שאם לא אכל אפיקומן שצריך ליטול ידיו ולאכול אפיקומן. אבל מלבד מה שכתבתי (בגליון א'עה) שיש הרבה פוסקים שפוסקים שאין צריך לאכול עוד פעם אפיקומן אם אכל משהו אחריו, הנה גם לו יהא שכל הפוסקים פסקו כן, שאם אכל משהו אחר אפיקומן ה"ז כמו שלא אכל אפיקומן כלל, הרי אין שום סברא שאדה"ז סומך על אלו הפוסקים ואינו כותב הלכה זו בשו"ע שלו. ולכן בפשטות, שאדה"ז אינו סובר כן, ולדידי' אם אכל משהו אחר אפיקומן אינו צריך לאכול עוד פעם אפיקומן", עכ"ל (מלבד החצ"ר).

הנה מה שכתב "אבל מלבד מה שכתבתי (בגליון א'עה) שיש הרבה פוסקים שפוסקים שאין צריך לאכול עוד פעם אפיקומן אם אכל משהו אחריו" - הנה בגליון שם כתב כך: "ומלבד זה, הרי מה שהביא מהמשנ"ב "שבדיעבד אם אכל אחרי אכילת אפיקומן שום דבר, יחזור ויאכל כזית מצה שמורה לשם אפיקומן" שהביא זה בשם הא"ר שלא כח"י, הנה הכף החיים מביא כמה פוסקים שאם אכל אחר האפיקומן אין צריך עוד מצה שמורה, ולא עוד אלא שכותב שם הא"ר סובר כן, אלא שאם עדיין לא בירך בהמ"ז צריך לחזור ולאכול עוד אפיקומן" – הנה בכף החיים שם מביא שני פוסקים בלבד, החק יעקב והאליה רבה, וגם מציין שבא"ר במקום אחר מבואר אחרת [כמ"ש המשנה ברורה], עכ"פ כל מה שהרעיש והביא, מסתכם בסופו של דבר בפוסק אחד בלבד.

ומ"ש "אלא שאם עדיין לא בירך בהמ"ז צריך לחזור ולאכול עוד אפיקומן", הנה רבנו הזקן בהדיא מתייחס לזה בסי' תעז ס"ז-ט וכותב: "ואף שיש אומרים שכל ברכת המזון טעונה כוס לשתותו מיד אחר ברכת המזון, מכל מקום הרי עכשיו אין אנו נזהרין בכך כל ימות השנה ואנו מברכין לפעמים ברכת המזון בלא כוס לפי שאנו סומכין על האומרים שברכת המזון אינה טעונה כוס כמו שנתבאר בסי' קפ"ב". ובסעיף ט ממשיך: "וכן אם נזכר לאחר שהתחיל לגמור ההלל יגמור ההלל וההגדה וישתה הכוס ואח"כ יטול ידיו ויאכל האפיקומן ויברך ברכת המזון בלא כוס", עכ"ל, וע"ש באורך.

והנה רבנו הזקן אומר רק גבי אם שתה אחרי האפיקומן או ששכח לאכול בהסיבה שאינו צריך לאכלו שוב, משא"כ גבי אם שכח ואכל שום מאכל אחר האפיקומן אינו אומר מאומה שלא צריך לאכלו מחדש. וזה גם הוכחה ברורה שס"ל שאם אכל אחרי אכילת אפיקומן שום דבר, שיחזור ויאכל כזית מצה שמורה לשם אפיקומן, שאל"כ היה כותב בהדיא גם בזה שאינו צריך לחזור ולאכול מחדש, דבמה שונה הך שאכל אחרי אכילת אפיקומן מהך ששתה או ששכח לאכול בהסיבה? אלא שההסבר בזה כנ"ל, מפני שאכילתו הראשונה בטילה ונהפכת כאכילה בעלמא ונחשב כלא אכל כלל מצות אפיקומן, מפני שהעביר מפיו טעם המצה שמורה של האפיקומן על ידי שטעם מאכל אחר, ולכן גם אין כאן בעיה של "לא יאכל האפיקומן בשני מקומות" שדן רבנו בסי' תעח ס"ב ואילך.

ולפ"ז מבואר שהדין של אם שכח ואכל שום מאכל אחר האפיקומן נכלל בהדין של "אם שכח לאכול אפיקומן" בכלל, שאז פוסק רבנו בהדיא שאפילו "אם נזכר לאחר שהתחיל לגמור ההלל, יגמור ההלל וההגדה וישתה הכוס, ואח"כ יטול ידיו ויאכל האפיקומן ויברך ברכת המזון בלא כוס" כנ"ל.

עפ"ז תמוה ביותר מסקנתו שכותב: "הרי אין שום סברא שאדה"ז סומך על אלו הפוסקים ואינו כותב הלכה זו בשו"ע שלו. ולכן בפשטות, שאדה"ז אינו סובר כן, ולדידי' אם אכל משהו אחר אפיקומן אינו צריך לאכול עוד פעם אפיקומן" – כי אילו היה כדבריו מדוע רבנו הזקן אומר רק גבי אם שתה אחרי האפיקומן או ששכח לאכול בהסיבה, שאינו צריך לאכלו שוב, משא"כ גבי אם שכח ואכל שום מאכל אחר האפיקומן אינו אומר מאומה שלא צריך לאכלו מחדש? אלא שלפי האמת זה נכלל בהדין של "אם שכח לאכול אפיקומן" בכלל, שאז פוסק רבנו בהדיא שאפילו "אם נזכר לאחר שהתחיל לגמור ההלל, יגמור ההלל וההגדה וישתה הכוס, ואח"כ יטול ידיו ויאכל האפיקומן ויברך ברכת המזון בלא כוס" כנ"ל.

וגם הדברים הם במכ"ש וק"ו, שאם ירעב לאחר האפיקומן במשך הלילה, הרי שלכתחילה מותר לו לאכול סתם מצה שמורה אחר אכילת אפיקומן, כמ"ש בריש סי' תעח: "אסור לאכול שום מאכל בעולם חוץ ממצה שמורה משעת קצירה או משעת לישה כדי שלא יעבור מפיו טעם מצה שמורה של האפיקומן על ידי טעם אותו מאכל", א"כ כש"כ במצב שיש לו לקיים מצות אכילת אפיקומן כתיקונה לאחר שאכל "שום מאכל בעולם" והעביר "מפיו טעם מצה שמורה של האפיקומן על ידי טעם אותו מאכל" שבודאי ס"ל שצריך לעשות כן.