מטבילין, מצה, מרור, מסובין - 1108 [גליון]

שאלת מסובין (גליון)

הרב נחום שטראקס

תושב השכונה

א. בהגדה עם לקוטי טעמים ומנהגים, כותב הרבי, וז"ל: "מטבילין, מצה, מרור, מסובין, בסדר זה הוא במשנה שבירושלמי רי"ף ורא"ש . . וזהו מתאים לסדרם בליל זה: טיבול (עכ"פ הראשון שהוא אינו אלא להתמי' את התינוקות), מצה, מרור, וקושית מסובין אינה בכלל הנ"ל, כי נתוספה זמן רב אחרי קושיות הראשונות, היינו כשחדלו מלאכול בהסיבה כל השנה. ולכן לא נזכרה במשנה וגמרא (הגר"א. ופירושו צע"ג, כי ברמב"ם הל' חו"מ פ"ח ה"ב הביא קושית מסובין וגם קושית כולו צלי, הרי דהיו שואלים מסובין גם בזמן ביהמ"ק) ולכן באה ג"כ בסוף כל הקושיות לכל הדעות. ועיין בפע"ח אשר סדר הנ"ל מתאים לסדר העולמות מלמטה למעלה: עשי' יצירה בריאה אצילות"

"אין להקשות א"כ לנוסח הרמב"ם למה לא נזכרה קושית מסובין בש"ס - ואינה קושיא, שהרי עכצ"ל שלהרמב"ם נשנית קושית מסובין (אם במשנה או בגמרא) - שהרי לא יחדש מעצמו בנוסח שהיו אומרים - מה שלא הובא בשום מקום!"

"ועוד י"ל בכהנ"ל, ובהקדם - שכמה שינוים ישנם בכת"י הש"ס - לא רק בהסדר, כ"א גם במנין הקושיות [יש שהושמטה קושית מרור, או צלי (אפי' בזמן שביהמ"ק קיים)]."

"והטעם י"ל, כי ע"פ דין אין מעכב לומר בדוקא כל הקושיות, ואפילו לא לכתחילה (פסחים קטו, ב: פטרתון לומר), ולכן הי' בזה מלכתחילה שינויי מנהגים, או שלא הי' מנהג קבוע בכלל".

"עד שלאחרי זמן (בזמן שביהמ"ק הי' קיים - כדמוכח מהרמב"ם) איחדו המנהגים ותיקנו לומר כל חמש הקושיות בכל מקום "שיהיו כל ישראל עושים מעשה א'". ע"כ מדברי הרבי (הנוגעים לעניננו).

ב. דברי הרבי (שמועתקים לעיל) הם: "ע"פ דין אין מעכב לומר בדוקא כל הקושיות, ואפילו לא לכתחילה (פסחים קטו, ב: פטרתן לומר)".

ביאור דברי הרבי האלו: הגמרא בפסחים (שם) אומרת, שעוקרים השולחן לפני קורא ההגדה כדי שהבן ישאל למה עוקרים השולחן, והגמרא ממשיכה לספר על אביי ששאל בקטנותו לפני רבה למה עוקרים השולחן, ורבה ענה לו שבזה שאביי שאל שאלתו זו "פטרתן מלומר מה נשתנה" (כלומר, בזה שאביי שאל שאלתו, נפטרו מלומר ה"מה נשתנה").

מדברי הגמרא האלו, מוכיח הרבי, שמעיקר הדין אין חיוב לשאול את (כל) שאלות ה"מה נשתנה". ע"כ.

ויש לעיין בדברים: התוס' שם (ד"ה כדי) כותבים ששאלה זו - למה עוקרים השולחן - הוא רק כדי לעורר הבן שישאל גם את שאלות ה"מה נשתנה", אבל בשאלה זו לבד לא יצאו חובתו (וז"ל התוס': "אבל במה ששאל למה אנו עוקרין השלחן לא יפטר ממה נשתנה, וההיא דאביי לא פי' הגמ' אלא תחלת שאילתו"), ואדה"ז בשו"ע (סי' תע"ג סעיף מ', בדין מזיגת כוס שני[1]), פוסק כדברי התוס' האלו, וז"ל: "צריך למזוג מיד קודם התחלת אמירת ההגדה כדי שישאלו התינוקות למה שותין כוס שני קודם הסעודה .. ועל ידי כך יתעוררו לשאול גם כן שאר השאלות מה נשתנה כו'", א"כ מהי הוכחת הרבי מגמ' זו שאין מעכב לומר דוקא כל השאלות של ה"מה נשתנה".

ג. ונ"ל בזה ע"פ מ"ש ידידי הר' מ.א.צ.ו שי' בגיליון הקודם, שלפי שיטת רש"י (והרשב"ם) דברי המשנה שאומרת (פסחים קט"ז ע"א) "מוזגין לו כוס שני וכאן הבן שואל", פירושה הוא, שהבן שואל רק "למה מוזגים הכוס", אך אין הבן שואל כלל את שאלות ה"מה נשתנה" (וכמו שפרש"י שם: "הבן שואל את אביו מה נשתנה עכשיו שמוזגין כוס שני קודם אכילה"), כי איך יעלה על דעת הבן לשאול שאלות ה"מה נשתנה" כשעדיין לא אכלו את המצה ואת המרור ועדיין לא טבלו ב' פעמים[2]. 

ושאלות ה"מה נשתנה" שבמשנה שם, הם רק במצב שהבן אינו יודע לשאול מעצמו כלל ואביו מלמדו לשאול, שאז כשאביו מלמדו לשאול, הוא צריך ללמדו כנוסח שאלות שקבעו החכמים ב"מה נשתנה", וכמ"ש שם במשנה: "ואם אין דעת בבן אביו מלמדו מה נשתנה".

כדברים אלו מוכח גם מדברי הטושו"ע שכתבו (שם סעיף ז'): "מוזגין מיד כוס שני כדי שישאלו התינוקות למה שותים כוס שני קודם סעודה", ואח"כ הוסיפו לכתוב: "ואין אין חכמה בבן אביו מלמדו, אם אין לו בן אשתו שואלתו, ואם לאו, הוא שואל את עצמו, ואפילו תלמיד חכמים שואלים זה לזה מה נשתנה וכו'", הרי שמפורש בדבריהם ששאלת הבן היא למה שותים כו', שלפ"ז מובן, ששאלות ה"מה נשתנה" הוא רק כשאביו מלמדו.

וכך מובן גם מדברי הרמ"א שכותב (בהמשך לדברי המחבר האלו) "וכשהבן או האשה שואלת א"צ לומר מה נשתנה אלא מתחיל עבדים", שמזה שכותב "אין צריך לומר כו'" (ולא ש"אין צריך לחזור ולומר כו'"), וכן גם מזה שכותב דבריו בהמשך לדברי המחבר (שכותב שהבן צריך לשאול למה מזגו הכוס, כנ"ל), מובן שכוונת הרמ"א היא, שכשהבן שואל למה מזגו הכוס, אין צורך שישאלו שאלות ה"מה נשתנה" כלל (ולא כיש שכתבו לפרש בדברי הרמ"א שכוונת היא שאין האב צריך לחזור על "מה נשתנה" אחרי שכבר ששאלם הבן, כי אין דברים אלו במשמעות דברי הרמ"א כלל)[3]. ע"כ מדברי הרב הנ"ל.

ונ"ל שדברי הר' הנ"ל מתקבלים מאוד, אך עדיין צריך ביאור לפי דבריו, איך זה שאדה"ז פוסק כדברי התוס' נגד דברי כל הפוסקים שכתבו שכשהבן שואל מעצמו אין חיוב לשאול שאלות ה"מה נשתנה" כלל.

ד. ונ"ל בזה, ע"פ ביאור ששמעתי מאחד מרבני שכונתנו בשיטת אדה"ז בהבאת דברי הפוסקים שקדמו לו, שיש לפעמים שאדה"ז אינו מביא בדבריו - בפירוש - את דברי הפוסקים שקדמו לו, אך אעפ"כ הוא נותן מקום לדבריהם ע"י שמביא את דבריהם בהבלעה או בעקיפים. וי"ל שהענין בזה הוא, שאדה"ז סובר שע"פ עיקר ההלכה יש אמנם מקום להיזהר ולהחמיר כדברי הפוסקים האלו, אלא שאעפ"כ למעשה, משום איזו סיבה, אדה"ז סובר שאין להטיל על כל ההמון שיזהרו בחומרה זו. לכן הביא אדה"ז את דברי הפוסקים האלו בהבלעה או בעקיפים כך שיהיה מקום לב' פירושים בדבריו, דהיינו שהיודע את דברי הפוסקים האלו, הוא יוכל לפרש כדברי הפוסקים האלו גם בתוך דברי אדה"ז (מאחר שדבריהם מופיעים בדברי אדה"ז בהבלעה או בעקיפים), וממילא למעשה, הוא יחמיר לעצמו כדברי הפוסקים האלו, אבל מי שאינו יודע את דברי הפוסקים האלו, הוא יפרש את דברי אדה"ז ע"פ ההבנה הפשוטה שבדבריו – שהיא לכאורה שלא כחומרתם של הפוסקים האלו – וממילא הוא לא יהיה חייב להיזהר ולהחמיר כדברי הפוסקים האלו.

והנה בעצם יש להאריך בביאור שיטה זו ולהוכיח את צדקת הדברים מכמה מקומות, ואכ"מ. ברם הנוגע מזה לעניננו הוא, שיש ללמוד מביאור של הרב הנ”ל בנוגע להבנת דברי אדה"ז בדברי התוס' בעניננו, שזה שאדה"ז מביא את דברי התוס', הוא לא משום שאדה"ז סובר שעיקר החיוב להלכה הוא כדברי התוס' (שהבן ישאל דוקא את שאלות ה"מה נשתנה"), אלא משום שלמעשה יש לנהוג כדברי התוס'[4], וכמו שיתבאר להלן.

ה. והענין יובן ע"פ ביאורו של הר' הנ"ל שזה שהחכמים קבעו נוסח שאלת ה"מה נשתנה", הוא רק עבור מצב כשהבן אינו שואל מעצמו אלא אביו מלמדו. שע"פ דברים האלו י"ל, שאחרי שהחכמים קבעו נוסח זה עבור מצב כשאביו מלמדו, הרי גם במצב כשהבן שואל מעצמו יש לעוררו שישאל את שאלות אלו דוקא מאחר שכך הוא הנוסח שקבעו החכמים.

לכן הביא אדה"ז את דברי התוס' שהשאלה למה מזגו כו' הוא רק כדי לעורר הבן שישאל את שאר השאלות, כי אחרי שכבר קבעו החכמים נוסח זה, יש לעורר הבן שישאל שאלותיו כנוסח שקבעו החכמים. אבל אין אדה"ז חולק על דברי הפוסקים שקדמו לו, שעיקר חיוב השאלה שעל הבן הוא, שישאל איזה שאלה שתהיה, אפילו באם רק למה מזגו כו' וכיו"ב.

ו. ברם הדברים יובנו בתוספת ביאור והבהרה באם נאמר שכך הוא בעצם גם שיטת התוס' עצמם. דהיינו ששיטת התוס' היא, שמאחר שקבעו החכמים נוסח זה (עבור מצב כשאביו מלמדו), אין לחלק ולומר שבמצב שהבן שואל מעצמו יהיה האב פטור מלומר הנוסח שקבעו החכמים, כי כיון שקבעו החכמים נוסח, ודאי שיש לומר נוסח זה תמיד. לכן כותבים התוס' שזה שהגמ' אומרת פטרתן כו' היינו רק כשהבן שאל גם את שאלות ה"מה נשתנה", כי רק ע"י שהבן שואל גם את שאלות ה"מה נשתנה" נפטר האב מחיוב תקנת החכמים שעליו שישאלו את שאלות ה"מה נשתנה" כנוסח שתקנו החכמים (שלפי ביאור זה אין התוס' חולקים על שיטת רש"י והרשב"ם כלל[5]).

וי"ל שכך הוא גם שיטת הטושו"ע. כי הנה אף שהטושו"ע כותבים בפירוש בדבריהם (כמ"ש הר' הנ"ל) שהבן צריך לשאול למה מזגו (ואינם כותבים כלל שהבן צריך לשאול גם את שאלות ה"מה נשתנה"), אעפ"כ מזה שהטושו"ע כתבו דין זה יחד עם הדין כשאביו מלמדו בהמשך אחד בלא לחלק ביניהם כלל, ועוד זאת, הם כתבו הדברים בערבוב[6], דהיינו שתחלה כתבו הדין כשהבן שואל מעצמו (שאז אין חיוב שישאל כל השאלות), ואח"כ הדין כשאביו מלמדו (שאז יש חיוב ללמדו את כל השאלות), ואח"כ הדין כשאשתו שואלתו (שאז אין חיוב שישאל כל השאלות), הרי על כורחך צריך לומר בכוונת דבריהם, שאף שמעיקר הדין כשהבן או האישה שואלים מעצמם הם צריכים לשאול רק למה מזגו כו', הרי למעשה בפועל אין לחלק בכך, כי כיון שקבעו החכמים נוסח ה"מה נשתנה", הרי גם כשהבן או האישה שואלים מעצמם יש להם לשאול כנוסח שקבעו החכמים דוקא, לכן כתבו הטושו"ע את דבריהם באופן שיהיה בהם מקום לב' פירושים, דהיינו שעיקר ההלכה בדבריהם הוא, שכשהבן או האישה שואלים למה מזגו כו' אין חיוב כלל לשאול ה"מה נשתנה", אך אעפ"כ הם כללו וערבבו בזה את כל דבריהם יחד (באופן שאין בו הלכה חתוכה שאומרת שבמקרה שהבן או האישה שואלים מעצמם אין צורך שישאלו את ה"מה נשתנה" כלל), כדי שהלומד את דבריהם ינהג למעשה, שגם כשהבן או האישה שואלים מעצמם שישאלו גם את שאלות ה"מה נשתנה".

וכן י"ל בדברי הרמ"א, שיש מקום לב' פירושים בדבריו, שהעיקר ההלכה שכתוב בדבריו הוא, שכשהבן או האישה שואלים למה מזגו כו' יצאו בזה חובתם לגמרי ושוב אין חיוב לשאול שאלות ה"מה נשתנה" כלל, אעפ"כ הלומד את דברי הרמ"א, הוא יצטרך לפרש בדברי הרמ"א (בהמשך לדברי המחבר שלפניו, וכמ"ש לעיל) שאחרי שהבן שאל את שאלות ה"מה נשתנה" אין חיוב על האב לחזור על השאלות.

ז. עפ"ז תתבאר היטב הוכחת הרבי מהגמ' (שאומרת פטרתן כו').

כי ע"פ דברי כל הפוסקים הנ"ל, ואפילו ע"פ דברי התוס', מעיקר הדין כשהבן שואל מעצמו אין חיוב לשאול שאלת ה"מה נשתנה" כלל, א"כ יש ללמוד מזה - במכ"ש וק"ו - שבמצב שאביו מלמדו, שאין חיוב שילמדו את כל השאלות דוקא. והטעם שאנו בפועל היום שואלים את כל שאלות ה"מה נשתנה", הוא רק משום כי החכמים סדרו שאלות אלו, לכן אנו שואלים את כל השאלות שסדרו החכמים, אבל משום עצם חיוב השאלה שבלילה זו, אין חיוב דוקא לשאול את כל השאלות של ה"מה נשתנה" אלא די בשאלה אחת.

א"כ ודאי שי"ל שהיה נוסחאות שונות במנין השאלות וכו', עד שאיחדו כל המנהגים וסדרו את השאלות שיש לנו היום, וכמ"ש בדברי הרבי.