שבת הגדול - 1052

אמירת הפטרת "וערבה" ביחידות

הרב מנחם מענדל רייצס

קריית גת, אה"ק

ידוע מנהגנו (ראה הגש"פ לרבינו בתחילתה. ומשם לס' המנהגים), שאין מפטירין הפטרת "וערבה" אלא כשחל ערב פסח בש"ק ולא בכל שבת הגדול.

ופירוש הדבר בפשטות הוא (וכמפורש בשיחת שבת הגדול תשל"ו בתחילתה), שזה שמפטירים "וערבה" אינו שייך לגדר "שבת הגדול", אלא לגדר של "ערב פסח". ולכן, אם חל ערב פסח בשבת – מפטירים "וערבה", אבל אם חל שבת הגדול ביום אחר – אין טעם להפטיר "וערבה" (לפי מנהגנו).

אמנם ב"רשימת היומן" ע' שצז מביא כ"ק אדמו"ר מה ששמע מחותנו כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ בב' ניסן תרח"צ, וז"ל: "אין אומרים וערבה רק כשחל ערב פסח בש"ק. אבל ביחידות אומרים ב' ההפטרות. וכן בשבת ר"ח וכה"ג".

ובהשקפה ראשונה משמעות כוונתו, שאף שבציבור אין אומרים הפטרת "וערבה", הרי ביחידות כן אומרים אותה בכל שבת הגדול. - וכמו שנוהגים בשבת ר"ח, שאף שבציבור אין אומרים ההפטרה דפרשת השבוע כי היא נדחית מפני הפטרת השמים כסאי, מ"מ כל אחד אומרה בפני עצמו (כדאיתא ב"היום יום" בכ"מ, ומשם לס' המנהגים). - וכן נהגו בפועל כמה מאנ"ש, וכמו שהובא בקונטרס הנקרא בשם "דבר מלכות" לשבוע דידן.

אך כד דייקת שפיר, לכאורה אין הענין חד וחלק; דהנה, דבר זה – שאף שבצבור אין אומרים וערבה מ"מ יש לאומרה ביחידות – אפשר לבארו בב' אופנים:

א) בכל שנה צריכים להשלים ולומר כל ההפטרות השייכות לסדר השנה. ולכן, אף שבציבור אין אומרים הפטרה זו מכיון שבפועל ער"פ לא חל בשבת – הרי כדי שלא יחסר המזג צריך כ"א לאומרה ביחידות, בשביל שלימות ענין ההפטרות.

ב) מכיון שיש קהילות שאומרים וערבה בכל שבת הגדול (כדאיתא בלבוש), לכן אף שבציבור אין נוהגים כמנהגם, מכל מקום חוששים לשיטה זו ולכן אומרים אותה ביחידות.

אמנם האופן הא' מוקשה הוא ביותר, דהא מצינו עוד כהאי גונא – ולדוגמא: הפטרת שבת חול המועד, שיש קביעויות שבהם אין שבת בחול המועד כלל; וכן הפטרת שבת השניה דחנוכה, שיש קביעויות שבהם אין בכלל שבת שניה – ולא מצינו בשום מקום שיש "להשלים" את הפטרת שבת חול המועד כאשר אין בכלל שבת חוה"מ וכן בשבת ב' דחנוכה. וא"כ גם בנדו"ד, כיון שהפטרה זו נתקנה לשבת ערב פסח, הרי אם ערב פסח לא חל בשבת – לכאורה אין שום טעם לאומרה.

וגם האופן הב' מוקשה קצת, דהא בכו"כ פרשיות יש חילוקי מנהגים בין האשכנזים לספרדים וכו', ולא מצינו שיש לומר ביחידות כמנהג הקהילה שאין נוהגים כמותה.

עכ"פ, לכאורה ברור שאין זה דומה לשבת ראש חודש, כי בשבת ר"ח מובן שאומרים ההפטרה דהפרשה ביחידות כיון שבעצם היא שייכת לשבת ורק שהפטרת השמים כסאי "התגברה" עליה; משא"כ בנדו"ד, שיש סברא חזקה לומר שאין הפטרת "וערבה" שייכת לעניננו כלל וכלל!

ומכיון שמדובר בחידוש גדול – לומר בכ"ז הפטרת וערבה ביחידות - לכאורה לא מובן מדוע לא העתיק רבינו חידוש זה ב"היום יום" ולא בההגדה שלו?

ולחומר הענין נ"ל, שבאמת גם ב"רשימת היומן" – אין הכוונה בדברי אדמו"ר מהוריי"צ שבכל שבת הגדול אומרים "ביחידות ב' ההפטרות", אלא דבר זה קאי על היכא שערב פסח חל בשבת, שהווה אמינא שכיון ומפטירים וערבה הרי לא נאמר את ההפטרה דפרשת השבוע כלל, ועל זה מחדש שצריך לאומרה ביחידות; אבל אין כוונתו כלל לחדש חידוש לענין אמירת הפטרת וערבה בכל שבת הגדול, שבזה פשיטא שאין בזה טעם.

וקצת משמע כן מהלשון "אבל ביחידות אומרים ב' ההפטרות" – דלכאורה, "ב' הפטרות" מאן דכר שמיה? וכיון שמדבר לפנ"ז על הפטרת וערבה – היה צריך להמשיך: "אבל ביחידות אומרים אותה"! אלא שנתכוון להיכא שערב פסח חל בשבת, שאז צריך לומר ב' הפטרות – בנוסף להפטרת וערבה גם ההפטרה דפרשת השבוע. ודוחק קצת.

ועכ"פ בנוגע למעשה, מכיון שלא הועתק דבר זה כלל ב"היום יום" ולא ב"הגדה עם לקוטי טו"מ" – משמע שאינו הוראה לרבים (אפילו את"ל שכן נהגו רבותינו נשיאינו). ועצ"ע.