כוסו של אלי'2 - 1052

"הדין דמילה שלא בזמנה אינה אלא ביום – נתחדש לאחר מ"ת"

הת' מרדכי רובין

תלמיד בישיבה

א. בהגדה של פסח עם לקוטי טעמים ומנהגים באמצע הפיסקא 'כוס של אליהו' כותב כ"ק אדמו"ר: "[ואף שאין מלין אלא ביום - וכמו שהקשו ע"ז בכמה ספרים – י"ל בפשיטות, דהדין דמילה שלא בזמנה אלא ביום - נתחדש לאחר מ"ת (תוד"ה מר, יבמות עב, ב)]".

לכאו' בהשקפה ראשונה אינו מובן זה שציין כ"ק אדמו"ר לתוס' ביבמות לאחר שכותב "נתחדש לאחר מ"ת", ולא קודם לזה, על דבריו "דהדין מילה שלא בזמנה אינה אלא ביום", דהרי בתוס' לא מוזכר כלל אודות קודם מ"ת וכו', וז"ל התוס' (ד"ה מר סבר דרשינן וביום) שם:

"אע"כ דמדכתיב שמונת ימים דרשינן (שבת קלב, א) ולא לילות, וביום דרשינן אפי' בשבת, מ"מ שפיר דריש מוי"ו דוביום, לרבויי כל הני דאין נימולין אלא ביום".

עולה דמבואר מדברי התוס' דאין מלין אלא ביום אפי' במילה שלא בזמנה, אבל לא מוזכר אודות ענין קודם או לאחר מ"ת וכו', א"כ איך ומדוע ציין כ"ק אדמו"ר לתוס' שם?

וא"ת דמהתוס' ידעינן דהוי מהפסוק ו'ביום השמיני' בפרשת תזריע (ויקרא יב, ג) שנאמר לאחר מ"ת ולא מהכתוב "ומבן שמונת ימים" (בראשית יז, יב) שנאמרה קודם מ"ת, הרי לזה לא בעינן לאתי לתוס' דמבואר בהדיא בגמ' עצמה דילפינן מקרא 'וביום המשיני' שהוא לאחרי מ"ת.

והנה באג"ק (חי"א ע' קעה) כותב כ"ק אדמו"ר במכתב לא': "מה שהעיר אשר הכתוב בהוספה דהלימוד ביום השמיני הוא לאחר מ"ת, קשור זה בהסוגיא אם מצות מילה רק נשנית בסיני. הנה לא כן הוא לדעתי, ולכן ציינתי דוקא לתוס' ולא להסוגיא בשבת, כי בעינן דנשנה בסיני הוא במה שנאמר קודם מ"ת, ובמצות מילה בענינים הנלמדים מפ' לך לך, משא"כ וביום השמיני שהוא בפרשה שנאמרה לאחר מ"ת".

ראשית, להעיר אף שפשוט הדבר, מ"ש כ"ק אדמו"ר "ולא להסוגיא דשבת", אין זה הסוגיא שהבאנו בדברינו (דף קלב, א) אלא סוגיא אחרת שמדברת ה"אם מצות מילה רק נשנית בסיני". והעיקר הוא, שאפי' לאחרי דברי כ"ק אדמו"ר במכתב הנ"ל עדיין צריך להבין מה שציין לתוס' שם דוקא ולא סגי לי' בהגמ' עצמה כנ"ל.

ב. והנראה לומר בזה, ובהקדים מהו ההוספה ותועלת בדברי התוס' על האמור כבר בגמ' בהדיא.

הנה ה'ערוך לנר' מבאר לפי תוס': "וביום דרשינן אפי' בשבת, לפי הנראה מסוגיא דשבת שם (קלב, א) רק ר' יוחנן ס"ל הכי, אבל רב אחא בר יעקב דמפיק לי' מילה בשבת מ'שמיני', וכן שאר אמוראי דנפקא להו מהלכה (למשה מסיני) או מגזרא שוה על כרחך לא ס"ל ל'וביום' ולא לילה אתי כמבואר שם ברשב"א. וא"כ ע"כ ל'וביום' ולא בלילה אתי. ואף דמפיק כן מ'בן שמונת ימים', אבל מקום כתיב למדרש מיני' אפילו מילה שלא בזמנה כדרשינן בברייתא דהכא, וכיוון דתניא התם כוותיה דר' יוחנן א"כ י"ל דברייתא דהכא כהנך אמוראי דפליגי אר' יוחנן אתיא כי היכי דליסייע לכל אחד ברייתא אדידי'" (עיי"ש מ"ש בתירוץ השני).

עכ"פ מבואר מדבריו לפרש דברי התוס', דלפום ריהטא היינו לומדים את הגמ' כאן שת"ק ס"ל דילפינן 'וביום' שאפי' שלא בזמנה אינה אלא ביום הוא אליבא דהאמוראים שחולקים על ר' יוחנן (שלומד מ'ביום' אפי' בשבת), אבל ר' יוחנן עצמו אינו יכול ללמוד דין זה מ'ביום' דבעינן למילה דוחה שבת והוה גמרות חלוקות זע"ז מיבמות לשבת. ובזה תוס' אתא לאשמועינן דסוגיין קאי אפי' לר' יוחנן, דאפי' לר' יוחנן שלומד מ'ביום' למילה בשבת, "מ"מ שפיר דריש מוי"ו ד'וביום'" לענין מילה שלא בזמנה אינה אלא ביום.

ג. אמנם הרמב"ם בריש הל' מילה (פ"א ה"ח) כתב "בין ביום השמיני שהוא זמנה בין שלא בזמנה שהוא תשיעי והלאה שנאמר ביום השמיני ולא בלילה", וממשיך בהלכה שלאחריו (ה"ט) "מילה בזמנה דוחה את השבת", ולא מביא האי דרשה דמ"ביום ואפי' בשבת". ועיין ערוך הנר (דלעיל, בסוף דבריו) שכתב שהרמב"ם חולק על דעת התוס' וס"ל דסוגיין דיבמות אינו כר' יוחנן (שבת קלב, א) דיליף מ'ביום' למילה אפי' בשבת, ואשר לכן גבי שבת לא כתב הרמב"ם שנאמר ביום[1].

אולם אחר העיון מצאתי שהגירסא ברמב"ם הנ"ל הוא רק כמ"ש בסמ"ג ובעץ חיים ובכלבו (הל' מילה סי' מב סק"א), אבל בכתה"י יש גירסא אחרת; דבסמ"ג גרס בלשון הרמב"ם "שנאמר ביום השמיני ולא בלילה", משא"כ בכתה"י כתוב "שנאמר – 'וביום השמיני' ולא בלילה".

ויש לומר דבזה חולקים ב' הגירסאות:

דלפי הסמ"ג ודעימי' למדו בדעת הרמב"ם שחולק על תוס' כמבואר לעיל, כיון שגרסו "ביום (בלי וא"ו) השמיני" צריך לומר דא"א ללמוד "ביום" הן לשבת והן למילה שלא בזמנה, דרק אם דרשי בתוספת וא"ו אפשר ללמוד הן דין מילה שלא בזמנה וגם דין דדוחה שבת.

אמנם לגריסת הכתה"י שגרסו ברמב"ם "שנאמר 'וביום השמיני'", מצי לילף דין מילה שלא בזמנה דוקא ביום וגם דין דדוחה שבת, כיון דיש ללמוד 'ביום' וגם וא"ו – "וביום"[2].

ובאמת במרכבת המשנה (אלפנדרי) כבר הרגיש בזה, ולכן אף שהי' לו הגירסא דהסמ"ג כתב בסוף דבריו שצריך לתקן הגירסא ל'וביום השמיני'.

ד. אם כנים הדברים לכאו' יש לומר בנדו"ד:

מעתה אתי שפיר שלא ציין כ"ק אדמו"ר לגמ' יבמות (עב, ב) למקור 'דהדין דמילה שלא בזמנה אינה אלא ביום – נתחדש לאחר מ"ת", דבאמת יש מפרשים (גירסת הסמ"ג ברמב"ם) הסוגיא שם דלא כר' יוחנן בשבת (קלב, א), ולכן אפשר שהוא לא אליבא דהלכתא. ונראה, דלפיכך ציין כ"ק אדמו"ר דוקא לתוס' שם, דלדעת התוס' (וכגירסת כתה"י ברמב"ם) מבואר להדיא דהגמ' ביבמות מתאים עם ר' יוחנן בהגמ' בשבת, ואין סיבה לומר שהוא לא אליבא דהלכתא ויכולים ללמוד הן דמילה דוחה שבת והן שלא בזמנה אינה אלא ביום[3].

 

 


[1]) א"כ צ"ע מניין לדעת הרמב"ם שמילה אכן דוחה שבת אם לאו מר' יוחנן.

[2]) לפי שיטה זו צע"ק למה לא הביא הרמב"ם בהלכה ט' פסוק "וביום" לזה שמילה בזמנה דוחה שבת.

[3]) הערת המערכת: ראה בכל זה לקו"ש חי"ז שיחה לפרשת תזריע (ד).