סעיף א - 855
החידוש בדין הבודק צריך שיברך
הרב חיים גרשון שטיינמעץ
ראש ישיבת מנחם מענדל ליובאוויטש - דעטראיט
פסחים ז, א: "אמר רב יהודה הבודק צריך שיברך": בחידושו של ר"י שצריך שיברך מצינו כמה אופנים: א) בר"ן (על הרי"ף ובחי'): "וא"ת פשיטא, ולמה לא יברך כשם שהוא מברך על המצות כולן, י"ל דהא קמ"ל דאע"ג דביעור חמץ עיקר המצוה, אפ"ה משעה שהוא מתחיל בה, דהיינו בשעת בדיקה - מברך עליה. ומיהו אין מברכין לבדוק אלא לבער, שעיקר כונת הבדיקה הוא הביעור".
ולכאו' כוונת דבריו, שהחידוש שהגם עיקר הברכה קאי על ביעור (כלשון הברכה) שהוא עיקר המצוה, מ"מ מברכים בפועל על הבדיקה, כיון שהיא "התחלת המצוה", ומברך בשעה שמתחיל המצוה, ולא על עיקר המצוה שהיא אח"כ. ומ"מ לשון הברכה הוא "ביעור" ולא בדיקה, כיון שכוונת הבדיקה הוא הביעור. והיינו שבלי המימרא דר"י לא הי' מברכים על בדיקה, כ"א על ביעור, והחידוש כאן הוא שמברכים על ביעור בשעת בדיקה.
ובריטב"א: "פי', משום דעיקר המצוה היינו ביעור, ואין הבדיקה אלא בתיקון והכשר, ואע"ג דודאי בדיקה מה"ת וישנה בכלל השבתה דלא סגי בלאו הכי, מ"מ קס"ד שלא יברך אלא בשעת הביעור, קמ"ל". - ולכאו' הוא ע"ד הנ"ל מהר"ן, שעיקר הברכה קאי על הביעור, וזהו החידוש של ר"י, ש"הבודק צריך שיברך". וראה ג"כ בחי' רבינו דוד באופן הראשון שהוא עד"ז, וראה במאירי.
ב) ברא"ש רס"י: "דלא תימא אינה כ"כ מצוה, כיון דאינה אלא לבער את החמץ מן הבית". ובק"נ מפרש דברי הרא"ש, שהוא משום שבדיקה אינה מה"ת (ע"ש אות ח). ולכאו' אין זה במשמעות לשון הרא"ש, שהול"ל שאינה מצוה מה"ת. ועוד, שמהכ"ת שלא לברך על מצוה דרבנן, כיון שכבר מבואר בהסוגיא שבת כג, א שמברכים על מצוה דרבנן1.
וע' צל"ח ו'מצפה איתן' כאן (באופן הראשון), שהו"א שכאן שאני, כיון שהוא על הספק, והו"א שאין מברכים על דבר שנתקן על הספק, קמ"ל שגם ע"ז מברכים (ע' הסוגיא שבת שם לענין דמאי). ובצל"ח רצה להעמיס זה בדברי הרא"ש, ע"ש. ולכאו' הדברים דחוקים בלשון הרא"ש, שאינו במשמעות דבריו.
ולכאו' הי' אפ"ל בכוונת הרא"ש ע"ד מש"כ בר"ן הנ"ל2, שהו"א שלא יברך כיון שהעיקר הוא הביעור. אבל לכאו', הרי הרא"ש האריך אח"כ שאין לברך על הביעור, כיון שאין מפורש בו מ"ע מה"ת שיברך עליו, ע"ש. וא"כ, איך נאמר שהחידוש שיברך על הבדיקה ולא על הביעור (ע"ד כמ"ש הר"ן), שהרי על הביעור אין לברך לשיטת הרא"ש. ולכאו' כל מהלך הדברים של הרא"ש והר"ן הם הפכיים, שלהר"ן החידוש שאין הברכה על הביעור אלא על הבדיקה, כיון שעכ"פ אז הוא התחלת הביעור. משא"כ להרא"ש הוא להיפך, שעל ביעור אין לברך (כמו שמבאר אח"כ), והחידוש שעכ"פ מברך על בדיקה (הגם שאינה מצוה כ"כ).
ולכאו' י"ל פי' הרא"ש, שהו"א שבדיקה הוא רק "ענין שלילי" - "לבער החמץ מן הבית", ואין בו ענין של מצוה, ולכן אין לברך עליו. וע"ד בדיקת חמץ אחר הפסח (המבואר בסי' תלה), שאין מברכים עליו, כיון שאין בו ענין של מצוה, רק ענין של הסרת מכשול - שלא יבא לאוכלו (ראה אדה"ז שם בארוכה). וממילא הו"א שעד"ז הו"ע בדיקה בכלל, ולכן הו"א "שאינו כ"כ מצוה" - שאינה מצוה גמורה, כיון שכל ענינה הוא רק להסיר מכשול. וזה י"ל בין לשיטת תוס' שדין בדיקה הוא מצד שמא יבא לאוכלו, והן לשיטת רש"י שהוא מצד שלא יעבור בב"י וב"י, שמ"מ הוא רק להסיר מכשול, וממילא הו"א שאין לברך ע"ז. ולפ"ז מובן שאין ללמדו מהסוגיא שבת כג, א הנ"ל, שהו"א שכאן שאני שאין בזה תקנת ומצוה דרבנן, אלא רק ענין להסיר מכשול ואין לברך ע"ז. וע"ז חידש ר"י שצריך לברך, כיון שיש בזה ענין של מצוה דרבנן.
ובזה י"ל פי' מש"כ אדה"ז בסי' תלב ס"א: "צריך לברך כמו שמברך על כל מצוה מד"ס". שלכאו' מה אתי לאשמעינן באריכות לשונו "כמו שמברך על כל מצוה מד"ס". ולהנ"ל י"ל, שמקורו הוא מלשון הרא"ש הנ"ל (כמו שהמשך דבריו מיוסדים על דברי הרא"ש, ע"ש), שצריך לברך על בדיקה כמו שאר מצוות מד"ס, הגם שהי' סברא לומר שאין לברך, שהו"א שאינו מצוה כ"כ מד"ס כמו שאר מצות מד"ס, וקמ"ל שאחר שתיקנו חכמים לבדוק, הרי זה מצוה מד"ס כמו שאר מצות, וצריך לברך.
איברא, שמצינו כמ"פ בסגנון אדה"ז שכותב אריכות הלשון עד"ז לענין ברכה על מצוה דרבנן, ויל"ע אם י"ל שבכל פעם שמשתמש בסגנון כזה שיש בזה חידוש מיוחד3:
סי' קנח סט"ז (לענין נט"י): "אע"פ שהנטילה היא מד"ס, מברכין עליהן אקב"ו ענט"י" - אבל שם מובן, שהרי היא הפעם הראשונה שמבואר בשו"ע ברכה על מצוה מדרבנן, וא"כ צריך לבאר עצם הדין שיש דין ברכה על מצוה דרבנן, וכמו שממשיך שם: "והיכן ציונו, שנאמר לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל, ולפיכך כאשר אנו שומעין לדברי חכמים, אנו מקיימים מצות ה' שצוה לשמוע אליהם, וזהו טעם כל הברכות שמברכין על מצות של דבריהם".
סי' רסג ס"ח (לענין נש"ק): "המדליק נר של שבת ויו"ט, אחד האיש ואחד האשה, חייבים לברך עובר לעשייתן בא"י אמ"ה אקב"ו להדליק נר של שבת או של יו"ט, כדרך שמברכים על שאר כל מצות מד"ס עובר לעשייתן" - אבל שם מובן שאין החידוש בעצם הברכה, אלא רוצה להדגיש שגם ברכה על מצוה מד"ס צ"ל עובר לעשייתן, וממילא כן הי' צ"ל דין ברכת נש"ק מעיקר הדין, רק שהמנהג אינו כן, כמ"ש בהמשך הסעיף.
סי' שסו סי"ח (לענין עירובי חצרות): "וצריך לברך עליו אקב"ו על מצות עירוב, כמו שצריך לברך על כל מצות של דבריהם" - ואולי הו"א משום שאין חיוב לעשות עירוב - אבל לכאו' אינו, שהרי אדה"ז כותב בתחילת הסעי': "מצוה לחזור אחר עירובי חצרות, כדי שלא יבא לטלטל באיסור", וע"ז ממשיך לענין הברכה. ואולי עדיין י"ל, שכיון שאינו מצוה מצ"ע רק כדי שלא יבא לטלטל, הו"א שאין סוג מצוה כזו (שהוא לאפרושי מאיסורא) חייב בברכה, וקמ"ל שמ"מ מברך כדרך שמברך על שאר מצות. וצ"ע בזה.
סי' שצה ס"א (לענין שיתופי מבואות): "ומברך עליו על מצות עירוב" - וי"ל (אם כנים דברים הנ"ל שיש חידוש בההדגשה לענין עירובי חצרות) שסמך על מש"כ לפנ"ז סי' שסו, ובפרט שכאן הקדים "מצוה לחזור אחר שיתופי מבואות כמו אחר עירובי חצרות", וא"כ אין צריך להדגישו עוד הפעם.
סי' תמו ס"א (לענין ביעור חמץ ביו"ט): "המוצא בפסח חתיכת חמץ . . אם הוא חוה"מ חייב לבערו מן העולם מיד שיראנה ויברך אקב"ו על ביעור חמץ, אע"פ שכבר ביטל כל חמצו בליל י"ד, מ"מ חייב לבערו מד"ס שמא ישכח ויאכלנה, וחייב לברך כמו שמברכין על כל מצות מד"ס" - אבל שם י"ל שהוא חידוש, וכמו שממשיך שאינו נכלל בהברכה שבירך בליל י"ד, כמ"ש באריכות.
סי' תעה סי"ב (לענין מרור שהוא מדרבנן בזה"ז (ע"ש סט"ו)) - שם כתב שמברכין בלי שום הסבר נוסף.
סי תפח ס"ב (לענין הלל): "בכל שלש רגלים צריך לגמור ההלל ביום ולברך עליו אקב"ו לקרות ההלל, לפי שהוא מצוה מד"ס מתקנת הנביאים".
סי' תפט ס"ג (לענין ספה"ע): "וקודם שיספור בלילה צריך לברך כדרך שמברכין על כל המצות בין של תורה בין של ד"ס" - והנה מה שהזכיר שניהם (מצוה מה"ת ומצוה מד"ס), כנראה הוא מצד המחלוקת שהביא לעיל (ס"ב) אם ספה"ע בזה"ז היא מה"ת או מד"ס, ושם פסק להלכה שהיא מד"ס, זכר למקדש. אבל מ"מ צ"ע, למה להדגיש כלל "כדרך כו'". ואולי י"ל (בדוחק), ע"פ מש"כ במשנת יעבץ (זולטי) סי' כו אות ז לבאר לשון הרמב"ם הל' תמידין ומוספין פ"ז הכ"ה: "וצריך לברך בכל לילה בא"י אמ"ה אקב"ו על ספירת העומר קודם שיספור", שלכאו' הרי כבר ביאר הרמב"ם בהל' ברכות שצריך לברך לפני כל מצוה (גם מד"ס), ולמה צריך לומר שצריך לברך לפני ספה"ע.
ומבאר, ע"פ דברי המ"א סי' תפט סק"ב שמותר לספור בכל לשון, דוקא בלשון שמבין, אבל אם אינו מבין הלשון, אין זו ספירה. ומביא דברי המהר"ל בספר גבורות ה' פרק סב שס"ל שאין מברכין על מצוה שהוא באמירה, רק אם אינו מבין מה שאומר, כגון מקרא מגילה והלל, שאז המצוה היא מעשה האמירה, אפי' אינו מבין מה שאומר, משא"כ מצוה שהיא באמירה וצריך להבין מה שאומר, לא תיקנו בה ברכה, כיון שעיקר המצוה היא במחשבת הלב להבין מה שאומר, ואין ברכה אלא במצוה, שהעיקר הוא במעשה ולא בכונת הלב. ולדעת המהר"ל צ"ל שס"ל שיוצא ידי ספה"ע אפי' אינו מבין מה שאומר, ולכן מברכין עליו. וא"כ י"ל שהרמב"ם ס"ל שיוצא בספה"ע דוקא אם מבין, וא"כ צריך הרמב"ם להדגיש שמ"מ מברכין על ספה"ע לשלול סברת המהר"ל הנ"ל. עכת"ד.
וא"כ י"ל עד"ז בדברי אדה"ז, שס"ל בסי' תפט ס"י שצריך להבין מה שסופר, ולכן צריך להדגיש שמברכין על ספה"ע לשלול סברת המהר"ל הנ"ל. - אבל לכאו' דוחק גדול להעמיס זה בכונת אדה"ז ס"ג הנ"ל. ועוד י"ל בזה ואכמ"ל.
סי' תקכ"ז ס"ד (לענין עירוב תבשילין): "ואחר שנטל העירוב בידו חייב לברך אקב"ו על מצות עירוב כמו שמברכין על שאר כל מצות חכמים" - ואולי י"ל ע"ד הנ"ל לענין עירובי חצרות (הגם שכאן לא הדגיש שהוא חיוב, רק שכן משמע לקמן סי"ד). ויש להאריך בכהנ"ל, אבל אין הזמ"ג. ועצ"ע.