ויזהר שלא ישתה אחר אפיקומן [גליון] - 77
אכל משהו אחר אפיקומן יחזור ויאכל אפיקומן מחדש
הרב ישכר דוד קלויזנר
נחלת הר חב"ד, אה"ק
בגליון א'עה (ע' 40) כתב הרב פ.ק. שי' על מה שכתבתי לבאר בגליון א'עב (ע' 10 ואילך) במ"ש רבנו הזקן בסידור ב'סדר הגדה': "צפון", "ואח"כ יקח האפיקומן ויחלקו לכל בני ביתו לכל אחד כזית, ויזהר שלא ישתה אחר אפיקומן, ויאכל בהסיבה, וצריך לאכלו קודם חצות".
כתב הרב הנ"ל: "ואח"כ הביא מ"לקוטי מנהגים וטעמים": "לכאורה צ"ע: א) הו"ל להזהיר שלא יאכל אחר האפיקומן ובפרט שאכילה חמורה מן השתי",
"וע"ז כתב הנ"ל "לכאורה י"ל דדוקא מפני שאכילה חמורה מן השתי' לפיכך אינו מזהיר כאן, כיון שבדיעבד אם אכל אחרי אכילת אפיקומן שום דבר, יחזור ויאכל כזית מצה שמורה לשם אפיקומן (כמ"ש המשנ"ב בסי' תעא סק"א) . . והיינו מפני שאכילתו הראשונה בטילה ונחשב כלא אכל כלל אפיקומן", עיי"ש באורך.
"ולא הבנתי תירוצו, כי אדרבה כי אם זה כמו שלא אכל אפיקומן, צריך להזהיר ע"ז עוד יותר".
ואסביר כוונתי, דהנה כ"ק אדמו"ר זי"ע בתירוצו שם קובע, שבסידור "לא בא להשמיענו דין איסור אכילה ושתיה אחר האפיקומן, כי מקום הדינים הוא בשו"ע ולא בסידור. ורק הנהגות הסדר קמ"ל" – ולכן י"ל, דכשהאכילה הראשונה של האפיקומן נעשה כאכילה בעלמא ואין לחשבה כקיום מצות אכילת אפיקומן מחמת שאכל אחר האפיקומן, (כמ"ש רבנו בסי' תעח ס"א: "אחר אכילת אפיקומן אסור לאכול שום מאכל בעולם"), לפיכך כיון שהאכילה הראשונה של האפיקומן נעשה כאכילה בעלמא, ונחשב כלא אכל אפיקומן כלל, א"כ יש כאן עדיין החיוב לאכול אפיקומן, וזה דין שמקומו בשו"ע ולא בסידור – משא"כ גבי שתיה שכתב "ויזהר שלא ישתה" (ולא "ואסור לשתות או ואין לשתות" – שזה שייך לשו"ע), היינו מפני שבדיעבד אם שתה מים וכיוצא בהם אחרי אכילת אפיקומן ואפילו שאר משקים, אינו צריך לחזור ולאכל כזית מצה שמורה לשם אפיקומן, שהרי בעצם נהג כדינא באכילתו הראשונה, לפיכך כתב רבנו ב'הנהגות הסדר', "ויזהר שלא ישתה" על מנת שיקיים את המצוה בשלימות ומן המובחר לכל הדיעות, ועל ידי זה יעשה חישוב אישי לעצמו "שישתה [מקודם] באופן שלא יצמא אח"כ".
והה"ד בנוגע למ"ש רבנו "ויאכל בהסיבה", שהכוונה היא מפני שבדיעבד אם שכח ואכל את האפיקומן בלא הסיבה אינו צריך לחזור ולאכול שוב כזית מצה שמורה לשם אפיקומן, כיון שבעצם נהג כדינא באכילתו הראשונה, לפיכך כתב רבנו ב'הנהגות הסדר' – על מנת להזכירו: "ויאכל בהסיבה" בלבד (בלי "וצריך" – שזה שייך לשו"ע), על מנת שיקיים את המצוה בשלימות ומן המובחר לכל הדיעות, וא"ש.
ומ"ש עוד: "ומלבד זה, הרי מה שהביא מהמשנ"ב "שבדיעבד אם אכל אחרי אכילת אפיקומן שום דבר, יחזור ויאכל כזית מצה שמורה לשם אפיקומן" שהביא זה בשם הא"ר שלא כח"י, הנה הכף החיים מביא כמה פוסקים שאם אכל אחר האפיקומן אין צריך עוד מצה שמורה, ולא עוד אלא שכותב שם הא"ר סובר כן, אלא שאם עדיין לא בירך בהמ"ז צריך לחזור ולאכול עוד אפיקומן".
הנה גבי "אם שכח לאכול אפיקומן" – כתב רבנו הזקן (סי' תעז ס"ז) – "ונזכר לאחר שנטל מים אחרונים או לאחר שאמר הב לן וניברך . . האפיקומן יאכל בלא המוציא . . ויזהר ליטול ידיו בלא ברכה קודם אכילת האפיקומן . . [וממשיך בס"ח:] ואם לא נזכר עד לאחר שבירך ברכת המזון קודם שבירך בורא פרי הגפן על הכוס, יטול ידיו (ויברך על נטילת ידים) ויברך המוציא על האפיקומן, ויברך ברכת המזון, ואח"כ יברך בורא פרי הגפן על הכוס. [וממשיך עוד שם:] ואם לא נזכר עד לאחר שבירך על הכוס, ישתנו, ויטול ידיו ויברך המוציא על האפיקומן, ואח"כ ברכת המזון בלא כוס, שלא יהא כמוסיף על מנין הכוסות שתקנו חכמים. (וטוב שימזוג כוס קודם ברכת המזון ולא ישתנו מיד אחר ברכת המזון אלא יגמור עליו ההלל וההגדה, ואח"כ ישתנו). ואף שיש אומרים שכל ברכת המזון טעונה כוס לשתותו מיד אחר ברכת המזון, מכל מקום הרי עכשיו אין אנו נזהרין בכך כל ימות השנה ואנו מברכין לפעמים ברכת המזון בלא כוס לפי שאנו סומכין על האומרים שברכת המזון אינה טעונה כוס כמו שנתבאר בסי' קפ"ב.
ובסעיף ט ממשיך: "וכן אם נזכר לאחר שהתחיל לגמור ההלל יגמור ההלל וההגדה וישתה הכוס ואח"כ יטול ידיו ויאכל האפיקומן ויברך ברכת המזון בלא כוס", עכ"ל, וע"ש באורך.
והנה רבנו הזקן אומר רק גבי אם שתה אחרי האפיקומן או ששכח לאכול בהסיבה, שאינו צריך לאכלו שוב, משא"כ גבי אם שכח ואכל שום מאכל אחר האפיקומן אינו אומר מאומה שלא צריך לאכלו מחדש. וי"ל שההסבר בזה, שעל ידי ששכח ואכל שום מאכל אחרי האפיקומן עבר מפיו טעם מצה שמורה של האפיקומן על ידי טעם אותו מאכל, ולכן האכילה הראשונה של האפיקומן נעשה כאכילה בעלמא ואין לחשבם כקיום מצות אכילת אפיקומן. וכמ"ש המשנה ברורה (בסי' תעח סק"א), "שבדיעבד אם אכל אחרי אכילת אפיקומן שום דבר, יחזור ויאכל כזית מצה שמורה לשם אפיקומן", הרי שבמקום שלא נהג כדינא באכילתו הראשונה יחזור לאכלו בשנית (וכמ"ש ב'פסקי תשובות' סי' תעב ס"ו), והיינו מפני שאכילתו הראשונה בטילה ונחשב כלא אכל כלל מצות אפיקומן, מפני שהעביר מפיו טעם המצה שמורה של האפיקומן על ידי שטעם מאכל אחר, ולכן גם אין כאן הבעיה של "לא יאכל האפיקומן בשני מקומות" שדן רבנו בסי' תעח ס"ב ואילך.
ולפ"ז מבואר שהדין של אם שכח ואכל שום מאכל אחר האפיקומן דומה להדין של "אם שכח לאכול אפיקומן" בכלל, שאז פוסק רבנו בהדיא שאפילו "אם נזכר לאחר שהתחיל לגמור ההלל, יגמור ההלל וההגדה וישתה הכוס, ואח"כ יטול ידיו ויאכל האפיקומן ויברך ברכת המזון בלא כוס" כנ"ל. ועי' באבודרהם ב'סדר של ליל פסח' (פז, א – ויניציאה שכו), וב'מנהגי מהרא"ק' לרבנו אברהם קלויזנר (פסח סעי' קטז – מכון ירושלים), ובמנהגי מהרי"ל שם. ועי' גם מ"ש ה'חות יאיר' בהגהותיו 'מקור חיים' (סי' תעז ס"ב): "לפי מנהגנו דברכת המזון אין צריך כוס, יותר טוב לחזור וליטול ידיו ויאכל אפיקומן ויברך ברכת המזון [בלי כוס], וכ"כ בנחלת צבי", עכ"ל (מלבד החצ"ר). – ועי' 'פרי מגדים' (סי' תעח א"א סק"א בסופו) שכתב: "וי"ל התם שלא להוסיף על הכוסות, משא"כ לכתחלה י"ל דיחזור ויאכל כזית מצה", עכ"ל. – ועי' גם 'נהר שלום' (סי' תעח סק"א).
ועפ"ז א"ש מאד מדוע רבנו הזקן אינו מזהיר בסידור שלא לאכול אחר האפיקומן, כי כל 'אזהרות' הללו שייכים דוקא לפני אכילת האפיקומן על מנת שיכול לקיים מצות אכילת אפיקומן מן המובחר ובשלימות, כיון שאלו האזהרות מיירי שבדיעבד "אם שכח עליהם ואכלו בלא הסיבה או שתה אחרי אכילתו אין צריך לחזור ולאכול – משא"כ אם אכל אחר האפיקומן הרי שפיר צריך לחזור ולאכול מחדש אפילו נזכר לאחר כל הסדר, כי אכילתו הראשונה בעצם בטילה היא ונעשה כאכילה בעלמא, וא"כ נדו"ד הוה כמו ששכח לאכול אפיקומן מעיקרא, ולכן אפילו "אם נזכר לאחר שהתחיל לגמור ההלל, יגמור ההלל וההגדה וישתה הכוס, ואח"כ יטול ידיו ויאכל האפיקומן ויברך ברכת המזון בלא כוס", ולפיכך מובן היטב מדוע 'אכילה' אינה בכלל ה'אזהרות' כאן, מפני שאין זה שייך אלא לשו"ע.