מצה (הא') - 1071

חיוב פת ביו"ט

הרב עקיבא גרשון וגנר

ראש ישיבה – ישיבת ליובאוויטש טורונטו

בפיס' מצה: גם בזמה"ז דאורייתא (פסחים קך, א). הן אנשים הן נשים (שם מג, ב). וחידש הכתוב בלילי פסח, אף שגם בשאר יו"ט חייב לאכול פת, שאינו יוצא במצה עשירה (ר"ן פ' הישן). וי"א שחיוב פת ביו"ט אינו אלא מדברי סופרים – (שו"ע רבינו סתקכ"ט ס"ה. וראה רמב"ם הל' יו"ט פ"ו הט"ז. – וצע"ק ממ"ש רבינו בסי' רמ"ב ס"א במוסגר. ודעת ר"י, ברא"ש ברכות שם סכ"ג, משמע שהוא מה"ת – ראה שם במיו"ט – משום שמחה. אבל אין שמחה בליל יו"ט הראשון מה"ת – שאג"א סי' סח באריכות – וא"כ גם לדבריו לא הוי אז אלא מד"ס. מלבד ליל א' דחה"ס) – לבד ליל א' דחה"ס דילפינן ממצה דחה"פ. (ומ"ש בשו"ת רעק"א ס"א רק ליל פסח, ושם בהשמטות כ' בפשיטות דאין פת שייך לשמחה – צע"ק) ואכמ"ל.

וז"ל הרמב"ם בהל' יו"ט שם (בכמה דפוסים של ההגדות נדפס הט"ו, וצריך לתקן כנ"ל): "כשם שמצוה לכבד שבת ולענגה כך כל ימים טובים שנאמר לקדוש ה' מכובד וכל ימים טובים נאמר בהן מקרא קדש. וכבר בארנו הכיבוד והעינוג בהלכות שבת. וכן ראוי לאדם שלא יסעוד בערבי ימים טובים מן המנחה ולמעלה כערב שבת שדבר זה בכלל הכבוד. וכל המבזה את המועדות כאילו נטפל לעבודת כוכבים".

ויל"ע, מהו הכוונה בהציון לדברי הרמב"ם, ומה מבואר ברמב"ם לענין בירור הך שאלה אי הוי חיוב מה"ת או מדרבנן? ולכ' אפ"ל דהדיוק הוא דממ"ש הרמב"ם "כשם" משמע דהוא אותו החיוב כמו בשבת, ומבואר ברמב"ם (פ"ל מהל' שבת) דחיוב העונג בשבת הוא מד"ס. ולכ' זה דוחק. ואבקש מהקוראים לבאר זה.