מוציא מצה - 836

אין מברכים שהחיינו על מצוות מצה

הרב ישראל חיים לאזאר

תושב השכונה

ב'הגדה של פסח' על הפיסקא "מוציא מצה" כותב כ"ק רבינו בין השאר וז"ל: "ואין מברכין שהחיינו על מצות מצה, כי די לו בברכתו והגיענו הלילה הזה לאכול בו מצה ומרור. אי נמי כבר אמרו בקידוש (אבודרהם. ברכ"י סתע"ג).

וטעם השני צע"ג, דא"כ צריך הי' לכוון בשהחיינו דקידוש גם על מצה, וע"ד שהחיינו דקריאת מגילה שצריך לכוון על משלוח מנות והסעודה, וכמש"כ השל"ה ומג"א ר"ס תרצ"ב". עכ"ל.

ואולי אפ"ל בזה, דהנה אמירת שהחיינו בקידוש דליל פסח, - וכן בשאר מועדים - ראש וראשונה ועיקרה הוא על היום טוב, היינו על עצם היום, כלומר שנותן שבח והודאה להקב"ה על שזכינו שהחיינו וקימנו והגיענו לזמן הזה, אשר בו חוגגים את היום טוב הזה ואשר זכינו לקבלה עלינו ולחגגה ולשמוח בה כפי רצונו ית'*. ואין הבדל בזה בין אם היום טוב כולל עמו גם מצוות פרטיות - כמו תקיעת שופר בר"ה או מצות עינוי ביוה"כ או מצות אכילת מצה בפסח וכדומה, או שהוא יום טוב פשוט בלי שום מצוות פרטיות כמו חג השבועות, עיקר תקנת חכמים בברכת שהחיינו היא הברכה על עצם היום. אלא שבאם היום כולל עמו גם שאר מצוות, אז בדרך ממילא נפטרים הם בברכת שהחיינו שבירך על היום, ולדוגמא מצות ישיבת סוכה נפטרת בברכת שהחיינו שמברך על הכוס בשעת קידוש.

ואפילו בלי כוונה מיוחדת, שהרי לא מצינו בשו"ע שום דיעה המצריכה כוונה לפטור**. וכן הוא ממש בליל פסח עם כל המצוות של הלילה הזה בין דאורייתא בין דרבנן, כולם נפטרים בברכת שהחיינו של הקידוש בלי שיכוון להם***. והטעם בכולם הוא, מפני שהם (כל המצוות של הלילה) תלויים בו (בהיום) ונכללים בתוכו, וכמו אשכול ענבים התלוי' בגפן, וכמו אב ותולדה שהתולדה כלולה בהאב ונמשכת ממנו. דאי לאו האי יומא דקא גרים לא הי' באפשרות להיות מציאות שאר המצוות.

ובזה יובן למה בליל סוכות ע"י ברכת שהחיינו בשעת קידוש, נפטרת במילא ברכת שהחיינו שעל מצות ישיבת סוכה (וגם מצות עשיית הסוכה עיין בזה שו"ע אדה"ז סי' תרמ"א), והטעם הוא כדלעיל, כי ליל התקדש החג במילא מביא אתו גם מצות ישיבת סוכה, וע"כ יכול לפטור אותה בברכת שהחיינו שמברך על הכוס אפי' בלי שיתכוון לזה בפירוש, וד"ל. וכלשון אדה"ז (שם ס"ק א) "ברכה אחת עולה לכאן ולכאן". ע"כ.

[ומכיון שבא לידינו, הי' כדאי להתבונן למה פסק רביה"ז שם ס"ק ב שאם קידש בתוך הבית, אינו יוצא בברכת שהחיינו שצריך לברך על מצות ישיבת הסוכה - בברכה זו שאמר בבית. ולכאורה צ"ל למה אינו יוצא י"ח, והרי חל עליו חיוב המצוה ומה נפק"מ אם משום איזה סיבה צדדית אינו יכול לקיים את המצוה? אתמהה****! אבל עוד חזון למועד אי"ה, ואכמ"ל].

ואם תקשי לך, הרי אעפ"כ צריך לברך שהחיינו על מצות תקיעת שופר וגם על מצות נטילת לולב, ולפי הנ"ל - למה לא נפטרו בברכת שהחיינו שברך בשעת "קידוש היום" אתמול בלילה? תריץ הכי - המצוות האלו הם ביום דוקא ולא חל חיובם בלילה בשעת ברכת שהחיינו של הקידוש. א"כ הרי ה"שהחיינו" שבירך בשעת הקידוש לא יכול לפטור את המצוות האלו שעדיין לא חל חיובם בשעה שבירך ברכת שהחיינו, שהרי חיובם הוא ביום דוקא*****.

וכל זה הוא בג' רגלים שנקראים ימים טובים, אבל בפורים, שהברכה שמברך בשעת קריאת המגילה היא רק על מצות קריאת המגילה ולא על היום של פורים, כי כבר נפסק להלכה (שו"ע סי' תרצ"ו) שפורים מותר בעשיית מלאכה, וכן הוא מסקנת הבבלי והירושלמי (מגילה דף ה, א-ב עיי"ש כל הסוגיא). ועל סמך זה פסק הרמב"ם (הלכות מגילה פ"ב הלכה י"ד) "ומותר בעשיית מלאכה...". וכן שאר פוסקים הסכימו עם הרמב"ם שאין איסור מלאכה בפורים. והטעם הוא כדאיתא שם בגמרא - דמעיקרא כתיב שמחה ומשתה ויום טוב ולבסוף כתיב לעשות אותם ימי משתה ושמחה ואילו יום טוב לא כתיב, ואשר ע"כ מסיק שם שהספד ותענית קבילו עלייהו, מלאכה לא קבילו עלייהו. א"כ הרי פורים לא נקראיום טוב ומכיון שאינו יום טוב אין לו ברכת שהחיינו, ומכיון שלא מברכין על היום ברכת שהחיינו א"כ יוצא לנו שברכת שהחיינו קאי רק על מצות קריאת המגילה, וקריאת המגילה הוי מצוה פרטית לגבי שאר מצוות היום, ומובן שאין בכחה להוציא מידי חיוב שהחיינו את שאר מצוות היום, רק באם יכוון בפירוש להוציאם. לכן שפיר כתב המ"א שיכוון בברכתו להוציא גם שאר מצוות היום.

ואם עדיין תקשה לך, והרי אעפ"כ קיבלו עליהם איסור מלאכה בדורות שאח"כ, עד שכתב הרמב"ם (וגם בשו"ע) שם וז"ל "ואעפ"כ אין ראוי לעשות בו מלאכה, אמרו חכמים: כל העושה מלאכה ביום פורים - אינו רואה סימן ברכה לעולם". עכ"ל. וגם נהגו כל ישראל קדושים ללבוש בו בגדי שבת וכו', א"כ הרי לגבינו עכ"פ הוי יו"ט וראוי לברך עליו (כלומר על היום) ברכת שהחיינו? וגם בעצם ההלכה ישנם ראשונים ('אורחות חיים', ומובא בב"י סי' תרצ"ו, וכן כתב ה'כלבו' סי' מ"ה) שתופסים על פי ההלכה שיום הפורים הוי יומא טבא אחרי שפשט איסור מלאכה בקרב כל ישראל. (עיין בספר 'חקרי זמנים' ח"א להרב אלתר הילביץ ז"ל שמאריך בזה ומביא כל השיטות של הראשונים והאחרונים בזה), וא"כ הדרא קושיא לדוכתא למה צריך לכוון בברכת שהחיינו להוציא שאר מצוות היום? ולמה לא נכללים בו בדרך ממילא?

שתי תשובות בדבר: א. המ"א והשל"ה תופסים בשיטה העיקרית - שההלכה היא שיום טוב לא קבילו עלייהו ואין כאן יו"ט כלל, ובמילא בלית ברירה נשאר לנו שצריך לכוון דוקא להוציא את שאר מצוות היום.

ב. והעיקר, שאפי' אם תופסים בשיטה השני' שהוא כן יום טוב, וראוי לברך עליו (היינו על היום). אבל בע"כ עיקר ברכת שהחיינו שעל היום היא בשעת קריאת המגילה של הלילה דוקא, שאז הוא כניסת היום, ואז אינו יכול להוציא את שאר מצוות היום - משלוח מנות ומתנות לאביונים וכו', שחיובם ביום דוקא (עיין רמ"א סי' תרצ"ה ס"ק ד'). א"כ הוי דומה ממש למצוות תקיעת שופר ומצוות נטילת לולב, שאינם נגררים אחרי ברכת שהחיינו של קידוש הלילה, מכיון שלא הגיע עדיין זמן חיובם עד הבוקר, וכדלעיל.

 


 

*) ראה לקו"ש חל"ז - ימים אחרונים של פסח, בגדר ברכת שהחיינו בחג. המערכת.

**) ראה בספר 'חיים של ברכה' סי' כד, שנקט בפשיטות שצריך לכוון לצאת גם מצוות סוכה.המערכת.

***) ראה בשו"ת 'תשובה מאהבה' ח"ב על שו"ע סי' תעג, וכן ב'כף החיים' שם סק"ו, שכשאומר שהחיינו בקידוש, צריך לכוון לפטור מצוות מצה. ועיין בזה עוד בספר 'ויגד משה' עמ' צב. המערכת.

****) ראה לקו"ש חכ"ב - פרשת אמור ב', דחג הסוכות הוא תוצאה ממצוות סוכה, וביאר שם בהערה 42 גם לעניין ברכת הזמן עיי"ש. המערכת.

*****) וכן כתב ב'ערוך לנר' סוכה דף מו, והביא שכ"כ גם ה'מרדכי' שם. המערכת.