יסדר כו' הישראל ועליו כו' - 1090

פירות הנושרין מענין קערת הסדר אורות וכלים

הרב אברהם ברוך פעווזנער

רב קהילת ליובאוויטש – פריז, צרפת

בגליון א'פו הבאנו השקו"ט בענין מ"ש כ"ק אדמו"ר בהגדה, משיחות כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע, שהמצות שבקערה הן כלים והמינים שעליהם הם אורות, והשקו"ט בזה עם הגאון המקובל הריא"ז מרגליות ז"ל מירושלים, שאחת מקושיותיו היתה, שלא מצינו זה בכתבי האריז"ל. ובין דבריו כתב ע"ז כ"ק אדמו"ר שיש לסמוך בזה על רבותינו נשיאנו, אפילו באם אי"ז בכתבי האריז"ל. וגם צויין שם שיש כוונות התקיעות והמקוה מהבעש"ט באופן שונה מכוונות האריז"ל. עיי"ש בארוכה.

ויש לציין שמצינו בענין זה דברים מפורשים מכ"ק אדמו"ר בד"ה גל עיני (סה"מ מלוקט ה'), בסו"ס ד' שם מביא ממאמר כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע, וז"ל: "דפירוש גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך הוא שראיית הנפלאות דתורה (נשמתא דאורייתא ונשמתא לנשמתא) תהי' מתורתך". ובהמשך לזה כותב בסעיף וא"ו, וז"ל: ''והנה הגם שכוונת המצוה היא נשמת המצוה ששייכת בכלל לנשמתא דאורייתא, מ"מ, כו"כ ענינים דכוונת המצוות הם גם בנגלה דתורה. הן בנוגע הכוונה הכללית דמצוות (שבכל המצוות בשוה) לקיים רצון ה' – דכוונה זו היא גם ע"פ נגלה דתורה (אלא שע"י לימוד פנימיות התורה, הכוונה והרצון דהאדם לקיים רצון ה' הוא באופן נעלה יותר), וגם הכוונות הפרטיות שבכל מצוה בפרט, הרי הטעם והכוונה דכו"כ מצוות נתפרש גם בנגלה דתורה, גם ע"פ דרך הפשט [ועד שהטעם דכו"כ מצוות מפורש בקרא], ומכש"כ ע"פ דרך הרמז והדרוש, אלא שהטעם והכוונה דהמצוות שע"פ דרך הסוד (פנימיות התורה) הוא נעלה הרבה יותר, ועי"ז מיתוסף עומק וכו' גם בהטעם שע"פ נגלה. ויש לומר, דכמו שבנוגע לראיית הנפלאות דתורה, הבקשה גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך היא שראיית הנפלאות דתורה (נשמתא ונשמתא לנשמתא) תהי' מתורתך, מענינים אלה שבגליא דתורה, מהגוף דתורה וגם מהלבוש דתורה (כנ"ל סעיף ד), עד"ז הוא בנוגע לכוונת המצוות, שהנפלאות דכוונת המצוות [כוונות האריז"ל, ולמעלה יותר] צריכים לראותם מתוך הכוונות שע"ד הפשט, ויתרה מזה – מתוך הכוונות ע"ד הפשט המובנים לבן חמש למקרא [שהם דוגמת לבושא דאורייתא, הסיפורים דתורה, שגם תינוקות לומדים אותם]". ועיי"ש עוד.

הרי מפורש שיש כוונות ש"למעלה יותר" מכוונת האריז"ל. ולכאורה הכוונה לכוונות שע"ד החסידות. ועוד זאת, מבואר כאן שיש ענין מיוחד בכוונות היוצאות מענין הפשט, ולכאורה זהו בכוונות שעל דרך החסידות, כגון בנדו"ד שזה שהמינים מונחים על המצות מרמז שהם אורות שלמעלה מהכלים כו'. אבל (רוב) כוונות האריז"ל הן ע"ד הרמז (כגון גימטריאות) הדרוש והסוד (כפי שאפשר לראות לדוגמא במה שהובא בגליון הקודם) ^[1]. (אלא שכוונות המקוה והתקיעות דהבעש"ט הן לכאורה דומות בזה לכוונות האריז"ל).

ב. בענין שיש חילוקים בין כוונות האריז''ל והבעש''ט ז''ל יש להעיר מהסיפור בסיפורי חסידים של הגה''ח הרב זווין (בפ' ויצא עה''פ וייקץ יעקב משנתו (סיפור מס' ס''ט)) שהרה''ק ר' דוד מניקולייב סיפר לחבירו ר' מאיר (סבא רבא של הרה''צ וכו' ר' הלל מפאריטש), כיצד הוא (ר''ד) התקרב לבעש''ט, ובין הדברים סיפר: ''באתי להמסיבה. הבעש''ט ישב בראש, והתלמידים ישבו מסביב לו. התחיל הבעש''ט לדרוש בביאור ענין ''כוונת המקווה '', ואחד מהתלמידים פנה אליו בשאלה: -רבינו! הלא האר''י ז''ל אינו מדבר כך על כוונת המקווה?! והטה הבעש''ט את ראשו לאחוריו, ופניו, שהיו נלהבים כשלהבת אש, נעשו פתאום לבנים וחיוורים, ועיניו כאילו בלטו לחוץ, וממש נעשה כמו שנסתלק מיד נפלה עלי תרדמה, ולא יכולתי בשום אופן להתחזק לבלי לישון. בתוך השינה נדמה לי שאני נמצא באיזו עיר, ורואה הרבה אנשים הולכים בחפזון ובמרוצה לאיזה מקום. שאלתי אותם, להיכן הם רצים, והשיבו לי, שהבעש''ט יאמר תיכף דרוש,והם רצים לשמוע. התחלתי גם אני לרוץ יחד עמהם, ובאנו לבית גדול, ועמדו שם שני כסאות באמצע. שאלתי: למי הם הכסאות? השיבוני, שהכסאות הם להבעש''ט ולהאר''י ז''ל. נדחקתי לעמוד אצל הכסא של הבעש''ט, והאו, הבעש''ט, התחיל לדרוש בענין כוונת ''המקווה''. אחרי שגמר לדרוש, התחיל האר''י ז''ל לשאול אותו שאלות, והבעש''ט משיב לו. וכך נמשך המשא-והמתן שביניהם זמן מסוים, עד שהאר''י ז''להודה לדברי הבעש''ט. תיכף אחרי זה נתעוררתי משנתי, וראיתי שאני יושב על-ידשולחנו של הבעש''ט עם כל תלמידיו, ובפניו של הבעש''ט נכנס האודם, ונעשו פני להבים. התחיל הבעש''ט עוד פעם לומר את הדרו בכוונת המקווה, ואותו התלמיד שאלו שוב: - רבינו! הלא האר''י ז''ל אינו מדבר כך על כוונת המקווה ?! פנה הבעש''ט אלי, בזה הלשון: - דוד! עמוד על רגליך והעד מה שראית!... ואז, -סיים ר' דוד את סיפורו לחבירו ר' מאיר, - קנה הבעש''ט את נפשי.'' ע''כ.

ואכן מצינו בסידור עם דא''ח (ע' קנז, א ואילך) יש מאמר מאדה''ז וז''ל: ''להבין כללות כוונת המקוה... [ש]ב... להאריז''ל נזכר כללות הכוונה בשילוב שם אהיה פשוט בלא מילוי, עיי'ש, אבל בכוונת המקוה שנדפס בשם הבעש''ט ז''ל נדפס שם אהיה עם המילוי שלו וכו'. עיי''ש. (ובשינויים באוה''ת ענינים ע' קצו ואילך. ועיי''ש ע' ר'. ועוד).

וכן מצינו בענין כוונת המקווה שבסידור הגאונים והמקובלים והחסידים מאת הגאון החסיד המקובל ר' משה יאיר וויינשטאק ז''ל, ספר שני, חלק ד', שער שני פרק ראשון סימן ג',שמביא ומבאר באריכות את ''הכוונות של רחיצה במקוה, עפ''י האריז''ל והבעש''ט ז''ל, ומה שהכריע רבינו רז''ש בעל התניא ז''ל'' (בהמאמר הנ''ל). עיי''ש.

ויש לציין מש''כ א' מתלמידי תלמידיו בשמו של הרה"ק ר' אלימלך מליזענסק זצוקלל"ה (כמדומה בס' תפארת שלמה (ראדאמסק), אבל נעלם ממני המ''מ המדוייק), ותוכן הדברים הוא שהטעם לזה שהחסידים בתפילתם אינם מכוונים כוונות האריז"ל, שזהו מפני שכשמתפללים במסירות כל הנפש הרי זה פועל כאילו התפללו בכוונות האריז"ל, ויותר מזה.

[אמנם יש לברר איך הנ''ל מתאים עם : א) מש''כ בהיום יום י''א אדר א' וז''ל הק': ''ידוע ומקובל בענין הכוונות בתפילה, אשר אלו שאין דעתם יפה לכוון, מפני העדר הידיעה או מפני שאין בכוחם לזכור כוונות הפרטיות בעת התפילה, מספיק שיכוונו כוונה כללית: להיות תפילתו נשמעת לפניו ית' עם כל הכוונות המבוארות בספרי קבלה'' עכ''ל. שהלשון הוא הכוונות המבוארות בספרי קבלה ולא מזכיר ע''ד הכוונות שע''פ חסידות (שחלק מהן נמצא בסידור עם דא''ח)

ב) מש''כ באשכבתא דרבי עמ' 109 וז''ל: ''תפילת כק''ש לפני התיבה כל הזמן הוא באריכות גדולה ודביקות נפלאה ובכיות משונות, אשר פועל התעוררות והתרגשות הנפש על כל המתפללים בהמנין שלו כמו בתפילת יוכ''פ ממש. ומתוך אחת השיחות ששוחח עמי קודם חה''ש, הבנתי מתוך דבריו - אף שלא אמר זה בפירוש – שבתפילותיו כעת בשנת האבילות, הוא מכוון הכוונות שעפ''י הקבלה, המבואר בהסידורים שעם כוונות ובפע''ח עפ''י קבלת האריז''ל".' עכ''ל. כאן מזכיר כוונות עפ''י קבלת האריז''ל ולא מוזכר על כוונות שע''פ חסידות.]

ג. במכתב הריא"ז אל הגה"ק ממונקאטש שבסוף ס' כחו דר"א ברשב"י, שציין אליו כ"ק אדמו"ר אל הגה"ח המקובל הרמ"ז גרינגלאז, הקשה וז"ל: ''וגם אעיקרא דענינא והכונה (של ג' המצות והמינים שמונחים עליהם) פירכא אית לה, מה שאני בעניי לא זכיתי להבין, דכתב שם [בפרע''ח] וכן מעתיקין דבריו [במ''ח ובכל סידורי האריז''ל, ובבה''ט שו''ע סי' תע''ג] וסיימו שם אלו הן עשרה ספירות דחכמה [או דאבא]. זה הוא קשה מאוד להבין, דידוע הוא שבליל פסח הכונה היא שמוחין דאבא נכנסין ע''י המצות. ומוחין דאימא ע''י הארבע כוסות, ובכל אחד מהם אנו ממשיכין קט''א [=קטנות אבא] וגד''א [=גדלות אבא] קט''ב [=קטנות בינה] וגד''ב [גדלות בינה], והשתא אפילו אם נאמר סתם כי סידור הקערה היא עשר ספירות השייכים לבחי' המצות אשר הן הן המוחין דאבא, וכיצד יבוא באמצע הקערה הכרפס שהיא קט''א דתבונה שהוא בחי' ו''ק דו''ק דבינה שהוא שייך לכוסות דוקא אשר הן הנה מוחין דאימא, ולא למצות שהם מוחין דאבא, וכ''כ [בשעה''כ] ויותר מפורש [בסידור הרש''ש] שע''י הכרפס נכנס קו ימין דקט''א דתבונה בעצמו, ושאר הקוים בג''ה ודת''י נכנסים הארתם עתה בלבד, וכן בכוס שני יכוון כי כבר היה על יד הכרפס הארת קו שמאל בג''ה,  וכן בכוס ג' וד' יכון עצמות דת''י עכל''ש שהעתקתי לעניינא, ונהפוך הוא שהקט''א דיש''ס אשר הוא למצות מוחין דאבא אינה מרומז כלל בקערה והוא עולה ונכנס בכוונה אצל המידות עיי''ש, ומצוה בזה להבין ולהשכיל ולבאר איזו עשר ספירות דאבא הם ודו''ק''. עכ''ל.

והוא משאיר קושיא זו בצ"ע.

ולכאורה גם זה מתורץ לפי מ"ש כ"ק אדמו"ר במכתבו הנ"ל שכל דבר מרמז להרבה ענינים בבת אחת, וז"ל הק': '' א) במוחין דאבא עצמן הרי ישנם אורות וכלים. ב) המצות, כמו כל עניני התורה והמצוה, רומזים לכמה ענינים בב''א [בבת אחת]. והרי ידוע שהמצות הם מוחין דאבא, ובכ''ז הם גם כנגד האבות, היינו כנגד חג''ת, וביחד עם זה הרי הם במלכות לחם עוני כו' וכו', כמובא בכתבי האריז''ל, ואפילו בזוהר ובתקו''ז''. עכ''ל.

(ויש להעיר שבקונטרס משה רבינו סעיף ג', בענין שמצינו מבואר במדריגת מרע"ה כמה וכמה בחינות, כתב כ"ק אדמו"ר לתרץ ולבאר באופן אחר, ולא כתב שהוא מרמז לכמה בחינות בבת אחת. ובודאי צריך לחלק בין הנושאים).