מוציא מצה - 1071
בענין הסדר דמוציא מצה
הרב עקיבא גרשון וגנר
ראש ישיבה – ישיבת ליובאוויטש טורונטו
בהגדה ש"פ פיס' מוציא מצה: "מוציא ואח"כ מצה, כי תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם (ראה ברכות נ"א, ב) ואורחא דמילתא לברוכי לקב"ה דאפיק לחמא מן ארעא והדר לברוכי על מצה דמתעביד מינה מצוה (סי' רע"ג)".
ובברכות שם: תנו רבנן דברים שבין בית שמאי ובית הלל בסעודה בית שמאי אומרים מברך על היום ואחר כך מברך על היין שהיום גורם ליין שיבא וכבר קדש היום ועדיין יין לא בא; ובית הלל אומרים מברך על היין ואחר כך מברך על היום שהיין גורם לקדושה שתאמר דבר אחר ברכת היין תדירה וברכת היום אינה תדירה תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם (ובהמשך שם דהוצרכו לשתי הטעמים דלא תימא התם תרתי והכא חדא).
ויל"ע אמאי הוצרך לטעם נוסף מסי' רע"ג, והרי הלכה היא דתדיר קודם? גם צ"ב בסברת רע"ג, דקאמר רק אורחא דמילתא, ואינו מבואר בכלל מהו הסברא בזה גופא (והטעם דאורחא דמילתא כן) לברך על הוצאת הלחם קודם המצוה?
והנה לכ' אפ"ל דסברא זו דרע"ג הוא ע"ד הסברא בגמ' שם שהיין גורם לקדושה שתאמר, אבל זה צ"ע, דא"כ הו"ל להביא מדברי הגמ', ומה הביא מסידור רע"ג? גם בקידוש גופא לא הזכיר זה, ולמה הזכיר הך סברא כאן (ואולי שם הוא פשוט יותר, וצ"ע)? ובסידור רע"ג גופא גבי סידור הזכיר ב' הטעמים בל' הגמ'? וברמב"ם ושו"ע אין הכרע אם העיקר כהטעם דהיין גורם לקידוש שתבא או העיקר כהטעם דתדיר קודם (עי' רמב"ם פכ"ט מהל' שבת ה"ו, ובשו"ע ודאדה"ז סי' רע"א). אבל עכ"פ בדברי רע"ג צ"ע לכ', דאף אם כוונתו לסברת הגמ' שהיין גורם לקידוש שתבא, מ"מ הו"ל להזכיר גם הטעם דתדיר המפורש בגמ' לענין הקדימה, דשייך גם כאן, וכמו שהזכיר בעצמו גבי קידוש ב' הטעמים?
ועד"ז יל"ע בדברי האבודרהם, דכאן גבי מצה העתיק דברי הרע"ג "ואח"כ מברך על השלימה לאכול מצה דאורחה דמילתא היא דמברכינן קודשא בריך הוא דאפיק לחמא מן ארעה והדר לברוכי על מצה דמתעביד מיניה[1]", אבל גבי קידוש (דמברכים על היין תחלה) לא הזכיר כלום?
ואולי אפ"ל בהקדם דהנה בכמה הגדות משמע דמפרשים מוציא מצה ביחד, ששניהם יחד הם סימן א' מסימני הסדר, אבל בסידור רבינו יש נקודה לאחרי תיבת מוציא (בסימני הסדר), וכמו"כ בפי' מפרש מוציא בפנ"ע ואח"כ מצה, ומבואר דמוציא מצה הם ב' סימנים.
ואפ"ל דהכוונה דרע"ג וכו' הוא לבאר אמאי מוציא הוא מסימני הסדר, דלכ' ברכת המוציא הוא מדיני סעודה דכל השנה, ואינו שייך לליל הסדר (משא"כ מצה, ולענין קדש אכן מבאר הרבי בהגדה שקידוש דליל פסח הוא מד' כוסות ויד כמה נ"מ להלכה מטעם זה, שבזה מוסבר אמאי קדש הוא מהד' כוסות, וכמשנ"ת במ"א).
וע"ז מביא הרבי מ"ש רע"ג "ואורחא דמילתא לברוכי לקב"ה דאפיק לחמא מן ארעא והדר לברוכי על מצה דמתעביד מינה מצוה", דלפ"ז הברכה דהמוציא יש לה שייכות (והוי כמו הקדמה) לברכת המצוה דמצה, שלפ"ז א"ש שכמו שמצה הוא חלק מסימני הסדר ה"ה מוציא.
[1]) כן הוא בנדפס, וכן העתיק בהגדה "רזא דאגדתא", אבל מאחר שהוא ל' הרע"ג כמובא בהגדת רבנו, לכ' מסתבר לומר דצ"ל כמו שהוא בסידור רע"ג והושמטה מלת "מצוה".