יסדר כו' הישראל ועליו כו' - 1086

המַצוֹת והמינים שעליהם – כלים ואורות

הרב אברהם ברוך פעווזנער

רב קהילת ליובאוויטש – פריז, צרפת

בהגש"פ עם לקוטי טעמים ומנהגים (פיסקא יסדר כו' הישראל ועליו כו') הביא כ"ק אדמו"ר בשם כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ שהמצות רומזות לכלים וששת המינים שעליהם – לאורות.

לאחרי שהדברים התפרסמו לקראת חג הפסח תשט"ו[1] כתב הרבי ביום ג' דחוהמ"פ תשט"ו (אג"ק חכ"א ע' רצ"ג) אל הגה"ח המקובל ר' מנחם זאב גרינגלאס זצ"ל, וביקשו שימסור את הדברים לקרוב משפחתו הגאון המקובל המפורסם ר' ישעי' אשר זעליג מרגלית זצ"ל מירושלים שעמדו בקשרי מכתבים, וז"ל הרבי: "בודאי ראה ההוספה להגדה של פסח ובה העתק דברי כ"ק מו"ח אדמו"ר בהנוגע להמצות וששת המינים שעליהם, וכוונתי במ"ש שם אודות המתלבטים בזה גם להשו"ת הנדפס בס' כחו דר' אליעזר ברשב"י. ואולי כדאי להודיע עד"ז להמחבר – כיון שהתירוץ המובא בשו"ת הנ"ל הרי, במחכת"ר, אינו מתקבל".

והיינו שהרבי ביקש מהרמ"ז שיודיע להריא"ז שהתירוץ שהוא כתב בספרו כחו דר' אלעזר דרשב"י, משם עצמו ומשם הגאון הקדוש בעל מנחת אלעזר זצוקללה"ה, לא התקבלו על דעת הרבי, ולאידך הרבי מתרץ את הדברים ע"פ דברי כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע.

ועל כך העיר הריא"ז שתי הערות. בענין המצות הקשה איך אפשר לומר שהמצות הן כלים הרי "מפורש איתא בכתבי האריז"ל, כי המצות הן מוחין דאבא ולא כלים", ובענין המינים שעל המצות העיר "שאין מקור בכתבי האריז"ל לומר שמה שמניחים על המצות – רומז לאורות".

הרמ"ז העביר[2] את קושיות הריא"ז אל הרבי, שענה על זה מיד, ביום ט"ז סיון תשט"ו (אגרות קודש חי"א ע' קסו-ז. הגש"פ מהוצאות תשמ"ז ואילך – ע' סה. לשון הערות הריא"ז הנ"ל הועתקו כאן ממכתב הרבי).

בהמשך לזה כתב הרמ"ז אל הריא"ז מכתב ארוך ובו כלולים דברי הרבי כמעט בלשונם ובכמה הוספות, שחלקם יובא בעזה"י לפנינו[3].

בדברים הבאים אשתדל לבאר את הענין בכלל, ובפרט ובעיקר את דברי הרבי שנכתבו בקיצור בתמצית ואף ברמז. למותר לציין שדברי הפרשנות דלקמן הם בדרך אפשר בלבד, ואם שגיתי, ה' הטוב יכפר בעדי. ותודתי נתונה מראש למי שיעיר ויאיר לברר וללבן את הדברים.

*

אדמו"ר הזקן כותב בתחילת "סדר הגדה" שבסידורו: "יסדר על שולחנו קערה בג' מצות מונחים זה על זה הישראל ועליו הלוי ועליו הכהן ועליו לימין הזרוע וכנגדו לשמאל הביצה תחתיהם באמצע המרור ותחת הזרוע החרוסת וכנגדו תחת הביצה הכרפס ותחת המרור החזרת שעושין כורך".

וע"ז כותב הרבי בהגדה של פסח עם לקוטי טעמים ומנהגים, בשם כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע: "יסדר כו' הישראל ועליו כו'. "אצלנו הסדר ישראל לוי כהן, יל"ך – ורומז ג"כ שהוא כבר מהלך בעבודתו – ולא כל"י. בכלל: המצות – רומזים לכלים, מה שמניחים על המצות – לאורות. ולכן נוהגים לקחת מצות כפופות – בית קבול, שזהו ענין[4] כלי האמיתי" (שיחות פסח תרח"ץ[5])".

והרבי מוסיף: "הערה מהמלקט: בסידור האריז"ל הסדר – יל"ך. בפע"ח [=בפרי עץ חיים] שחהמ"צ [=שער חג המצות] פ"ו – כל"י. עפ"י הנ"ל שהמצות – כלים וששת המינים אורות, יש לבאר ג"כ מה שרבים נתחבטו[6] להבין הסדר שהמינים צ"ל מונחים על המצות דוקא וכו'".

מתחילה נעתיק את לשונות כתבי האריז"ל שהרבי מציין.

בסידור מהרי"ק כתב: "ומבואר בכתבים סדר השולחן: יסדר הקערה בג' מצות זעג"ז. ישראל סוד הדעת על הקערה ועליו הלוי סוד בינה ועליו הכהן שהוא חכמה והם סוד ג' מוחין דאבא עילאה סוד חב"ד. ועל הכהן תניח לימינך הזרוע והוא נגד החסד וכנגדו לשמאל הביצה והיא גבורה ותחתיהם באמצע המרור במקום הת"ת [= התפארת]. והחרוסת יניח תחת הזרוע במקום נצח וכנגדו תחת הביצה הכרפס במקום ההוד. והחזרת שעמה יעשה כורך תחת המרור במקום יסוד. והקערה עצמה היא מלכות הכוללם. הרי כל עשר ספירות דאבא".

ובפרי עץ חיים כתב: "סדר סידור הקערה ליל פסח, תקח הג' מצות מצה שמורה, ותניח הכהן למעלה, והלוי למטה ממנו, והישראל למטה ממנו, והם ג' בחי' חב"ד (ס"א [=ספרים אחרים]: ג' מוחין) דאבא עלאה, אח"כ תקח מרור וכרפס וזרוע וביצה[7], ותניח על הג' מצות, והזרוע הרומז לחסד מצד ימין שלך, והביצה בצד שמאל שלך, ומרור הרומז לת"ת, מבריח מן הקצה אל הקצה, באמצע בין הזרוע והביצה. (ס"א [=ספרים אחרים], כי ת"ת [=תפארת] מכריע בין ח"ג [=חסד גבורה]). והחרוסת בצד ימין, תחת הזרוע בקו ימין, והוא נגד נצח, והכרפס הרומז להוד, תניח תחת הביצה מצד שמאל בקו שמאל. וחזרת תניח למטה מן המרור בקו אמצעי, לעשות בו אחר כך כורך, והוא נגד יסוד. והקערה בעצמו הכוללת כולם, נגד המלכות".

לפי שני הסדרים, יל"ך וכל"י (רמז זה של הר"ת אינו נמצא בכתבי האריז"ל, וכנראה הוא חידוש רבותינו נשיאינו), המצה היא התחתונה היא "ישראל", והאמצעית – "לוי", והעליונה – "כהן". והחילוק הוא רק בסדר הנחתן על הקערה, אם מלמעלה למטה (פרי עץ חיים) או מלמטה למעלה (סידור האריז"ל).

וע"ז אמרו רבותינו נשיאינו שאם כי הקערה, המצות והמינים רומזים לעשרת הספירות שבחכמה ("אבא"), הרי זהו בפרטי הענינים, אבל "בכלל", הרי המצות רומזות לכלים והמינים – לאורות. והיינו, שבסידור הקערה שהוא הכנה לסדר יש שני ענינים, אחד מצד הפרטים, שמצד זה הקערה וכל אחד ואחת מהמצות והמינים רומזים לאחת מספירות החכמה, ואחד מצד הכללות שבזה כל המצות רומזות לכלים וכל המינים – לאורות.

חילוק זה בין פרטי הרמזים לבין כללותם, מסביר ג"כ קושיא עצומה לכאורה: הרי המינים הם שש והמצות רק שלוש, א"כ איך יתאימו מספרי האורות והכלים? אבל לפי הנ"ל הרי זה מוסבר, כי רק כשמדברים אודות פרטי הרמזים נוגע שתהי' התאמה בין מספרי האורות והכלים (שהאורות מתלבשים בהם), אבל כאן עסקינן בכללות הרמז לאורות וכלים, היינו כללות הענין שהאורות מתלבשים בהכלים, וא"כ אינו נוגע כלל ענין המספר.

ביאור שייכות ענין זה, שהאורות מתלבשים בהכלים, לסדר פסח, י"ל שזהו מפני שבזמן הגלות יש הסתלקות האורות מהכלים, ובזמן הגאולה האורות חוזרים ומתלבשים בכלים, כמבואר בס' הליקוטים – דא"ח צמח צדק, ערך גלות סעיף ח' ע' שמט: "גלות השכינה הוא מחמת דקוב"ה סליק לעילא לעילא[8], הייינו מהתלבשותו בעשר ספירות כו'".(וראה שם ע' שכח. ועוד).

מסגנון הדברים משמע גם שהרמז במצות לענין הכלים הוא לא רק לפי הסדר כל"י, שבראשי תיבות זה מרומז ענין הכלים שבמצות, אלא גם לפי הסדר יל"ך. ואולי זהו מפני שלמרות שהוא כבר לא רק מקבל, כלי, אלא "הוא כבר מהלך בעבודתו", מ"מ עבודתו היא בהליכה מלמטה למעלה, העלאה, שזהו בהתאם לענין הכלים[9].

*

ב"הערה מהמלקט" כתב הרבי (כנ"ל): "עפ"י הנ"ל שהמצות – כלים וששת המינים – אורות, יש לבאר ג"כ מה שרבים נתחבטו להבין הסדר שהמינים צ"ל מונחים על המצות דוקא וכו'".

בכתבי האריז"ל איתא בפירוש (בסידור ובפרע"ח שם) "תיקח מרור וכו' ותניח על הג' מצות". ולכאורה אין הדבר מובן, למה להניח המינים על המצות. ובפרט שהמצות הן חיוב דאורייתא, וכל היתר הוא דרבנן ומנהג.

ואכן הכף החיים בסי' תע"ג ס"ק חֵ"ן כתב (בהעתיקו את דברי האריז"ל הללו): "על – ר"ל סָמוך, כמו ועליו מטה מנשה" (במדבר ב, כ). אולם המנהג הנפוץ הוא שמניחים את המינים על גבי המצות[10] (ובכלל לכאורה דוחק קצת לומר שבכתבי האריז"ל ישתמשו בלשון הכתוב) [11].

אבל ע"פ מבואר כאן שהמצות הם כלים והמינים אורות הרי מובן שהאורות צריכים להיות למעלה מהכלים וסמוכים אליהם.

*

כבר הזכרנו בתחילת הדברים שהריא"ז הקשה איך אפשר לומר שהמצות הן בבחי' כלים, הרי מפורש בכתבי האריז"ל שהמצות הן מוחין דאבא, ולא כלים.

דרך אגב, כמדומה שבכתבי האריז"ל אינו מבואר עצם הענין שהמצות שייכות למוחין דאבא, חכמה. ובמאמרי רבותינו נשיאינו שצויינו במכתב הרבי דלקמן מבואר זה עפ"י מאמר חז"ל (ברכות מ, א) אין התינוק יודע לקרות אבא ואימא עד שיטעם טעם דגן. ע"ש בארוכה. ואכמ"ל.

אולם בכתבי האריז"ל לא נמצאות התיבות "ולא כלים". ונראה בביאור קושיתו של הריא"ז, שמוחין דאבא, היינו חב"ד שבחכמה, הם המדריגה העליונה שבחכמה, ג' הראשונות שבה, בניגוד למדות דאבא, הנקראות "ז' תתאין". וא"כ הרי מובן מזה שהמצות שייכות למדריגות העליונות שבחכמה, האורות, ולא להכלים שהם המדריגה התחתונה שבחכמה.

ואולי כוונתו ליותר מזה, לפי הידוע שהכלים דחכמה, אינם כלים ממש, וכללות ענין החכמה הוא אור בלבד (כמבואר בס' הליקוטים הנ"ל ערך חכמה סעיף ל"ז (ע' תפח ואילך)).

וע"ז ענה הרבי: "מ"ש הנ"ל אשר מפורש איתא בכתבי האריז"ל, כי המצות הן מוחין דאבא ולא כלים, אין לזה הבנה. ולא הוצרך להביא ממרחק לחמו, כי הרי בדא"ח דנשיאינו הק' הועתק זה ובהרחב הביאור: בלקו"ת, בסידור, בדרך מצותיך כו' וכו'[12]. ואעפ"כ הרי אמר כ"ק מו"ח אדמו"ר בשם כ"ק אביו אדמו"ר מוהרש"ב, אשר המצות רומזים לכלים, ועכצ"ל [=ועל כרחך צריך לומר] שאין בזה כל סתירה".

ובנוגע לעצם הענין כתב הרבי: "ובאמת אין הבנה לקושיתו של הנ"ל: א) במוחין דאבא עצמן הרי ישנם אורות וכלים. ב) המצות, כמו כל עניני התורה והמצוה, רומזים לכמה ענינים בב"א [בבת אחת]. והרי ידוע שהמצות הם מוחין דאבא, ובכ"ז הם גם כנגד האבות, היינו כנגד חג"ת, וביחד עם זה הרי הם במלכות לחם עוני כו' וכו', כמובא בכתבי האריז"ל, ואפילו בזהר ובתקו"ז".

הרבי מבאר שהקושיא איננה מובנת כלל (יש לציין שהרבי כותב רק אודות ביטול קושייתו[13], אבל אינו מבאר את עצם הענין. וכנראה הוא משאיר את זה ליגיעתנו). וזאת משני טעמים שאינם תלויים זה בזה. הא', שאפילו באם נאמר שהמצות הן רק מוחין דאבא בלבד, ואינן שייכות כלל לשום בחינה ומדריגה אחרת, הרי סו"ס גם במוחין דאבא יש גם כלים (וכמבואר בס' הליקוטים שם בענין הנ"ל שלמרות שעיקר החכמה הוא אור, בכל זה יש בהם גם כלי. ע"ש). והב', שאפילו באם נאמר שבמוחין דאבא יש רק אור והכלי שבה "כמו אור יֵחָשֵב", או שזה שהמצות רומזות למוחין דאבא הכוונה רק לאור שבהן - הרי מובא שהמצות רומזות גם לחג"ת וגם למלכות, שבהם יש כלים והכלים הם עיקר גדול בהם.

הרבי כותב שהמצות רומזות "לכמה ענינים בבת אחת", שהֵן מוחין דאבא וגם כנגד חג"ת "וביחד עם זה" הם במלכות. כלומר, לא רק שבמצות יש עוד אופנים, אלא שכל האופנים הללו הם ביחד ובבת אחת, ואין בזה כלל לא משום סתירה ולא משום קושיא. ואולי י"ל בהסברת הדבר, שבפנימיות התורה, שהיא בלי גבול בגילוי (כמבואר בלקוטי שיחות חי"ט שיחה ד' לפ' דברים בסופה, וש"נ), הרי כל עניני התורה והמצוה הם בלי גבול בפועל, וזה בא לידי ביטוי, בין היתר, בעובדא שכל ענין רומז לכמה ענינים בבת אחת. ואולי גם זה הוא חלק מהענין שבפנימיות התורה לית תמן לא קושיא ולא מחלוקת (רעיא מהימנא פ' נשא (זהר ח"ג קכד, ב) הובא ונתבאר באגה"ק סי' כ"ו. וראה שיחת ש"פ וישלח תשמ"ה).

(מן הענין לציין את דיוק לשון קדשו של הרבי: המצות הן מוחין דאבא (היינו שזהו בחינתן הן בעצמן), כנגד חג"ת, הם במלכות (היינו שזהו מקומן בלבד, ולא בחינתן בעצמן). כמו"כ בנוגע למוחין דאבא וחג"ת משמע שהם "בבת אחת" וזה שהמצות הם במלכות הרי זה "ביחד עם זה" שזהו פחות מבבת אחת. דיוקים אלו דורשים ביאור בפני עצמם, ואכ"מ).

*

בענין מ"ש הרבי שבמוחין דאבא יש גם כלים כותב הרמ"ז במכתבו לריא"ז שבמוחין דאבא יש גם כלים: עיין עץ חיים שער קליפת נוגה פ"א: פנימיות הכלים נקראים מוחין בערך חיצוניות הכלים הנקראים גופים. ועיין שם שער קיצור אבי"ע פ"ג: מוחין הם בחי' כלי והנפש הם העצמות שהם האורות כנודע, כי אבא מצד עצמו נקרא אור אבא".

וכנראה כוונת הרמ"ז להוכיח, שאדרבה, "מוחין דאבא" ענינם (עכ"פ – עיקר ענינם) הוא כלים ולא אורות. ויל"ע היטב בלשונות של סידור מהרי"ק ופרי עץ חיים דלעיל. ואכ"מ. וזהו בנוסף למ"ש הרבי שבמוחין דאבא יש הן אורות והן כלים[14].

*

מ"ש הרבי שהמצות הם כנגד האבות, היינו כנגד חג"ת, כנראה הכוונה למ"ש בתיקוני זהר תיקון ס"ט (קח, א): "אמר ר' יוסי, שמענא . . חלה דפסח . . ומינה אזדריקו תלת טפין . . ובאן אתר אזדריקו, בתלת אבהן . .ולקבל תלת טפין אלין תקינו תלת מצות בפסח, חד מצה דלעילא לברכה בה המוציא, תניינא לחם משנה, תליתאה לחם עוני וכו'". (תרגום: שמעתי . . חלה של פסח . . וממנה נזרקו שלוש טיפות . . ובאיזה מקום נזרקו, בשלושת האבות . . וכנגד שלוש טיפות אלו תקנו שלוש מצות בפסח, אחת המצה העליונה לברך עליו המוציא, השני' לחם משנה, השלישית לחם עוני וכו')[15].

ועפ"י נגלה, מביא הרבי בהגדה פיסקא "בג' מצות": "שאלו אנשי קירואן למר רב שרירא גאון למה לוקחין ג' מצות בלילי פסחים לא פחות ולא יותר, והשיב להם רמז מן התורה הוא לג' סאין שאמר אברהם לשרה לעשות מהם עגות כו', וגמירי אותו זמן פסח הי', וי"א זכר לג' הררי עולם אברהם יצחק ויעקב (מעשה רוקח טז, נח)".

ומ"ש הרבי שהמצות הן במלכות, לחם עוני, כ"כ בספר הליקוטים שם ע' א'נז: "בתיקוני זהר תיקון י"ג דף כד, ב: מצה פרוסה לחם עני, עני ודאי (בחי' סיהרא דלית לה מגרמה כלום) כו'". היינו ספירת המלכות. וראה גם מה שמביא (שם ע' א'נו) מזהר ח"א ויצא קנז, א שמצה לחמא עניא היא המלכות קודם יחודה עם היסוד כו'. ע"ש, ובזהר ח"ב קנח, ב (שציין הרבי בהגש"פ פיסקא "חלק הגדול יניח לאפיקומן"): כגון מצה דאתפליג חצי' תחת המפה לאפיקומן בתר סעודה, וחצי' למצוה קדם סעודה, ומסטרא דא נאמר באסתר (אסתר ה, ו) "מה שאלתך וינתן לך, ומה בקשתך, עד חצי המלכות ותעש".

והרמ"ז במכתבו כתב: "עניות ודלות רומזים במלכות, עיין בתיקונים תיקון י"ח, ובלקוטי תורה (להאריז"ל) פ' בהעלותך צג, ב ובפ' עקב, פרי עץ חיים שער הקדושים פ"ד, ב. שם שער הזמירות פ"ו, ד".

ובפרי עץ חיים שם פרק ז' (בכוונת יחץ): "ויכוין שמצה זו האמצעית, שהוא הלוי, היא סוד ה' בציור ד"ו . . ועלי' אומרים הא לחמא עניא, כי הה' (האחרונה, המעתיק) שבשֵם הוא מזל בנים . . ה"א אחרונה שבשֵם, הנקרא לחם עוני, בחסרון הלבנה וכו'". ע"ש[16]. והרי ה' אחרונה היא ספירת המלכות.

*

והרבי ממשיך בענין השאלה השני' אודות ששת המינים שמניחים על המצות: "וה"ה למ"ש [= והוא הדין למה שכתב] שאין מקור בכהאריז"ל לומר שמה שמניחים על המצות – רומז לאורות – הוא ג"כ כנ"ל: א) בהענינים הנרמזים בשש הדברים שמניחים על המצות ישנם הן אורות והן כלים. ב) גם בששת דברים אלו נרמזים כמה ענינים, וכנ"ל. ואין הזמן פנוי עתה לחפש בכתבי האריז"ל מקום הנ"ל (אבל יעוין במאו"א, קה"י וכו' בערכם)".

קושיית הריא"ז היא, כנראה, שבדברי האריז"ל שבסידור מהרי"ק ובפע"ח הנ"ל, וכן במה שמבואר (שם בהמשך הדברים ובשער הכוונות) ענין הכרפס מרור וחרוסת, אינו כתוב כלל שהכוונה לאורות. ובפשטות, מאחר שמדובר בשישה מידות חג"ת נה"י, הרי הכוונה לכלים, ולא לאורות.

קושייתו הלזו השני' של הריא"ז בענין ששת המינים, אינה החלטית כל כך כקושייתו הראשונה, שבה כתב בפשיטות שהמצות הן מוחין דאבא ולא כלים, ובענין המינים כתב רק "שאין מקור לזה".

ועל זה עונה הרבי שעדיין אין כאן קושיא כלל, כי ראשית, סוף סוף הרי בהכרח שיש בענינים אלו גם אורות. והשנית, גם בששת הדברים, זרוע ביצה וכו', נרמזים עוד כמה ענינים שאינם מפורשים בכתבי האריז"ל במקומם שם, "ואין הזמן פנוי עתה" לחפשם וכו'.

ומאחר שכן, הרי שפיר אפשר לומר שהמינים מרמזים לאורות, וזה "בבת אחת" "וביחד עם זה" שהמצות והמינים מרמזים לעשר ספירות דאבא, כמבואר ומפורש בדברי האריז"ל הנ"ל.

*

וכאשר אנחנו מצרפים ומסכמים הן את שתי השאלות של הריא"ז (הרי המצות הן מוחין דאבא, לא מצינו בכתבי האריז"ל שששת המינים הם אורות), והן את שתי המענות הכפולים של הרבי, אנו מקבלים את השאלה הכוללת: איך אפשר לומר שהמצות רומזות לכלים והמינים – לאורות, הרי האורות הם למעלה מהכלים, ואילו המצות הן למעלה מהמינים, שהרי הן מוחין דאבא, ובנוגע למינים לא מצינו שהאריז"ל יבאר שיש בהם מעלה לגבי המצות.

ועל זה עונה הרבי ששאלה זו אינה מובנת כלל, וזאת משני טעמים. הא', כי מאחר שבכל דרגא ודרגא, מהכי גבוהה עד הכי נמוכה, יש הן אורות והן כלים, הרי נמצא שהאור שבדרגא הנמוכה (כגון מלכות), הוא למעלה מהכלי שבדרגא הגבוהה (כגון חכמה). ואפילו כלי החכמה שהוא נעלה יותר משאר הכלים, והוא קרוב אל מעלת האור, כנ"ל, הרי סוף סוף הוא כלי ולא אור, וכל אור שהוא, גם שבדרגא נמוכה, נעלה מהכלי הלזה. והמענה הזה הוא מצד מעלת האור על הכלי, מבלי חילוק באיזה דרגא מדובר.

והב', שגם מצד הדרגות עצמן, הרי הן המצות והן המינים, מרמזים לכמה וכמה ענינים בבת אחת, וא"כ הרי גם במצה יש ענין ספירת המלכות שהיא המדריגה הכי נמוכה שבעשר הספירות, וגם המינים יש בהם מדריגות נעלות מספירת המלכות.

ההוספה שבמענה הלזה הוא, שהמענה הא' הוא בענין האור מצד עצמו, אבל כמו שהאור מתלבש בכלי ויורד לדרגתו של הכלי, אפשר לומר שהוא עצמו נעשה כדרגא הנמוכה (ואכ"מ), אבל מצד המענה השני הרי מאחר שגם הכלי (של המינים) נעלה יותר, הרי יש בחינה בהמינים, שבה גם האור כמו שהוא מתלבש לגמרי בהכלי, ג"כ נעלה יותר מהמצות, הן מהכלי והן מהאור שבה.

*

ויש לציין שגם בפרי עץ חיים ובסידור האריז"ל עצמם על אתר, מבאר בענין אכילת מרור הכרפס והחרוסת – כוונות אחרות מהמבואר בענינם בסידור הקערה.

בסידור הקערה הוא כותב שהמרור הוא תפארת, מבריח מן הקצה אל הקצה. וכן כתב בפירוש הראשון בענין מרור בביאור הד' קושיות. אבל לפירושים הג' והד' שם המרור הוא שֵם דב"ן (היינו ספירת המלכות). והפי' הד' הוא מרור בגימטריא מות (שהוא ענין הקליפות. עיי"ש). ובהמשך הדברים (בביאור שהד' קושיות הן כנגד ד' עולמות אבי"ע) כותב שמרור מרמז על הבינה ועל עולם הבריאה שהבינה מקננת בו. ובכוונת אכילת מרור כתב שזהו דיני לאה (שבספי' המלכות). ובסוף סוד החרוסת כתב: "ויכוין כי במרור נכנס גדלות שני דאבא דמוח דעת בדעת ז"א מ"ה וב"ן, ומשם בכל קו האמצעי".

ובענין הכרפס כתב בסידור הקערה שהוא רומז להוד. ואילו בכוונתו כתב: "כרפס הוא סוד קטנות ראשון דאימא . . והנה כרפס גי' שי"ן במלוי, נגד מוח חכמה דקטנות אימא, שהוא אלקים ביודין העולה ש', וי"ן דמלוי שי"ן שהוא ס', הוא נגד הז"א . . ובלקחו אותו, יכוין אלקים דיודין, שהוא חצונית נצח דאימא, שבה מוח חכמה דקטנות א' . .ויכוין ג"כ אלקים דההי"ן, מוח בינה שבהוד אימא . . וכן ב' אלקים דקטנות שביסוד אימא כו'". ע"ש.

בענין החרוסת כתב בסידור הקערה שהוא נצח. אולם בכוונת החרוסת עצמה כתב (פרע"ח שם פ"ו ובפ"ז בכוונת המרור) שהוא סוד מוחין דז"א, והכוונה היא להמשיך מן המוחין, ח"ס, אל לאה, מלכות, הנקראת רו"ת, להמתיק דיני'.

*

ומאחר שכוונת הרבי במכתב זה רק לבאר שאין זו קושיא כלל, ולא לבאר את הענין עצמו, כנ"ל, הרי הוא ממשיך, שברור שאי אפשר שתימצא סתירה לזה (שהמינים הם אורות והמצות כלים), שהרי כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב אמר את זה, ועוד, שבעצם אפשר למצוא מקור לזה וכו'.

ובהמשך לזה כותב הרבי: "ומה שהרב הנ"ל מסיים במכתבו שבאם יצאו דברים אלו מפי אדמו"ר הזקן היו חשובים ומקובלים עליו כמו מפי האריז"ל, הנה כדאי הוא אדמו"ר מוהרש"ב – ממלא מקום רבנו הזקן וכו' – לסמוך עליו בכגון דא וברברבתא מדא.

אנוס ע"פ מרז"ל ללמוד זכות על כאו"א מבני ישראל, אפשר שלא כתב להנ"ל, שהנ"ל הם דברי כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב, ולכן כתב מה שכתב".

ונראה בביאור דברי הרבי, שלכל לראש הרי כל יהודי חייב לחדש בתורה, גם בסוד שבה, והוא על יסוד מ"ש אדמו"ר הזקן בהלכות ת"ת פ"א ה"ד: "עוד אמרו חכמי האמת שכל נפש צריכה לתיקונה לעסוק בפרד"ס כפי מה שהיא יכולה להשיג ולידע וכל מי שיכול להשיג ולידע הרבה ונתעצל ולא השיג וידע אלא מעט צריך לבא בגלגול עד שישיג וידע כל מה שאפשר לנשמתו להשיג מידיעת התורה הן בפשטי ההלכות הן ברמזים ודרשות וסודות כי כל מה שנשמתו יכולה להשיג ולידע מידיעת התורה זהו תיקון שלימותה ואי אפשר לה להתתקן ולהשתלם בצרור החיים את ה' במקורה אשר חוצבה משם בלתי ידיעה זו" כו'. ושם פ"ב ה"ב כתב: "ויפנה כל ימיו לעיון התלמיד לסבור סברות ולפלפל בהן בקושיות ופירוקים לירד לעומק הסברות וטעמי ההלכות להבין דבר מתוך דבר ולדמות דבר לדבר ולחדש הלכות רבות לפי רוחב שיש בלבו וישוב דעתו" וכו'. ובאגרת הקודש סי' כ"ו (קמה, א) כתב אדה"ז: "וכל איש ישראל יוכל לגלות תעלומות חכמה (לגלות) ולחדש שכל חדש הן בהלכות הן באגדות הן בנגלה הן בנסתר כפי בחי' שרש נשמתו ומחוייב בדבר להשלים נשמתו בהעלאת כל הניצוצות שנפלו לחלקה ולגורלה כנודע". ועל סמך כל זה כתב הרבי בכמה מקומות שכל אחד מישראל חייב לחדש גם ברמז דרוש וסוד[17]. אלא שזהו, כמובן, בתנאי שזה יהי' מיוסד על דברי המקובלים האמיתיים, ואין צריך לומר שזה לא יהי' בסתירה לדבריהם.

ואכן מצינו שחכמי הקבלה שבכל דור ודור (גם בדורנו אנו) מבארים רמזים ופירושים חדשים בתורת הסוד.

ועל אחת כמה וכמה שזהו תפקידם של רבותינו נשיאינו שעליהם הוטל מן שמים לגלות ולבאר עניני פנימיות התורה, באר היטב.

הרבי כותב במכתבו, אשר "קרוב לודאי שיש למצוא מקור בכתבי האריז"ל ואפשר גם בתיקונים להנ"ל". בלשון זה (שבו מבחין הרבי בין כתבי האריז"ל שבהם "קרוב לודאי" שיש מקור, לבין התיקוני זהר שבו רק "אפשר" שיש מקור, ועוד שלא הזכיר את הזהר – הלוא דבר הוא, אלא שבזה) מרמז הרבי באופן ברור שהוא מדבר אודות מקורות מסויימים בכתבי האריז"ל ובתיקוני זהר שהיו בדעתו הקדושה, שבהם "יש למצוא מקור" לענין הנ"ל, היינו שהדברים אינם מפורשים שם, וצריך להוציא אותם ע"י העמקה וכיו"ב. והעובדא שדברים אלו נכתבו אל הרמ"ז, שהי' מקובל גדול, הוא רמז גדול וברור אליו שיחפש וימצא את זה. אלא שהוא ברוב ענוותנותו המפורסמת לא עשה כן. והריני לעורר את לב אנ"ש שיחיו, ובפרט הבקיאים בעניני קבלה, לעשות את רצון הרבי ולמצוא את המקורות הללו.

*

ויש להוסיף שמצינו בתורת החסידות בכמה ענינים כוונות שבנוסף לכוונות האריז"ל. וכגון בליל פסח עצמו (הגדת הרבי פיסקא "חלק הגדול יניח לאפיקומן", גם זה משיחות תרח"ץ): "כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע – (ומובן אשר כן עשה גם בנו כ"ק מו"ח אדמו"ר) הי' שובר את האפיקומן לחמש חתיכות. – פעם נזדמן שנשבר לשש חתיכות – והניח אחת הצדה. – ביאר אשר מצה האמצעית היא כנגד יצחק. וצ"ל שבירה ובה' חתיכות – המתקת ה' גבורות דיצחק באפיקו מן, השפעת מזון, חסד דאברהם (שיחות תרח"ץ)".

וידוע גם המאמר של אדמו"ר הזקן שכתבו אדמו"ר האמצעי (בסידור עם דא"ח) ד"ה להבין ענין תקיעת שופר עפ"י כוונת הבעש"ט. ועוד[18].

*

לשלימות הענין יבוא בזה מכתב הרבי שבו (הוא לא רק מבאר שאין סתירה להנ"ל, אלא) הוא גם מבאר את הענין הנ"ל, וז"ל (אג"ק חי"ט מכתב מז' אדר תש"כ. לקו"ש חל"ב ע' 196):

"בהערתו עדמש"כ בהגש"פ קה"ת הוצאה ב' שבכלל ג' המצות – כלים, וששת המינים – אורות, יל"פ עפמש"כ בכ"מ, דז"א ומל' הם בדוגמת או"כ ובכלים יש פנימים אמצעים וחיצונים".

מן הענין להביא דברי הרמ"ז שם אודות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב ואודות כ"ק הרבי (אלא שהרבי כתב לו להשמיט זה כי . . מן התורה אסור לכתוב דבר שאינו אמיתי).

א) "הוד כ"ק אדמו"ר מרן הרש"ב זצוקלל"ה נבג"מ זי"ע [אשר אין איש עלי אדמות אשר ביכלתו וכוחו לתאר ולהכין אפי' לעצמו גדלות הרש"ב נ"ע, ודי להזכיר אשר בחורף תרמ"ח כשהי' אז בן כ"ח שנה, כבר זכה שיתגלה אליו נשמת הבעש"ט הרה"מ אדמוה"ז ואדמהאמ"צ נ"ע בהשתטחותו על אהלי הקדש, ושמע אז בהקיץ ענינים נעלים ברזין וסתימין דאורייתא וכו' וכו' אשר ישתומם כל השומע אפי' במקצת מזה כו'], והוא אמר כנ"ל אשר המצות רומזים לכלים".

ב) "ומה שכת"ר מסיים שבאם יצאו דברים אלו מפי אדמו"ר הזקן היו חשובים ומקובלים על כת"ר כמו מפי האריז"ל; הנה כדאי הוא אדמו"ר הרש"ב הממלא מקום רבנו הזקן וכו' (וכדאי הוא כ"ק אדמו"ר שליט"א[19]) ממלא מקום כ"ק רבותינו הק' שנכללים בזה גם הבעש"ט והה"מ, אשר הוא עובד במס"נ יומם ולילה כחשיכה כאורה בהתפשטות מעיינותם חוצה בשיטת אהבת ישראל כו' ולבד שהנהו מלא וגדוש (ממה שאנו יודעים ורואים באתגליא כפי ראות עיני בשר שלנו) בתרין תלמודא בראשונים והאחרונים עד להפליא – עד שאפי' המבקרים היותר גדולים מכל הפנות מארבע כנפות הארץ לא מוצאים ידיהם ורגליהם כששומעים וכשמדברים עם כ"ק אדמו"ר שליט"א בנגלה הן בפשטים בחידושים בסברות בהלכה והאגדה כו' כו', הנה עוד זאת נוסף לזה בבחי' תוס' של הקב"ה מרובה על העיקר כו' בבחי' ידיעתו והשגתו ובקיאותו בסתים דאורייתא וברזין דרזין סתימין דכל סתימין טמירין עילאין כו', אשר אין מי בזמן הזה בגלות החשוך הזה בדור היתום הזה בכל קצוי תבל שיהי' ביכולתו ושיהי' בערכו להפליא ולתאר את השגתו הק' אפילו בבחי' השגת השלילה ומכ"ש בהשגת החיוב כו'".