מוציא מצה2 - 1071
בענין שהחיינו דמצה
הרב עקיבא גרשון וגנר
ראש ישיבה – ישיבת ליובאוויטש טורונטו
שם: ואין מברכין שהחיינו על מצות מצה, כי די לו בברכתו והגיענו הלילה הזה לאכול בו מצה ומרור. אי נמי כבר אמרו בקידוש (אבודרהם. ברכ"י סתע"ג). וטעם השני צע"ג, דא"כ צריך הי' לכוון בשהחיינו דקדוש גם על מצה, וע"ד שהחיינו דקריאת מגלה שצריך לכוון על משלוח מנות והסעודה, וכמש"כ השל"ה ומג"א ר"ס תרצ"ב".
ויל"ע, דהנה עי' בשו"ע אדה"ז סי' תלב (ס"ג): "ולמה אין מברכין שהחיינו קודם הבדיקה והרי היא מצוה הבאה מזמן לזמן לפי שמצוה זו היא לצורך הרגל לתקן הבית ולבער החמץ מתוכו לצורך המועד לפיכך היא נפטרת בברכת שהחיינו שמברכין ברגל בקידוש לילה", וא"כ הו"ל להקשות הך צע"ג גם על דברי אדה"ז? גם יל"ע, אמאי הוצרך אדה"ז ליישב את אי ברכת שהחיינו גבי בדיקת חמץ ולענין מצה לא כ' כלום?
ועי' גם בשו"ע אדה"ז סי' תרמא (ס"א): "אבל שהחיינו היה ראוי לברך בשעת עשייה אם עושה אותה לעצמו שהרי היא מצוה הבאה מזמן לזמן . . אבל אין אנו מברכין כלל שהחיינו בשעת עשייה אפילו אם עושה סוכה לעצמו לפי שאנו סומכין על ברכת שהחיינו שאומרים בקידוש היוםי שבליל יו"ט בשביל מצות קידוש היום שהיא ג"כ מצוה הבאה מזמן לזמן וברכה אחת עולה לכאן ולכאן, במה דברים אמורים כשמקדש קידוש היום בתוך הסוכה אבל אם בליל יו"ט קידש בתוך הבית אינו יוצא בברכת שהחיינו שצריך לברך על מצות ישיבת הסוכה בברכה זו שאומר בבית ולפיכך כשיכנס לסוכה לאכול סעודה אחרת משאר סעודות החג צריך לברך שהחיינו אחר ברכת לישב בסוכה אפילו אין הסוכה שלו".
ולכ' גם שם צ"ע ה"צע"ג", שמק' הרבי על האבודרהם הוא גם על דברי אדה"ז לענין סוכה, דלא מצינו שצריך לכוון בשהחיינו על הסוכה?
ולכ' יש בזה גם נ"מ לדינא, אם האשה בירכה שהחיינו בהדלקת הנרות, אם יכולה לברך בקידוש מצד המצות, ועי' במ"ש בשו"ת שבט הלוי חלק ג סימן סט "וכיו"ב י"ל גם בליל סוכה דהשהחיינו בא על יו"ט ועל מצות סוכה, והיא מכוונת בהדלקת נרות לצאת רק לידי יו"ט יש לה הזכות עדיין על שהחיינו של סוכה ונהי דבידים אין לברך פעמיים מ"מ שמיעת אמן עכ"פ לא הוי הפסק ואע"פ שהמדובר כאן מאמן על שהחיינו של מצוות סוכה והם פטורות מטעם זמן גרמא, מ"מ כבר נהגו לברך בין ברכת המצות בין שהחיינו בשאר מצות עשה שהזמ"ג כמו שופר ולולב, וכן בדידן דמברכות גם לישב בסוכה [ועי' בפוסקים או"ח סי' תר"מ ובשו"ע דרב שם, ועי' בישועת יעקב שם ואו"ח סי' י"ז], א"כ יש לה שייכות עם שהחיינו דמצות סוכה ועכ"פ האמן שלה לא הפסק"
ולכ' הי' אפ"ל דכיון דבדיקת חמץ היא לצורך המועד לכן הוי בכלל השהחיינו דקידוש גם בלי כוונה, משא"כ בכדי לכלול המצה בשהחיינו דקידוש הוא רק אם מכוון לכך בפי'.
אך עי' בלקו"ש חכ"ב ע' 128 בשוה"ג להערה 46 ד"צ"ל שמ"ש אדה"ז . . "לפי שמצוה זו לצורך הרגל לתקן הבית ולבער החמץ מתוכו לצורך המועד . . – אין הכוונה ב"לצורך הרגל" "לצורך המועד" לקדושת המועד, כ"א הזמן דהרגל". וע"ש בהמשך ההערה. ואבקש מקוראי הגליון לבאר ולברר זה.