סעיף ד-ה - 748

בורר אוכל מאוכל לאחר זמן [גליון]

הרב חיים גרשון שטיינמעץ

ר"מ במתיבתא

בגליון ט [תשמה] כתב ר' מ.ל. (ע' 80) "ודרך אגב, בליל ש"ק כשנוהגין הנשים שאחר הסעודה לוקחים הקדירה עם הרוטב והבשר, ומחלקים, ששופכין הרוטב בכלי בפ"ע והבשר נשאר בהקדירה, שלכאו', צריכים להניח קצת מהרוטב בהקדירה עם הבשר".

ויוצא מדבריו, שבורר ב' מינים כשאין צריכים לשניהם עכשיו אלא שניהם לאחר זמן (כמו בנדון זה, שמחלק שני המינים בשביל למחר כו'), יש בזה איסור בורר.

והנה למעשה, יתכן שצודק שצריכים להחמיר בזה, אבל לכאו' יש לדון בזה:

הנה בפרי מגדים סי' שיט משב"ז סק"ב חקר בבורר ב' מיני אוכלין ושניהם לאחר זמן, אי מותר, דהי מינייהו אוכל והי פסולת. ומשמע מתוכן דבריו שנוטה שחייב דוקא באופן שמין אחד אינו רוצה כלל (גם לאחר זמן) ע"ש באורך.

כן חקר שם הפמ"ג בב' מיני אוכלין ורוצה לאכול שניהם באותו סעודה (לאלתר), אי מותר לברור בנפה (וכברה) כיון שרוצה לאכול שניהם לאלתר, והאיסור בנפה הוא דוקא אוכל מפסולת, לא אוכל מאוכל (כשרוצה לאכול שניהם לאלתר), או דלמא הברירה בנפה גורם החיוב. וע"ע מש"כ בא"א סק"ה ובראש יוסף שבת עד.

והנה בשו"ע סי' שיט ס"א כתב המחבר: "הבורר אוכל מתוך פסולת או שהיו לפניו שני מיני אוכלים ובורר מין ממין אחר בנפה ובכברה חייב וכו'". ובס"ג כתב "היו לפניו שני מיני אוכלים מעורבים בורר אחד מאחד ומניח [(רמ"א): השני כדי] לאכול מיד". והוא מלשון הרמב"ם הל' שבת פ"ח הי"ב-י"ג.

ובמשנה ברורה בביאור הלכה ד"ה היו לפניו מביא ספיקת הפרמ"ג הנ"ל, ופושט מלשון הרמב"ם הנ"ל דס"ל דהברירה מה שבורר מין אחד מחבירו ועי"ז הוא כל מין בפ"ע זהו עצם המלאכה, אלא דאם דעתו לאכול תיכף והוא בידו הוי דרך מאכל, וא"כ ק"ו הדבר ומה היכא שהניח מין אחד על מקומו שייך שם ברירה וכ"ש בזה שלקח כל מין ומין וביררו לעצמו דחייב ע"ש1. וראה ג"כ בדבריו בס"א ד"ה ובורר שפושט על יסוד זה ספיקת הפרמ"ג בנוגע נפה הנ"ל שחייב, כיון שהחיוב הוא מה שבורר מין ממין2.

והנה עי' לשון אדה"ז סי' שיט ס"ד "אין איסור בורר אלא בבורר פסולת מאוכל או להיפך, אבל אם בורר אוכל מאוכל אפי' אינו חפץ לאכול כלל אלא אחד מהם והשני נוטלו וזורקו אינו נקרא פסולת בשביל כך הואיל והוא ראוי לאכילה, ולפיכך מותר לברור אותו מתוך האוכל שחפץ לאכול ואין בזה משום בורר פסולת מתוך אוכל" ע"ש.

ופשטות לשון אדה"ז מורה שאין שייך כלל איסור בורר באוכל מאוכל, ולכן מדגיש בלשונו "אין איסור בורר אלא בבורר פסולת מאוכל כו'" – שדוקא באופן כזה יש איסור בורר, משא"כ באוכל מאוכל אין כלל גדר בורר.

ולקמן בס"ה המשיך אדה"ז: "בד"א שמותר לברור אוכל מאוכל כשהכל מין אחד, אבל אם היו לפניו שני מיני אוכל מעורבים . . הרי אותו המין שרוצה לאכול לאלתר נקרא אוכל והשני חשוב כפסולת כו'" ע"ש. – הרי להדיא ששייך בורר בב' מיני אוכלים, והרי לעיל כתב שאין בורר אלא באוכל מפסולת.

והביאור פשוט, שזה גופא החידוש בס"ה, שהטעם שבורר אוכל מאוכל חייב בב' מיני אוכל, הוא משום שלא נקרא אוכל מאוכל אלא אוכל מפסולת, שהמין השני שאינו רוצה עכשיו נקרא פסולת כמ"ש אדה"ז, ולכן חייב משום בורר, אבל באמת אוכל מאוכל אינו חייב משום בורר כמ"ש בס"ד.

וכן מבואר מלשון אדה"ז (שגדר המלאכה הוא רק באוכל מפסולת ולא באוכל מאוכל) ממש"כ בס"א "הבורר הוא מאבות מלאכות שכן במשכן היו בוררים הפסולת מתוך הסממנים, לפיכך כל הבורר פסולת מתוך האוכל כו' חייב" ע"ש. היינו שהמלאכה שהי' במשכן הי' דוקא בפסולת ולא באוכל, והטעם בב' מיני אוכל הוא משום שנחשב פסולת כנ"ל.

ולפ"ז הרי לשיטת אדה"ז אין המלאכה עצם הברירה וההפרדה מין ממין, אלא המלאכה הוא ברירת פסולת מאוכל (או להיפך), ובב' מינים האיסור הוא משום שנחשב המין שאינו רוצה לפסולת. וא"כ בנדון הפרמ"ג בבורר אוכל מאוכל ושניהם ללאחר זמן, מסתבר שמותר כיון שאין כאן אוכל ופסולת (שהי אוכל והי פסולת), ועצם ההפרדה מין ממין אינו בכלל מלאכת בורר כנ"ל.

ועד"ז י"ל בנוגע השאלה בנפה וכברה, שהרי כותב אדה"ז בס"א "אבל הבורר אוכל מתוך פסולת כדי לאכול לאלתר אינו חייב אא"כ בורר בנפה וכברה שזו דרך ברירתו", שמשמע ג"כ שברירת נפה וכברה הוא ברירת אוכל מפסולת (או להיפך), אבל אין האיסור עצם הברירה מין ממין3, וממילא אם בורר ב' מינים כדי לאכול שניהם לאלתר שאין כאן גדר פסולת, מותר גם בנפה וכברה, כיון שאין זה בגדר ברירה4.

ובדא"פ אולי יש להוסיף לכל הנ"ל, שגוף דיוק הביאור הלכה מלשון הרמב"ם (שבורר הוא ברירת מין ממין – וממילא אסור לברור ב' מיני אוכל לאח"ז), י"ל שנכון הוא בשיטת הרמב"ם אבל לא להלכה (כפי שנפסק בשו"ע):

דהנה כבר העירו האחרונים5 במש"כ הרמב"ם (הי"ג) "היו לפניו שני מיני אוכלין מעורבין בורר אחד מאחד ומניח לאכול מיד", שממה שלא כתב שצריך לברור דוקא המין שרוצה לאכול עכשיו מתוך המין שאינו רוצה לאכול, משמע שס"ל שבבורר אוכל מאוכל יכול לברור אפי' המין שאינו רוצה עכשיו מתוך המין שרוצה לאכול לאלתר [שלא כהדין בבורר אוכל מפסולת, שכתב הרמב"ם לפנ"ז שצריך לברור דוקא האוכל מהפסולת ולא להיפך].

 ולפ"ז, מה שמחייב הרמב"ם בבורר לאחר זמן [כמו שהמשיך "ואם בירר והניח לאחר זמן אפי' לבו ביום כגון שבירר בשחרית לאכול בין הערבים חייב"], ע"כ הוא באופן שרוצה שניהם לאחר זמן, שהרי אם רוצה לאכול מין אחד לאלתר מותר בכל אופן (כמו שביארו האחרונים הנ"ל), וא"כ ע"כ החיוב הוא משום שבורר מין ממין, והחיוב הוא עצם הפרדת שני המינים זמ"ז שלא לאוכלן לאלתר (שהרי אין בזה אוכל ופסולת, שהי אוכל והי פסולת).

ולפ"ז אולי יש לבאר מש"כ הרמב"ם (בהי"ב) "או שהיו לפניו שני מיני אוכלין ובירר מין ממין אחר בנפה וכברה חייב" [שמזה דייק הביאור הלכה שגדרו של בורר הוא ברירת מין ממין], שכיון שלשיטת הרמב"ם בבורר ב' מיני אוכל בידו אין נ"מ איזה מין בורר כנ"ל, והיינו משום שאין חל השם פסולת על אוכל, ולכן כל זמן שרוצה לאכול אחד מהם לא חל ע"ז האיסור בורר6, וחייב רק אם בורר שניהם ללאח"ז משום הפרדת מין ממין –

א"כ עד"ז י"ל בבורר ב' מיני אוכל בנפה וכברה, שהאיסור הוא מצד עצם ברירת מין ממין ע"י נו"כ, ואסור אפי' אם דעתו לאכלן מיד, כיון שברירה ע"י נפה וכברה (אפי' הוא אוכל מאוכל) הוא האיסור, וכמ"ש בביאור הלכה הנ"ל. – אבל כ"ז הוא לשיטת הרמב"ם.

אמנם הרי הרמ"א הוסיף על לשון הרמב"ם, ומגי' ומוסיף "(בורר אחד מאחד ומניח) השני כדי (לאכול לאלתר)", והכונה שצריך לברור דוקא אותו שרוצה עכשיו, והוא הנקרא אוכל, והמין השני שאינו רוצה עכשיו הוא הפסולת, וכמ"ש ברא"ש פ"ז דשבת סי' ד7, וכן ביאר המ"א ס"ק ד (וע' לבו"ש ופרמ"ג) וכפסק אדה"ז בס"ה. הרי מבואר דעת הרמ"א שגם בב' מיני אוכלין שייך שם אוכל ופסולת, ולכן צריך לברור דוקא המין שרוצה לאכול עכשיו, וא"כ אין הגדרת האיסור בבורר ב' מיני אוכלין משום הפרדת מין ממין (כמ"ש הבה"ל), אלא משום שבורר אוכל מפסולת, ולפ"ז כשבורר ב' מיני אוכלין בנו"כ ושניהם כדי לאכלן לאלתר, או שבורר ביד אוכל מאוכל ושניהם ללאחר זמן, שאז שניהם אוכל, דהי אוכל והי פסולת (כלשון הפרמ"ג), הדרא דינא שפטור ומותר, וכנ"ל בשיטת אדה"ז. ולפ"ז הרי דברי הביאור הלכה מכוונים דוקא בשיטת הרמב"ם, אבל לא להלכה כנ"ל, ונפקא מינה רבתי לדינא.

אמנם יש להעיר בעיקר יסוד הנ"ל – ששיטת אדה"ז הוא שבורר הוא דוקא בבורר אוכל מפסולת (או להיפך), אבל אין גדרו ברירה מין ממין – ממש"כ אדה"ז סי' ת"ק סי"ח בדין ניקור בשר ביו"ט שמותר משום "שהניקור אין בו מלאכה גמורה אע"פ שהוא בורר ומפריד אוכל מאוכל, אין בכך כלום כיון שהכל מין אחד אלא שהתורה אסרתו באכילה, ואין איסור בורר שייך אלא בבורר ומפריד ב' מינים זה מזה או פסולת מתוך האוכל שהן כעין ב' מינים". – שמבואר שגדרה של בורר הוא הפרדת מין ממין, והחיוב בפסולת מתוך אוכל הוא משום שזה ג"כ נחשב ב' מינים – היפך לכאו' מהמבואר בסי' שי"ט הנ"ל . וצ"ע.