האם צריך לכוין בברכת המרור להוציא גם את המרור של הכורך

האם צריך לכוין בברכת המרור להוציא גם את המרור של הכורך

הרב אברהם אלאשוילי

מעורכי המהדורה החדשה של שוע"ר

בהגדה של פסח של עם ליקוטי טעמים ומנהגים בפיסקא מרור ד"ה ויברך, כותב הרבי: "צריך עיון מפני מה לא העתיק מה שכתב בשו"ע שלו (סי' תעה סי"ח) – וכן מנהגנו – שצריך לכוון לפטור בברכה זו גם מרור שבכורך". וכן העיר הגרא"ח נאה ז"ל בפסקי הסידור שלו.

וזה לשון אדה"ז בשולחנו שם: "ואח"כ יכרוך כזית מצה וכזית מרור ויאכלן ביחד, זכר למקדש כהלל, ולא יברך על כריכה זו לא ברכת המצה ולא ברכת המרור, שמא הלכה כחבריו ואין בכריכה זו שום מצוה, ואף לפי דעת הלל הוא יוצא בברכת המצה והמרור שבירך כבר, ולכן צריך ליזהר שלא להשיח בדבר שאינו מענין הסעודה משבירך על אכילת מצה עד שיאכל כריכה זו, כדי שתעלה ברכה זו וברכת המרור גם לכריכה זו לפי דעת הלל".

ויש להבין, הרי אדה"ז לא כותב בשלחנו שצריך לכוין בברכת "על אכילת מרור" לפטור גם את המרור שבכורך, אלא כותב שברכת המרור עולה גם על המרור שבכורך, ולכן צריך ליזהר שלא לדבר בינתיים. אם כן מה מקשה הרבי: "צ"ע מפני מה לא העתיק מה שכתב בשו"ע שלו כו'"?

ויש לומר בשני אופנים:

א) הרבי לומד בדעת אדה"ז בשולחנו, שאף שלא כתב במפורש שצריך לכוין, הרי בזה שכתב ש"צריך ליזהר שלא להשיח כו'", משמיענו בעצם שבברכה זו עליו לכוין לפטור גם את הכורך, ולכן צריך ליזהר שלא לדבר בינתיים, אלא שאדה"ז נקט בשולחנו את הצד המעשי של הענין. וכן גבי ברכת "על אכילת מצה" אדה"ז נוקט בשולחנו את הצד המעשי בלבד, שלא לדבר בין ברכת "על אכילת מצה" עד לאחר אכילת הכורך, כדי שתעלה ברכת המצה גם על הכורך, ומזה מובן שצריך גם לכוין בשעת הברכה לפטור את המצה שבכורך. ואילו בסידורו כותב אדה"ז את הצד התוכני של הדין: "ויכוין לפטור גם כן אכילת הכריכה", ומזה מובן שאסור להפסיק ביניהם בדבור. ולכן הקשה הרבי מדוע לא כתב בסידורו את ענין הכוונה בברכת "על אכילת מרור" כמו שכתב בשולחנו את איסור ההפסקה ביניהם בדבור.

ב) אכן אדה"ז בשולחנו לא מצריך כוונה מפורשת בברכת "על אכילת מצה" ו"על אכילת מרור" לפטור גם את הכורך, כיון שסובר שברכת "על אכילת מצה" ו"על אכילת מרור" פוטרת ממילא גם את המצה של הכורך, כיון שהכל בא בהמשך אחד, ורק הצריך ליזהר שלא להפסיק ביניהם בדבור, "כדי שתעלה ברכה זו וברכת המרור גם לכריכה זו". אך בסידורו סובר אדה"ז ש(לכתחילה) אין ברכת המצה פוטרת מאליה את הכורך, אלא צריך לכוין במפורש, ולכן כתב בסידורו לגבי ברכת "על אכילת מצה": ויכוין לפטור גם כן אכילת הכריכה", ולכן הקשה הרבי מדוע בסידורו אדה"ז עושה הבחנה בין ברכת "על אכילת מצה" לברכת "על אכילת מרור" ביחס לכורך, והרי בשולחנו לא מחלק ביניהם.

ואולי אפשר ליישב את קושיית הרבי ("צריך עיון") בטעם שאדה"ז לא כתב בסידורו שצריך לכוין בברכת המרור לפטור גם את המרור שבכורך כמו שכתב בברכת המצה, משום שבסידורו סובר אדה"ז שכוונה כזו לא תועיל הן לדעת חכמים והן לדעת הלל, משא"כ בברכת "על אכילת מצה" צריך לכוין לפטור את המצה שבכורך, כי כוונה זו מועילה עכ"פ לדעת הלל, כדלקמן.

דהנה בטעם אכילת כורך כותב אדה"ז בשולחנו שם: "וכיון שלא נפסקה הלכה לא כהלל ולא כחבריו, לפיכך לצאת ידי שניהם צריך אדם שיאכל כזית מצה בלבד בלא מרור, ויברך על אכילת מצה, שבכזית זה הוא יוצא ידי חובתו מן התורה אף לפי דעת הלל, ואח"כ צריך שיאכל כזית מרור בלבד בלא מצה, ויברך על אכילת מרור, שבכזית זה הוא יוצא ידי חובת מרור לפי דברי חבריו. ואח"כ יכרוך כזית מצה וכזית מרור ויאכלן ביחד זכר למקדש כהלל, ולא יברך על כריכה זו לא ברכת המצה ולא ברכת המרור, שמא הלכה כחבריו ואין בכריכה זו שום מצוה, ואף לפי דעת הלל הוא יוצא בברכת המצה והמרור שבירך כבר".

וצריך להבין מה שכתב: "ואף לפי דעת הלל הוא יוצא בברכת המצה והמרור שבירך כבר", אמנם ידי חובת ברכת המצה הוא יוצא משום שגם לפי הלל הוא מקיים מצוה באכילת מצה לבדה, אבל לא מובן איך יוצא י"ח ברכת המרור, והרי לפי דעת הלל אין שום מצוה באכילת המרור שאכל בנפרד, ואם כן לדעתו ברכה זו היתה לבטלה, ואיך ברכה כזו יכולה להוציא את אכילת הכורך שאח"כ?

והנה בטעם שברכת המרור מועילה גם לכורך כותב הפרי חדש (סי' תעה ס"א): "דכיון שכשמברך אמרור קמא, דעתו לפטור נמי מרור דכריכה, אף על גב דמרור קמא הוי רשות [לדעת הלל], לא חשבינן לה לאכילה הפסק, מידי דהוי אכזית של המוציא שמפסיק בין ברכת אכילת מצה לאכילתו, ולא הוי הפסק".

ולכאורה הדמיון בין ברכת המרור לברכת המוציא אינו עולה יפה, כיון שברכת המוציא היא ברכה ראויה, שצריכים לברך אותה לפני אכילת מצה, והיא מועילה גם לכזית של אכילת מצה (כדברי אדה"ז בסי' תעה ס"ז), וממילא ברור שהיא תפטור גם את אכילת מצה, משא"כ לדעת הלל ברכת המרור אינה ברכה ראויה כשמברכים אותה על המרור לבדו, ואם כן איך יכולה לפטור את המרור שבכורך?

אלא בהכרח צריך לומר שהביאור בדברי הפרי חדש וכן בדעת הדעת אדה"ז בשולחנו, הוא, שכיון שלדעת חכמים ברכת המרור אינה ברכה לבטלה, הרי שברכה כזו יכולה לפטור גם את המרור שבכורך גם לדעת הלל. כלומר, לדעת הלל אכן היא ברכה לבטלה, אבל לדידן שאנו מברכים אותה כדעת חכמים היא ברכה הצריכה, וכיון שהיא ברכה הצריכה, הרי גם הלל מודה שברכה כזו יכולה לפטור גם את המרור שבכורך.

והנה כל זה לדעת אדה"ז בשולחנו, אך בסידורו יש לומר שחזר בו אדה"ז מסברא זו, וסובר שאין ברכת המרור פוטרת את ברכת המרור שבכורך, ממה נפשך, אם הלכה חכמים, הרי אינה צריכה לפטור, ואם הלכה כהלל, אינה יכולה לפטור, וממילא אין טעם לכוין בברכת המרור לפטור את המרור שבכורך, כי בלאו הכי אינו מועיל. משא"כ בברכת המצה, שגם לדעת הלל יש מצוה באכילת מצה בפני עצמה, הרי הברכה מועילה גם לכורך, ולכן כתב אדה"ז בסידורו גבי ברכת המצה לכוין לפטור רת המצה שבכורך, ואילו גבי ברכת המרור לא כתב לכוין לפטור את המרור שבכורך.

והנה כל זה לפלפולא, לבאר את דעת אדה"ז בסידורו, אך למעשה אין לנו אלא מה שכתב רבנו בביאורו להגדה שמנהגנו לכוין בברכת המרור לפטור גם את המרור שבכורך, וכפי דעת אדה"ז בשולחנו, כיון שברכה זו מועילה למעשה לפטור את גם את הכורך (כיון שלדידן היא ברכה הצריכה), ובפרט כשלא מפסיקים בדבור ביניהם.