מצה (הא') - 1086 [גליון]

שיטת הרמב"ם בדין חיוב פת ביו"ט (גליון)

הרב בנימין אפרים ביטון

שליח כ"ק אדמו"ר – וונקובר ב.ק. קנדה

כתב רבינו בהגש"פ עם לקוטי טעמים ומנהגים (פיס' מצה): גם בזמה"ז דאורייתא . . וי"א שחיוב פת ביו"ט אינו אלא מדברי סופרים – (שו"ע רבינו סתקכ"ט ס"ה. וראה רמב"ם הל' יו"ט פ"ו הט"ז . . )".

ובגליון א'עא העיר הרב ע.ג.ו. שי' ע"ז: "וז"ל הרמב"ם בהל' יו"ט שם (בכמה דפוסים של ההגדות נדפס הט"ו, וצריך לתקן כנ"ל): 'כשם שמצוה לכבד שבת ולענגה כך כל ימים טובים שנאמר לקדוש ה' מכובד וכל ימים טובים נאמר בהן מקרא קדש. וכבר בארנו הכיבוד והעינוג בהלכות שבת. וכן ראוי לאדם שלא יסעוד בערבי ימים טובים מן המנחה ולמעלה כערב שבת שדבר זה בכלל הכבוד. וכל המבזה את המועדות כאילו נטפל לעבודת כוכבים'.

ויל"ע, מהו הכוונה בהציון לדברי הרמב"ם, ומה מבואר ברמב"ם לענין בירור הך שאלה אי הוי חיוב מה"ת או מדרבנן. ולכ' אפ"ל דהדיוק הוא דממ"ש הרמב"ם "כשם" משמע דהוא אותו החיוב כמו בשבת, ומבואר ברמב"ם (פ"ל מהל' שבת) דחיוב העונג בשבת הוא מד"ס. ולכ' זה דוחק. ואבקש מהקוראים לבאר זה". עכ״ל.

ולא זכיתי להבין כוונת תמיהתו, הדוחק וה״צ״ע״ בזה, הרי הכוונה פשוטה וברורה, דכן מתבאר מפשטות לשון הרמב״ם שם ״כשם שמצוה לכבד שבת ולענגה, כך כל ימים טובים שנאמר לקדוש ה׳ מכובד, וכל ימים טובים נאמר בהן מקרא קדש, וכבר ביארנו הכיבוד והעינוג בהלכות שבת״. וראה ברמב״ם הלכות שבת פ״ל ה״א וז״ל: ״ארבעה דברים נאמרו בשבת, שנים מן התורה ושנים מדברי סופרים, והן מפורשין על ידי הנביאים כו׳ כבוד ועונג וכו׳״, ולהלן שם ה״ז-ט ״איזהו עונג כו׳ לאכול שלש סעודות״.

וא״כ מפשטות דברי הרמב״ם שחיוב העונג והפת בשבת הוא מד״ס, וממש״כ בהל׳ יו״ט שעד״ז הוא גם חיוב העונג ביו״ט (״כשם . . וכבר ביארנו הכיבוד והעינוג בהלכות שבת״) מתבאר דס״ל שחיוב הפת ביו"ט אינו אלא מדברי סופרים, ופשוט. ושו״ר שכן הבינו והעירו העורכים ב׳שלחן מנחם׳ ח״ב עמ׳ רמו הערה ב עיי״ש. וק״ל.