יחודיותו של סימן קצג בשו"ע אדה"ז
בהלכות ברכת המזון בשו"ע אדה"ז ניתן לראות דבר מעניין, הלכות ברכת המזון מתחילות בסי' קפב ומסתיימות בסי' ר, אלא שיש סימן אחד שהגיע לידינו רק תחילתו של הסימן, אך עיקר הסימן, רובו ככולו, לא הגיע לידינו, והוא סי' קצג, שמתוך כל הסימן הגיע לידינו רק סעיף וחצי. בעוד שבשו"ע הב"י יש בו ו' סעיפים, ובדרך כלל כשיש ו' סעיפים בשו"ע הב"י, אזי בשוע"ר הוא לערך י"ב סעיפים (אם לא יותר), ונמצא שלפחות עשרה סעיפים לא הגיעו לידינו.
והנה החלק הקטן שהגיע לידינו בשוע"ר הן הלכות אלו:
א) שנים שאכלו כאחת, אם נקבעו בקביעות המועלת לצרף לזימון בשלשה, אע"פ ששנים אין ראוים לזימון, ולכן צריך כל אחד לברך לעצמו לכתחלה, מכל מקום אם אחד יודע לברך והשני אינו יודע – מברך היודע ומוציא מי שאינו יודע. וצריך לכוין מלה במלה לכל מה שיאמר המברך, והמברך צריך לכוין להוציאו ידי חובתו. ואם צריך שיהיה העם הארץ מבין בלשון הקודש – נתבאר בסימן קפ"ה.
ב) איזו היא קביעות המצטרפת לזימון? כשהסיבו על המטות, או שישבו בשולחן אחד, או בלא שולחן במפה אחת, בזמן הזה שאין לנו הסיבה, או שקבעו [חסר].
המשך הסימן שחסר לפנינו ונתבארו בשו"ע הב"י, הן ההלכות דלקמן:
א) צריך לחזר אחרי זימון שלושה ועשרה (ס"א).
ב) דיני חלוקת בני חבורה שהיו קבועים אצל בעה"ב (ס"א).
ג) דיני קביעות בזימון שלושה (סעי' ב-ג).
ד) שלושה אינם רשאים להתחלק (ס"ד).
ה) מי שזימנו עליהם אין יכולים לזמן שוב (ס"ה).
ו) דיני "פרח זימון" (ס"ו).
וכאן אנו מוצאים דבר פלא בשוע"ר: אדה"ז מציין בהל' ברכת המזון לסי' קצג (החסר) ח"י פעמים! מה שלא עשה כן בשום סימן בהלכות אלו, ומתוך כך אנו למדים כמעט כל מה שהיה כתוב בסי' זה.
ואלו הן ההלכות שרבנו הזקן מציין לסי' קצג:
א) כשלא נקבעו אם בירך אחד לכולם יצאו י"ח בדיעבד (סי' קסז סי"ז).
ב) מעיקר הדין ברכת הזימון הוא כשאחד מברך לכולם ולא כל אחד לעצמו (סי' קפג ס"י).
ג) שהעיקר להלכה שצריך לשמוע את ברכת הזימון עד "הזן את הכל" (סי' קפג סוף ס"י. סי' קצד ס"ב-ג. סי' קצה ס"ד. סי' קצז ס"ה. סי' קצט ס"י. סי' ר ס"א).
ד) נשים וקטנים אין מזמנים עליהם (סי' קפו ס"ד).
ה) שנים שאכלו ביחד מצוה לחזר אחר זימון (סימן קצז סוס"א).
ו) דיני צירוף לזימון שלושה (סי' קצז ס"ב. סי' קצט ס"א).
ז) אם נשים צריכות להבין לשון הקודש כדי לצאת י"ח ברכת המזון בשמיעה מהמברך (סי' קצט ס"ו, אלא שבסי' קצג שלפנינו ס"א מזכיר ענין זה גבי עם הארץ, ומציין לסי' קפה סוס"א, ושם פוסק שנשים ועמי הארץ יוצאים בשמיעה מהמברך בלשון הקודש אף שאינם מבינים. אלא שבסי' רעא סוס"ז כותב רבנו (גבי קידוש): "אם אינה מבינה לשון הקודש – תאמר עמו מלה במלה, כמו שנתבאר בסי' קצג". וצ"ע).
ח) דין "פרח זימון" (סימן ר ס"ב, אלא שמציין ששאר פרטי "פרח זימון" נתבארו בסי' קצג).
ט) אין יכולים להפרד אחר שכבר נתחייבו בזימון (סי' ר ס"ב).
י) אם ישבו על דעת שלא להצטרף לברכה אחת – כאילו לא נקבעו כלל (סי' ריג ס"ו).
ומכל זה אנו למדים כמה דברים:
א) סי' קצג הוא מהסימנים החשובים והמרכזיים בהל' ברכות המזון והזימון.
ב) דוקא רובו ככולו של סימן זה לא הגיע לידינו בשוע"ר.
ג) מאידך אדה"ז השלים רובו ככולו של החלק החסר על ידי שציין אליו שמונה עשרה פעמים עם כללות הדינים שנתבארו שם.
ד) רואים כאן השגחה פרטית נפלאה, שדוקא הסימן המרכזי החסר בשוע"ר הושלם על ידו (במודע או שלא במודע) על ידי ציוניו הרבים אליו. וכך יש לנו בשוע"ר את הלכות ברכת המזון כמעט באופן מושלם.
מה שנותר הוא רק לשבת וללמוד את ההלכות האלו בעיון הראוי, כדי לדעת אותן היטב על בוריין, באופן של לימוד המביא לידי מעשה. ותוך כדי לימוד לראות גם נפלאות הטמונות בתורת רבנו הזקן, שכדרכו בשולחנו האיר גם הלכות אלו באור יקרות.