סעיף לח - 750

היתר טלטול במבוי

הרב חיים שפירא

חבר הכולל שע"י מזכירות כ"ק אדמו"ר

כתב אדה"ז בשו"ע או"ח סשס"ג סל"ח "העמיד לחי באמצע המבוי אם מן הלחי ולחוץ כלפי פתח המבוי יש שם חצירות פתוחות למבוי ועשו גם לחי לפתח המבוי, אין לחי הפנימי מועיל לחלק המבוי שלא יצטרכו חצירות החיצוניות והפנימיות לערב יחד כמו בשאר מבואות שאין להם אלא לחי א' לפתחם שצריכים כל בני המבוי לערב יחד כמו שיתבאר. ולא אמרו שלחי נידון משום מחיצה אלא לענין להשלים החסרון מנין המחיצות הצריכות לרה"י גמורה, אבל מ"מ אינה מחיצה גמורה שיוכל לחלק רשות אחד לשתים שלזה צריך מחיצה גמורה".

וממשיך, שצריך לתקנו בלחיים או לחי ד"ט או צורת הפתח. והיינו כשצריכין לחלק רשויות שיש להם מחיצות גמורות כדי שכל אחד יערב בנפרד, אין מועיל לחי או קורה, רק לחיים או צורת הפתח.

ובסי' שסד ס"א כתב בנוגע למבוי מפולש משני צדדיו "אבל אם ראשו א' פתוח לרה"ר וראשו הב' פתוח לחצר שאינה מעורבת אין צריך אלא לחי או קורה בשני ראשיו, שהרי ראשו הפתוח לחצר אינו מחוסר מחיצה שם. שמחיצות החצר מתירות אותו, ואין צריך תיקון שם אלא מפני שפרוץ שם במילואו למקום האסור מחמת חסרון עירוב ולא מחמת חסרון מחיצות. לפיכך די שם בתיקון כל שהוא".

מבואר, דאם רק צריכין לחלק הרשות מפני חסרון העירוב ולא משום מחיצות, מספיק רק לחי או קורה. וזה סותר לכאורה למ"ש בסי' שסג הנ"ל, שלחלק רשות כדי לערב כל אחד בנפרד לא מהני לחי או קורה, וצריך דוקא לחיים או צוה"פ. (וכן קשה על המחבר מסי' שסג סל"א על סי' שסד ס"א).

וכתבו ע"ז בפמ"ג סשס"ד א"א סק"א ובביאור הגר"א סימן שסד ד"ה אבל אם כו', שכאן (בסי' שסד) מדובר שנפרץ המבוי לחצר שאינה מעורבת דוקא. דהנה לעיל בסימן שסג כתוב שאם לא עשו החיצונים לחי ג"כ אז סגי בלחי או קורה באמצע המבוי, לפי שהחיצונים בין כך אסורים לטלטל מפני שחסר להם מחיצה הרביעית. ולכן לא אסרי כלל על הפנימית, ולכן אין צריכים לחלק רשות כלל בהמבוי, ואז סגי בלחי או קורה.

ועד"ז בנדו"ד בסי' שסד, שמפני שפרוץ לחצר שאינה מעורבת, והם אסורים בטלטול, לכן לא אסרי, וסגי להמבוי בלחי או קורה. ופסקו הם שאם באמת נפרץ לחצר המעורבת, שהחצר מותר בטלטול, לא סגי בלחי או קורה, וצריכים דוקא לחיים או צוה"פ (ודלא כמ"ש בט"ז סק"א). ולכן כתב בשו"ע חצר שאינה מעורבת.

אמנם לכאורה קשה לבאר זה בשיטת אדה"ז, דהרי בסי' שסג שם כתב "אבל אם לא עשו החיצונים לחי לפתח המבוי כיון שהם אינם יכולים לטלטל מחצירותיהם למבוי אפי' אם יערבו, הרי כמו שאין להם חלק כלל במבוי בשבת ואינם אוסרים על הפנימי אע"פ שלא עירבו עמהם ומותרים הפנימים להשתמש מן הלחי ולפנים אם עירבו ביניהם".

הרי מבואר בהדיא שההיתר לעשות לחי א' באמצע המבוי כשלא עשו גם החיצונים לחי הוא מפני שאסורים בטלטול אפי' אם יערבו. ולכאורה מה מוסיף ב"אפי' אם יערבו"? הרי בין כך אסורים בטלטול. ומוכח שלדעת אדה"ז רק כשאסורים בטלטול מפני חסרון מחיצות שאסורים מעיקר הדין בטלטול אז הם מחולקים מהמבוי "שאין להם חלק כלל בהמבוי".

ולפי ביאורם ההיתר הוא מפני שלא עירבו ואסורים רק בפועל בטלטול, ורק אם פרץ לחצר המעורבת שמותרים לפועל לטלטל לא סגי בלחי לבד. וא"כ הדרא קושיא לדוכתא לדעת אדה"ז.

ויש לבאר זה ע"פ מש"כ אדה"ז בסי' שסה ס"ג שמבוי שנפרץ לחצר ולא עירבו בני החצר עם המבוי שהחצר מותרת. "ומפני שלא עירבה עם המבוי אינה נאסרת שאין המבוי אוסר על חצרות הפתוחות לו אלא החצרות הן שאוסרים עליו . . והמבוי אסור שהחצר אוסרת עליו כיון שלא עירבה עמו".

ומבואר, שהמבוי אינו אוסר החצר (אם אין החצר פרוץ במילואו להמבוי, עיי"ש), ורק החצר אוסר על המבוי. ועפ"ז יש לבאר שבנידון דסי' שסד שהמבוי פרוץ לחצר אין לזה דין חילוק רשויות לגמרי, שהרי החצר בין כך מובדלת מהמבוי, שהרי המבוי אינו אוסר עליו, כנ"ל. ורק צריכין להבדיל המבוי מהחצר, ולכן סגי בלחי או קורה, ואינו צריך לחיים או צוה"פ. משא"כ בסי' שסג דמדובר שם במבוי א' שחילקו באמצע בלחי, ויש גם לחי בראשו, ששם הם אוסרים אלו על אלו כיון שהם מבוי ורשות אחד.

ויוצא עפ"ז שבסי' שסד אין חילוק בין נפרץ לחצר שאינה מעורבת ונפרץ לחצר מעורבת, כמו שחילקו הפמ"ג והגר"א, מפי שבין כך נפרץ לחצר, והוא רשות מחולק מהמבוי. וצ"ל שנקט בשו"ע חצר שאינה מעורבת, לחדש שאפי' נפרץ לחצר שאינה מעורבת סגי בלחי או קורה, וה"ה לחצר המעורבת.