מצוה עלינו (הא') - 1052

חיוב נשים במצוות 'שהיו באותו הנס'

הת' מנחם מענדל הכהן כהן

תות"ל המרכזית – 770

א. בהגש"פ עם לקוטי טעמים וכו' (עמ' טו) בפיסקא מצוה עלינו לספר ביצי"מ " . . ואף נשים חייבות במצוה זו (מדאורייתא – לדעת החינוך ולר"י בתוד"ה שאף מגילה ד, א. ועיין תוד"ה מי סוכה לח, א – או מדרבנן. ראה ברכי יוסף סתע"ג ס"ק ט"ו ובשבח פסח בארוכה, כן משמע דעת רבינו בשו"ע שלו סי' תעב סכ"ה. וגם בס' בית דוד דקס"ד דפטורים – וכן סב"ל להמנ"ח – חזר בו בספרו לחם הפנים. ראה ס' מגיד דבריו ס' מב)".

והנה בשוע"ר או"ח סי' תעב סכ"ה " . . וכן בשאר כל המצות הנוהגות בלילה זה אין חילוק בין אנשים לנשים שאף שהנשים פטורות מכל מצות עשה שהזמן גרמא בין של תורה בין של דברי סופרים אף על פי כן חייבו אותן חכמים בכל הדברים שתקנו בלילה זה לפי שאף הם היו באותו הנס של יציאת מצרים . . ".

ולכאו' יש לעיין בראי'[1] שהובאה לענין קריאת ההגדה, דמלשון אדה"ז משמע שמחייב נשים דוקא במצות של דרבנן "חייבו אותן חכמים בכל המצות שתקנו בלילה זה", משא"כ מצות הגדה שהיא דאורייתא אינו נזכר כאן כלל. ובפרט שמציין בשוה"ג לדברי התוס' בפסחים (קח, ב) דמדבריהם מוכחא מילתא דנשים פטורות מכלום במצות דאורייתא, וכדלקמן[2].

[ועי' לעיל בפיסקא ד' כוסות "מצוה מדברי סופרים. ואף נשים חייבות בה, שאף הן היו באותו הנס של יציאת מצרים (תוד"ה היו פסחים קח, ב)". ולכאו' אינו מובן הציון להתוס' כיון שהכל מפורש בגמ' שד' כוסות מצוה מד"ס וחיוב נשים בה מטעם שהיו באותו הנס, ונראה המכוון בזה הוא שטעם זה שהיו באותו הנס שייך רק במצוה דרבנן, ומש"ה מקדים שד' כוסות מצוה מדרבנן ולכן שייך בה טעם הנ"ל – ולזה מציין להתוס' דסב"ל הכי, משא"כ לשאר הראשונים, וכשי"ת].

ולכאו' הי' אפ"ל דהראי' היא ממה שמסיים בסוף הסעיף "ובאכילת מצה הן חייבות מן התורה . . ", ומשמע דוקא מצות מצה הן מחויבות מן התורה ולא במצות הגדה, ואינו דמזה הי' אפ"ל שנשים פטורות לגמרי ממצות הגדה וכשי"ת בשי' התוס' בפסחים הנ"ל.

ולבאר זה יש להקדים בירור מחלוקת הראשונים (והאחרונים) בדיון הנ"ל, [ולהעיר שרבינו מביא שיטת השוע"ר בצירוף לדברי הברכ"י והש"פ, ומשמע ששיטתו תתבאר רק לאחר הקדמת יסוד הברכ"י בדיון הנ"ל], וכדלקמן.

ב. הנה בפסחים (קח, א) "ואמר רבי יהושע בן לוי נשים חייבות בארבעה כוסות הללו שאף הן היו באותו הנס". אכן, "אי לאו האי טעמא לא היו חייבות, משום דנשים פטורות ממצות עשה שהזמן גרמא, אף ע"ג דארבעה כוסות דרבנן, כעין דאורייתא תיקון". (תוס').

ובד"ה היו כתבו התוס' "פי' רשב"ם שעל ידם נגאלו, וכן במגילה ע"י אסתר ובחנוכה ע"י יהודית, וקשה דאף משמע שאינן עיקר, ועוד דבירושלמי גריס שאף הן היו באותו ספק משמע באותה סכנה דלהשמיד להרוג ולאבד, והא דאמרינן דפטורות מסוכה אע"ג דאף הן היו באותו הנס כי בסוכות הושבתי התם בעשה דאורייתא, אבל בארבעה כוסות דרבנן תיקנו גם לנשים כיון שהיו באותו הנס".

ומדברי התוס' מוכח דחיוב נשים במצות 'שאף הן היו באותו הנס' שייך רק במצות דרבנן, משא"כ במצות דאורייתא פטורות וכמו כל מצות עשה שהזמן גרמא.

אכן, במגילה (ד, א) "ואמר רבי יהושע בן לוי נשים חייבות במקרא מגילה שאף הן היו באותו הנס". ובתוס' " . . גבי מצה יש מקשה למה לי היקשא דכל שישנו בבל תאכל חמץ ישנו בקום אכול מצה, תיפוק ליה מטעם שהן היו באותו הנס, וי"ל דמשום האי טעמא לא מחייבא אלא מדרבנן אי לאו מהיקשא, ורבינו יוסף איש ירושלים תירץ דסלקא דעתך למיפטרה מגזירה שוה דט"ו ט"ו דחג הסוכות כדפי' פרק אלו עוברין (פסחים מג, ב ד"ה סלקא)".

ולפ"ז נראה דחיוב נשים במצות אלו 'שאף הן היו באותו הנס' שייך גם במצות דאורייתא (מצה), ומה שבעי היקשא הוא לחייבן באכילת מצה מן התורה משא"כ מצד שהיו באותו הנס לא היו חייבות אלא מדרבנן, או דבמצה הו"א למיפטרי' מגז"ש דסוכה (אכן, אי לאו הכי היו חייבות מדאורייתא מטעם הנ"ל).

ונמצא ג' שיטות בחיוב נשים במצות אלו (דאורייתא) שהזמ"ג מטעם 'שאף הן היו באותו הנס', א' חייבות מדאורייתא ב' חייבות מדרבנן ג' פטורות מכלום[3].

ג. והנה בשו"ע או"ח סי' תעג ס"ו גבי קריאת ההגדה של פסח "הגה: ויאמרו בלשון שמבינים הנשים והקטנים, או יפרש להם הענין וכן עשה ר"י מלונדרי כל ההגדה בלשון לע"ז, כדי שיבינו הנשים והקטנים. (כל בו ומהרי"ל)".

ובס' בית דוד סי' רנו כתב "דאין הטעם מפני שהנשים חייבות בקריאת ההגדה, שהרי מצות עשה שהזמן גרמא היא . . ואע"ג דאמרינן פרק ערבי פסחים דף ק"ח אריב"ל נשים חייבות בד' כוסות שאף הן היו באותו הנס . . היינו דוקא במצוה דרבנן, כמ"ש התוס' שם, אבל במצוה דאוריתא כיון שהיא מצות עשה שהזמן גרמא אין לחייב הנשים בשביל שהיו באותו הנס . . והכא מצות קריאת ההגדה כיון שהוא של תורה, כמ"ש הרמב"ם (פ"ז ה"א), אין לחייבם מטעם דהיו באותו הנס . . לכך נראה דהטעם שצריך לקרות ההגדה בלשון שיבינו הנשים וקטנים, אינו משום חיוב שלהן, אלא משום חיובא דידן, שאנו חייבין להגיד לנשים . . ". עכ"ל.

אכן, הברכי יוסף (סקט"ו) הקשה עליו מדברי התוס' במגילה דנשים חייבות במצות אלו, ועוד דלתירוץ הב' בתוס' (שם) חייבות אפי' מדאורייתא, והסיק דלא כן, ומה שצריך לקרות ההגדה בלשון שמבינים הנשים וקטנים הוא מפני חיוב הנשים בהגדה.

ועוד הביא ראי' ממתני' בסוכה (לח, א) "מי שהיה עבד או אשה או קטן מקרין אותו עונה אחריהן מה שהן אומרין, ותבא לו מאירה. אם היה גדול מקרא אותו עונה אחריו הללויה, מקום שנהגו לכפול יכפול, לפשוט יפשוט, לברך יברך, הכל כמנהג המדינה".

וכתבו התוס' (ד"ה מי) "משמע כאן דאשה פטורה מהלל דסוכות וכן דעצרת וטעמא משום דמצוה שהזמן גרמא היא, אע"ג דבהלל דלילי פסחים משמע בפרק ערבי פסחים (דף קח.) דמחייבי בד' כוסות ומסתמא לא תיקנו ד' כוסות אלא כדי לומר עליהם הלל ואגדה, שאני הלל דפסח דעל הנס בא ואף הן היו באותו הנס, אבל כאן לא על הנס אמור".

וז"ל הברכ"י " . . נראה שהתוספות בסוכה סברי כמ"ש התוס' בפסחים (שם ד"ה שאף), דלא נאמר זה אלא במצות דרבנן, ודוקא במקום דאשכחן דאמרו בפירוש דחייבות. ולכן בהלל בסוכות ועצרת פטורות, כיון דלא מצינו שחייבום. וזה הורה ריב"ל בג' מימרות בחנוכה ומגילה וד' כוסותיא, לומר דוקא בהני . . וגם הלל דפסח הו"א דפטורות, לזה כתבו דכיון דחייבות בד' כוסות, נתקנו לומר הלל ואגדה, וחייבות. ולפ"ז גם לתוס' דפסחים וסיעתם חייבות והוא בכלל ד' כוסות. וגם זה נעלם מהרב בית דוד". עכ"ל[4].

ומכאן מוכחא מילתא דלכו"ע נשים חייבות בקריאת ההגדה מדאורייתא או מדרבנן, וגם לשיטות הראשונים שבמצות אלו פטורות מכלום, במצות הגדה יש לחייבן הואיל ונתחייבו בד' כוסות שנתקנו לצורך אמירת ההגדה[5].

ד. ולפ"ז אפשר לבאר גם שיטת אדה"ז בשו"ע, דמחייב נשים במצות הגדה מדרבנן אף לדברי התוס' בפסחים הנ"ל, וזהו לפי מה שנת' לעיל דגם אם נשים פטורות ממצות אלו שהן דאורייתא, כיון ד"מסתמא לא תקנו ד' כוסות אלא כדי לומר עליהם הלל והגדה" חייבות גם בקריאת ההגדה.

ודו"ק דבתחילת הסעיף כתב אדה"ז "ואף הקטנים חייב אביהם לחנכם במצות להשקותם כוסות על הסדר שיתבאר אם כבר הגיעו לחינוך (דהיינו שהגיעו לזמן שראוי לחנכם לשמוע הדברים שאומרים על הכוסות . . וגם יש בהן דעת להבין מה שמספרים להם מיציאת מצרים באמירת ההגדה . . ואף הקטנות שהגיעו לחינוך דינם כקטנים, וכן בשאר כל המצות הנוהגות בלילה זה אין חילוק בין אנשים לנשים . . [6]".

ומשמע דחיוב נשים בהגדה הוא מאחר ונתחייבו בד' כוסות שלא נתקנו אלא להלל והגדה כו'[7]. וזהו מה שמציין רבינו לשוע"ר בסמיכות להברכ"י והש"פ- שלדבריו יתבאר גם כונת אדה"ז בשו"ע.

[ובסגנון אחר, הציון לשוע"ר אינו רק לחייב נשים מדרבנן, אלא גם לפרש סיבת חיובם וכמ"ש הברכ"י, וכן נראה מסדר הנקודות בפיסקא זו].

ועי' שוע"ר סי' תעט ס"ז "אבל יכול ליתן רשות לאשתו לומר הודו ויאמר נא ויאמרו נא והוא יענה אחריה הודו ויצא ידי חובתו במה ששומע ממנה יאמר נא ויאמרו נא וגו', שאף שהנשים פטורות מכל הלל כמו שנתבאר בסי' תכ"ב בהלל זה חייבות, ואין שום חילוק ביניהן לאנשים בכל מה שנוהג בלילה זה כמו שנתבאר בסימן תע"ב".

ה. והנה בהמשך הפיסקא שם מביא " . . וגם בס' בית דוד דקס"ד דפטורים – וכן סב"ל להמנ"ח – חזר בו בספרו לחם הפנים. ראה ס' מגיד דבריו ס' מב)".

ולכאו' משמע כאן דלשיטת המנ"ח נשים פטורות ממצות סיפור יצי"מ, ויש לתמוה על זה דבדברי המנ"ח מפורש דלא כן. [ולא עוד שמחייב נשים מדרבנן, אלא שהביא הראי' שהזכירו הברכ"י והש"פ מדברי התוס' בסוכה לח, א].

וז"ל המנ"ח "ונוהגת בזכרים ונקבות וכו'. דבר זה חידוש גדול אצלי, למה תהיה מצוה זו נוהגת בנשים כיון דהוי מצות עשה שהזמן גרמא ונשים פטורות . . ולומר הטעם שישנם היו ג"כ באותו הנס, כמו מקרא מגילה [עיין מגילה ד, א] וארבע כוסות [עיין פסחים קח, ב], כבר הוכיחו התוס' בכמה מקומות [ע"ש] דדבר זה אינו אלא דרבנן.

ועיין שאגת אריה הל' קריאת שמע [סי' יב], בירר בראיות "דגם בכל השנה נשים פטורות מזכירת יציאת מצרים מפני שהזמן גרמא, מכל שכן מצוה זו שהיא פעם אחת בשנה ודאי הזמן גרמא, ולא מצאתי בשום פנים טעם למה יתחייבו נשים.

 . . ומדרבנן בודאי גם נשים חייבות, דחייבות בארבע כוסות וכן בהלל בליל פסח, עיין בסוכה לח, א בסוגיא דאשה וקטן מקרין את הלל עונין אחריהם וכו' עיין תוס' [ד"ה מי שהיה], וכן עבדים חייבים מטעם זה. ולענין אם דרבנן יכול להוציא המחויב מן התורה עיין או"ח בכמה מקומות [עיין סי' קפו ס"א] ובאחרונים". וצ"ע.