גדר הזכרת "על הניסים" בברכת המזון
בשוע"ר סי' קפז ס"ח כותב אדה"ז: "בחנוכה ופורים אומרים בברכת הארץ על הנסים, ואם לא אמרו – אין מחזירין אותו, כמו שיתבאר בסי' תרפ[ב] ותרצה".
והנה אדה"ז לא כתב כאן הטעם ש"אין מחזירין אותו", ורק ציין לסי' תרפב (המדבר בחנוכה) ולסי' תרצה (המדבר בפורים). אך כידוע סימנים אלו בשוע"ר לא הגיעו לידינו, וממילא לכאורה לא ניתן לדעת טעם רבנו בזה. [יש לציין שלפעמים הציונים לסי' בשוע"ר הם לדברי המחבר או הרמ"א ונו"כ, אך לפעמים זה לדברי עצמו כפי שרצה לכותבם, וכאן נראה בבירור שהכוונה לדברי עצמו, ואכ"מ להאריך להוכיח זאת].
אלא שכרגיל דברי רבנו עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר, ומדברי רבנו בסי' קפח סי"ב וסי"ז ניתן להבין מה כתב רבנו בסי' אלו (שציינם בסי' קפז): בסי"ב כותב: "בשבת חנוכה אם הזכיר של חנוכה ולא הזכיר של שבת וחוזר לראש – א"צ להזכיר של חנוכה, מפני שהזכרת חנוכה אינה חובה כלל בברכת המזון, כמו שיתבאר בסי' תרפב". ובסי"ז כותב: "שכל יום שאין בו קרבן מוסף – אין הזכרתו חובה בברכת המזון, כמ"ש סי' תרפב ותרצה". ואם כן מובן מה שכתב רבנו בסי' קפז "כמו שיתבאר בסי' תרפב ותרצה", הכוונה לכלל שהזכיר בסעיפים אלו, והיינו שהטעם ש"אין מחזירין אותו" הוא משום שהזכרת "על הניסים" בברכת המזון אינה חובה (אלא רשות שנעשה למנהג). והטעם שאינה חובה, זהו בגלל הכלל: "שכל יום יום שאין בו קרבן מוסף – אין הזכרתו חובה בברכת המזון".
ואמנם המקור לכלל זה כבר ציין רבנו בשוה"ג לסי' קפז ס"ח: "שבת כד, א", דבגמרא שם איתא: "איבעיא להו: מהו להזכיר של חנוכה בברכת המזון"? וברש"י שם: "בתפלה פשיטא לן [שצריך להזכיר], שהרי להלל ולהודאה נקבעו", אבל מה דינן הזכרתו בברכת המזון. והגמרא מתרצת: "אמר רב הונא, אינו מזכיר" [וברש"י שם: "אינו צריך להזכיר"], "ואם בא להזכיר - מזכיר בהודאה" (בברכת הארץ).
כלומר, כל ענין הזכרת על הנסים בברכת המזון אינו מדין חובה, אלא רשות, ולמעשה נתקבל המנהג להזכירו, ואם כן אין כאן יותר מאשר מנהג. משא"כ בתפלה היא חובה מצד ענין ההודאה, שזו היתה מלכתחילה תקנת חכמים להודות בתפלה על הנסים שנעשו בפורים ובחנוכה.
אלא שלפי זה צריך ביאור: מדוע מי שלא הזכיר "ועל הנסים" בתפלה אינו חוזר, כשם שמחזירים את מי שלא אמר יעלה ויבוא בר"ח וחול המועד, והרי הזכרתה בתפלה חובה.
ובאמת גם הביאור לשאלה זו מובא בגמרא שם בהמשך: "ימים שיש בהן קרבן מוסף, כגון ראש חודש וחולו של מועד – ערבית ושחרית ומנחה מתפלל שמונה עשרה, ואומר מעין המאורע בעבודה, ואם לא אמר – מחזירין אותו, ואין בהן קדושה על הכוס, ויש בהן הזכרה בברכת המזון. ימים שאין בהן קרבן מוסף .. מתפלל ואומר מעין המאורע .. ואם לא אמר – אין מחזירין אותו", וברש"י שם: "דלאו דאורייתא נינהו". כלומר, הטעם שאין מחזירים מי שלא הזכיר "על הנסים" בתפלה בחנוכה ופורים, הוא משום שימים אלו אינם מן התורה, ולכן גם לא מקריבים בהם קרבן מוסף.
אבל ר"ח וחול המועד הם מן התורה, ומקריבים בהם קרבן מוסף, ולכן: א) אם לא הזכיר בהם בתפלה יעלה ויבוא – חוזר, ב) חובה להזכיר בהם יעלה ויבוא בברכת המזון. אלא שאם לא הזכיר אינו חוזר, כיון שאין בהם חובה לאכול פת, משא"כ בשבת ויו"ט שחובה לאכול בהם פת.
ולפי זה לא זכיתי להבין המובא באגרות קודש ח"ה ע' רנו שרוצה להוכיח בדעת אדה"ז שאין חיוב לאכול פת בפורים מהדין שכתב בסי' קפז ס"ח, וכן פסק בסידורו, שאם לא הזכיר "יעלה ויבוא" בברכת המזון בפורים – אינו חוזר, שאם היה חייב לאכול פת היה צריך לחזור כמו בשבת ויו"ט. אמנם יש סברא כזו במ"א סי' תרצה סק"ט, אבל קשה לומר כן בדעת אדה"ז שכתב להדיא שאין חובת הזכרה בברכת המזון, וביארנו לעיל שמשום כך אינו חוזר.
וכמפורש בבית יוסף סי' קפז בסופו: "ומ"ש ואם שכח ולא אמרו אין צריך לחזור, פשוט הוא, שהרי אמרו אין צריך להזכיר, והיאך אפשר לומר שצריך לחזור אם לא הזכיר".
ואם כן לכאורה גם אם נאמר שיש חיוב לאכול פת בפורים (מצד שאין שמחה בלא פת, כמובא באג"ק שם משוע"ר סי' קפח ס"י), אין זה משנה את הדין שאם לא הזכיר "על הניסים" בברכת המזון אינו חוזר.
וכן מוכח גם מהמובא בשוע"ר סי' קפח סי"ד: "בשבת חנוכה אם הזכיר של חנוכה ולא הזכיר של שבת וחוזר לראש – א"צ להזכיר של חנוכה, מפני שהזכרת חנוכה אינה חובה כלל בברכת המזון". כלומר, אפילו כשכבר נאלץ לחזור בשביל שבת – אינו חוזר ומזכיר "על הניסים", מפני שהזכרתה בברכת המזון אינה חובה כלל, וכל שכן שאינו חוזר בשביל הנסים לבד [אלא שמשם יש לדייק שאם בתחילה לא הזכיר לא על הניסים ולא רצה, וחוזר בשביל רצה – אזי יכול להזכיר גם על הניסים].
לסיום אביא כמה חילוקי דינים בין הזכרת "יעלה ויבוא" לבין הזכרת "ועל הניסים" בברכת המזון: א) הזכרת "יעלה ויבוא" חובה, והזכרת "ועל הנסים" אינה חובה. ב) כשיש חיוב לאכול פת (כמו ביו"ט) מחזירים את מי שלא הזכיר "יעלה ויבוא". משא"כ בפורים גם אם נאמר שיש חיוב לאכול פת לא מחזירים (משמעות דברי רבנו כנ"ל. וצ"ע באג"ק הנ"ל). ג) מי שלא הזכיר "רצה" בשבת ר"ח וחוזר ומברך ברכת המזון, חוזר לומר גם "יעלה ויבוא", אך אינו חוזר לומר "ועל הנסים" בשבת חנוכה או שושן פורים (שוע"ר סי' קפח סי"ד). ד) מי שנמשכה סעודתו במוצאי שבת שחל בו ר"ח או חנוכה ופורים, מזכיר "רצה" ו"יעלה ויבוא" (לדעה הראשונה, שכמוה יש לנהוג), אך אינו מזכיר "על הנסים" לדברי הכל (שוע"ר סי' קפח סי"ז). ה) מאידך, מי שלא הזכיר "על הנסים", יש לו להזכיר זאת כשאומר "הרחמן" בסוף ברכת המזון. אך אינו יכול להזכיר שם "יעלה ויבוא", מפני שיש בו הזכרת שם שמים (שוע"ר סי' קפח סי"ב).