ויזהר שלא ישתה אחר אפיקומן - 72
אכל משהו אחר אפיקומן יחזור לאכול אפיקומן מחדש
הרב ישכר דוד קלויזנר
נחלת הר חב"ד, אה"ק
כתב רבנו הזקן ב'סדר הגדה': 'צפון'. "ואח"כ יקח האפיקומן ויחלקו לכל בני ביתו לכל אחד כזית. ויזהר שלא ישתה אחר אפיקומן, ויאכל בהסיבה, וצריך לאכלו קודם חצות".
והקשה כ"ק אדמו"ר זי"ע בהגדה עם 'לקוטי טעמים ומנהגים': "לכאורה צ"ע: א) הו"ל להזהיר שלא יאכל אחר האפיקומן ובפרט שאכילה חמורה מן השתי', כמ"ש בטושו"ע ונ"כ סי' תע"ח ותפ"א"?
ולכאורה י"ל, דדוקא מפני "שאכילה חמורה מן השתי'" לפיכך אינו 'מזהיר' כאן, כיון "שבדיעבד אם אכל אחרי אכילת אפיקומן שום דבר, יחזור ויאכל כזית מצה שמורה לשם אפיקומן" (כמ"ש המשנ"ב בסי' תעח סק"א), הרי שבמקום שלא נהג כדינא באכילתו הראשונה יחזור לאכלו בשנית (כמ"ש ב'פסקי תשובות' סי' תעב ס"ו), והיינו מפני שאכילתו הראשונה בטילה ונחשב כלא אכל כלל אפיקומן, מפני שהעביר מפיו טעם המצה שמורה של האפיקומן על ידי שטעם מאכל אחר, ולכן פסקו שחייבים לאכול מחדש, שהרי טרם אכל אפיקומן, – [אבל "צריך לאכלו קודם חצות", כלשון רבנו הזקן כאן].
וגם, לא כל האכילות אסורות הן אחרי האפיקומן, וכמ"ש רבנו בסי' תעח ס"א: "אחר אכילת אפיקומן אסור לאכול שום מאכל בעולם, חוץ ממצה שמורה משעת קצירה או משעת לישה כדי שלא יעבור מפיו טעם מצה שמורה של האפיקומן על ידי טעם אותו מאכל כמו שנתבאר בסי' תע"ז [ס"ב-ג]. – וכלשון הרבי זי"ע בתירוץ דלקמן: ש"לא בא להשמיענו דין איסור אכו"ש אחר האפיקומן, כי מקום הדינים הוא בשו"ע ולא בסידור. ורק הנהגות הסדר קמ"ל".
והעירני חתני הרה"ת חיים דרוק שי', שזהו ע"ד מ"ש רבנו בשו"ע או"ח (סי' קעט ס"ה): "ואם נטל ידיו מים אחרונים אע"פ שלא נטל הכוס, הרי זה סילוק והיסח הדעת לגמרי [מאכילה ושתיה], וצריך לברך [עליהם]. ואפילו בברכה אינו רשאי לאכול ולא לשתות משום הפסק בין מים אחרונים לברכת המזון, אלא א"כ רוצה לחזור וליטול מים אחרונים אח"כ סמוך לברכת המזון, שמים הראשונים נעשו כמים בעלמא ואין לחשבם לסמוך להם ברכת המזון אף שנטלם בתורת אחרונים". עד"ז בנדו"ד, שאכילה הראשונה של האפיקומן נעשה כאכילה בעלמא ואין לחשבם כקיום מצות אכילת אפיקומן.
שוב הקשה כ"ק אדמו"ר זי"ע": "ב) הול"ל ואסור לשתות, או ואין לשתות אחר אפיקומן, וכמ"ש כל הפוסקים. ומהו פי' ויזהר שלא ישתה"?
ולכאורה י"ל, דלכן כתב "ויזהר שלא ישתה" ולא "ואסור לשתות, או ואין לשתות" כי רבנו כתב בסי' תפא ס"א: "יש . . אומרים שמעיקר הדין אסור לשתות כל משקה כדי שלא יעבור מפיו טעם מצה של האפיקומן חוץ ממים וכיוצא בהם כגון מי זנגביל . . ומי שורש . . ומי תפוחים שמבשלים מים עם תפוחים . . ויש לחוש לדבריהם אם לא לצורך הרבה כגון שהוא איסטניס או שתאב הרבה לשתות יש לסמוך על סברא הראשונה להתיר לו לשתות שאר המשקין שאינן משכרין ואם אין לו שאר משקין רק יין יש להתיר לו לשתות כוס חמישי ולומר עליו הלל הגדול ונשמת וישתבח עד החתימה והוא שלא יאמרם על כוס רביעי . . ובליל ב' יש לסמוך על סברא הראשונה לשתות כל המשקין שאינן משכרין אף שלא לצורך אלא שהמהדרין נוהגין ליל ב' כליל א' והאוכל והשותה אין עליו כלום אלא שנמצא מוציא עצמו מכלל המהדרין ועובר על דברי חכמים שאמרו לעולם אל יוציא אדם את עצמו מן הכלל". – ולפ"ז שבדיעבד אם שתה מים וכיוצא בהם אחרי אכילת אפיקומן ואפילו שאר משקים, אינו צריך לחזור ולאכל כזית מצה שמורה לשם אפיקומן, שהרי בעצם נהג כדינא באכילתו הראשונה ואינו צריך לחזור לאכלו בשנית, ולפיכך כתב רבנו "ויזהר שלא ישתה" על מנת שיקיים המצוה בשלימות ובהידור.
וה"נ במ"ש רבנו הזקן "ויאכל בהסיבה" - לכאורה יש להקשות מדוע אינו אומר "וצריך שיאכל בהסיבה"? - וכמו שכתב מיד אחרי זה: "וצריך לאכלו קודם חצות" (ולא אומר "ויאכלו קודם חצות"? - וכמ"ש בסי' תעב סי"ד: "אימתי צריך להסב? בשעת אכילת כזית שמברך עליו על אכילת מצה, ובשעת אכילת הכריכה מצה ומרור, ובשעת אכילת אפיקומן, ובשעת שתיית ד' כוסות . . והאפיקומן והכריכה הם זכר לפסח שהיה נאכל דרך חירות, לפיכך הם צריכין הסיבה דרך חירות, אבל שאר כל הסעודה אם רצה לאכול ולשתות בלא הסיבה הרשות בידו ואין בידינו להצריכו להסב, אבל מכל מקום המיסב בכל הסעודה הרי זה משובח ועושה מצוה מן המובחר. - וממשיך בסט"ו: "כל מי שצריך להסב ואכל או שתה בלא הסיבה צריך לחזור לאכול ולשתות בהסיבה מעיקר הדין, אבל לפי שיש אומרים שבזמן הזה אין צריך להסב כלל במדינות אלו יש לסמוך על דבריהם לענין שבדיעבד יצא בלא הסיבה, ומכל מקום לענין אכילת מצה טוב להחמיר לחזור ולאכול בהסיבה".
ולפ"ז יש להקשות עוד, מדוע כתב רבנו "ויאכל בהסיבה, וצריך לאכלו קודם חצות", לכאו' הול"ל "וצריך לאכלו בהסיבה וקודם חצות"?
ונראה לומר, דלכן כתב דייקא "ויאכל בהסיבה", כי רבנו כתב בסי' תעז ס"ד: "האפיקומן צריך לאכלו בהסיבה. ויש אומרים שאין צריך, ויש לסמוך על דבריהם לענין דיעבד שאם שכח ואכלו בלא הסיבה אין צריך לחזור ולאכול" - ולפ"ז שבדיעבד אם שכח ואכל את האפיקומן בלא הסיבה אינו צריך לחזור ולאכל שוב כזית מצה שמורה לשם אפיקומן, שהרי בעצם נהג כדינא באכילתו הראשונה, ואינו צריך לחזור לאכלו בשנית, לפיכך כתב "ויאכל בהסיבה" בלבד (בלי "וצריך") על מנת שיקיים המצוה בשלימות ובהידור, וא"ש.
[אגב: בשו"ע אדה"ז בסי' תעז ס"ד שם על "האפיקומן צריך לאכלו בהסיבה" נאמר בהערה כד: "וראה גם לעיל סי' תעב סי"ד. וכ"ה בסידור" – ונראה דז"א, כי בסי' תעב סי"ד מיירי להדעה ש"צריך לאכלו בהסיבה", ובסידור מכריע גם לדעת היש אומרים שאין צריך הסיבה, ולכן "אם שכח ואכלו בלא הסיבה אין צריך לחזור ולאכול", ולפיכך בסידור נזהר לומר "ויאכל בהסיבה" ולא "וצריך שיאכל בהסיבה"].
שוב הקשה כ"ק אדמו"ר זי"ע": "ג) אזהרה זו הו"ל לכתוב אחר גמר דיני אכילת האפיקומן, כיון שזמנה אח"ז"?
וע"פ כל הנ"ל י"ל דכל 'אזהרות' הללו שייכים דוקא לפני אכילת האפיקומן על מנת שיכול לקיים מצות אכילת אפיקומן מן המובחר ובשלימות, כי אלו האזהרות מיירי שבדיעבד "אם שכח עליהם ואכלו בלא הסיבה ושתה אחרי אכילתו אין צריך לחזור ולאכול - משא"כ אם אכל אחר האפיקומן שפיר צריך לחזור ולאכול מחדש, כי אכילתו הראשונה בעצם בטילה היא, לפיכך 'אכילה' אינה בכלל ה'אזהרות' כאן, כמובן.
ולפ"ז נראה לתרץ מה שהניח בצ"ע בשו"ת מנחת יצחק חלק ט (סי' מו) שתמה: "וצ׳׳ע בזה דברי המשנה ברורה שם (סי׳ תע״ב ס״ק כ״ב), על דברי הרמ״א הנ׳׳ל, דאחרי שכתב, היינו שיחזור ויאכל הכזית מצה ובלא ברכה, כתב, מיהו באפיקומן אם שכח לאכלו בהסיבה לא יחזור ויאכלנו, דהא אסור לאכול שני פעמים אפיקומן עכ״ל. ומקורו בחיי אדם, דכי כן כתב בחיי׳׳א (כלל ק״ל סי׳ י׳׳ג), וז׳׳ל דה׳׳ה באפיקומן (אם אכל בלא הסיבה לא יחזור ויאכלנו) דהא אסור לאכול ב׳ פעמים אפיקומן עכ״ל, ולא הבנתי דהרי מפורש במשנה ברורה עצמו (בסי׳ תע׳׳ח סק׳׳א), על מש״כ בש״ע שם דאחר אפיקומן אין לאכול שום דבר, כתב המ״ב דבדיעבד אם אכל אחריו שום דבר, יחזור ויאכל כזית מצה שמורה לשם אפיקומן, ובשעה׳׳צ הראה מקומו לא״ר שהוכיח כן דלא כח״י", עכ"ל.
אולם לפי הנ"ל י"ל, שיש הבדל עצום בין אם שכח ואכל אחרי האפיקומן, לבין אם שכח לאכלו בהסיבה, דאם שכח ואכל אחרי האפיקומן, אזי בעצם בטלה האכילה הראשונה וכאילו לא אכל כלל אפיקומן, מפני שהעביר מפיו טעם המצה שמורה של האפיקומן על ידי שטעם מאכל אחר, ולכן פסקו שחייבים לאכול מחדש, שהרי טרם אכל אפיקומן, משא"כ אם שכח לאכלו בהסיבה, אזי הרי שבעצם שפיר אכל את האפיקומן, רק מה? שלא היה התנאי של הסיבה כנ"ל, ולכן לא חייבים לאכלו שנית מחדש, וא"ש. ועי' מ"ש עוד במנחת יצחק שם סי' מז.
והנה כ"ק אדמו"ר זי"ע מתרץ, "י"ל: פירוש ויזהר שלא ישתה, היינו ע"י שישתדל שלא יהי' צמא. ובזה מובן כהנ"ל: א) לא הוצרך להזהיר על אכילה, כיון דבלאה"כ האפיקומן צ"ל נאכל על השובע".
ויש להבין, נכון ש"האפיקומן צ"ל נאכל על השובע", אבל גם על השובע יתכן שישכח ויאכל למשל ליפתן - 'קומפוט' ש'שכחו' לאכלו לפני האפיקומן? ע"ד לעיל שאם שכח ואכל את האפיקומן בלא הסיבה וכו'?
שוב כתב הרבי זי"ע: "ב) לא בא להשמיענו דין איסור אכו"ש אחר האפיקומן, כי מקום הדינים הוא בשו"ע ולא בסידור. ורק הנהגות הסדר קמ"ל, שישתה, באופן שלא יצמא אח"כ. ג) מובן שזהירות זו זמנה היותר אחרון הוא סמוך לאכילת האפיקומן וקודם לה, ולכן כתבה סמוך וקודם לתיבות ויאכל. - באו"א קצת י"ל: אם לא ישתדל שלא יצמא, ויתאב הרבה לשתות הרי יתירו לו לעבור על דעת קצת פוסקים ולשתות שאר משקין (סתפ"א ס"א, בשו"ע רבינו) ולכן מזהירין ע"ז, משא"כ באכילה".
והנה מ"ש ד"רק הנהגות הסדר קמ"ל, שישתה, באופן שלא יצמא אח"כ", לכאורה יש להבין, שאמנם זהו עצה טובה, אבל לכאורה זה אינו כבר בגדר "הנהגת הסדר" ששייך לסידור, כמו הך ד"ויאכל בהסיבה", שקשור ישירות לדיני הלכות הסדר, אבל הך "שישתה באופן שלא יצמא אח"כ" זה לכאורה ע"ד לומר שישכב לנוח בערב פסח כדי שיכול יותר טוב לקיים מצוות ליל הסדר, ולספר יותר טוב את סיפור ההגדה, שזה בעצם כבר אינו בגדר "הנהגות הסדר קמ"ל"?
אולם לפי הנ"ל, אין לכאורה הכוונה בסידור לאזהרה "שישתה באופן שלא יצמא אח"כ", אלא אזהרה למען שיכול לקיים את מצות אכילת אפיקומן בשלימות ובהידור, עי"ז ש"יזהר שלא ישתה אחר אפיקומן". וזה "שישתה באופן שלא יצמא אח"כ", זה כבר חישוב האישי של כל אחד לעצמו [אבל לא זה שנאמר לכאו' בסידור], ע"ד חישוב האישי ללכת לנוח בערב פסח כדי שיכול יותר טוב לקיים את מצוות ליל הסדר, ולקיים יותר טוב מצות והגדת לבנך לספר את סיפור ההגדה.