ד' כוסות - 1052
ד' כוסות
הרב עקיבא גרשון וגנר
ראש ישיבה – ישיבת ליובאוויטש טורונטו
בהגדה של פסח עם לקוטי טעמים ומנהגים, בפיס' ד"ה ד' כוסות, כותב הרבי: "מצוה מדברי סופרים. ואף נשים חייבות בה, שאף הן היו באותו הנס של יציאת מצרים (תוד"ה היו פסחים קח, ב)". [ואח"כ מוסיף: "ואין מברכים עליהם ברוך כו' וצונו לשתות ד' כוסות, לפי שהם מופסקים (כלבו, רוקח)", וכדלהלן].
ויל"ע: א) הרי הא דנשים חייבות בד' כוסות הוא ש"ס ערוך בפסחים שם, (סע"א) "ואמר רבי יהושע בן לוי נשים חייבות בארבעה כוסות הללו שאף הן היו באותו הנס", וכ"ה בברייתא שם סה"ע, ולמה הביא הרבי הך דין מדברי התוס'?
והנה נחלקו רש"י ותוס' שם, שרש"י פי' (ד"ה שאף הן) "כדאמרינן (סוטה יא, ב) בשכר נשים צדקניות שבאותו הדור נגאלו, וכן גבי מקרא מגילה, נמי אמרינן הכי, דמשום דעל ידי אסתר נגאלו, וכן גבי נר חנוכה במסכת שבת", וכן פרש"י בשבת (כג, א ד"ה היו) לענין מאי דקאמר ריב"ל הך דינא גופא לגבי נר חנוכה "שגזרו יוונים על כל בתולות הנשואות להיבעל לטפסר תחלה, ועל יד אשה נעשה הנס", והיינו דהפי' ש"היו באותו הנס" היינו שהי' להם שייכות מיוחדת בפנ"ע וגורם להנס,
אבל בתוס' פסחים שם (הנ"ל) כתבו "פי' רשב"ם שעל ידם נגאלו וכן במגילה ע"י אסתר ובחנוכה ע"י יהודית וקשה דאף משמע שאינן עיקר ועוד דבירושלמי גריס שאף הן היו באותו ספק משמע באותה סכנה דלהשמיד להרוג ולאבד", וכ"כ בתוס' מגילה (ד, א ד"ה שאף): "פירש רשב"ם שעיקר הנס היה על ידן בפורים על ידי אסתר בחנוכה על ידי יהודית בפסח שבזכות צדקניות שבאותו הדור נגאלו וקשה דלשון שאף הן משמע שהן טפלות ולפירושו היה לו לומר שהן לכך נראה לי שאף הן היו בספק דלהשמיד ולהרוג וכן בפסח שהיו משועבדות לפרעה במצרים וכן בחנוכה הגזירה היתה מאד עליהן".
[ובפרש"י במגילה שם (ד"ה שאף הן) פי' כפי' התוס': "שאף על הנשים גזר המן להשמיד להרוג ולאבד מנער ועד זקן טף ונשים וגו'"].
וצלה"ב, ב) מה נוגע לכאן להביא פלוגתת רש"י ותוס' ולהכריע כהתוס', ולמה לא די לכאן רק להביא עיקר דברי ריב"ל דחייבות שאף הן היו באותו הנס? והנה הך ל' שכ' הרבי "שהיו באותו הנס של יציאת מצרים" הוא ל' אדה"ז בשו"ע סי' תעב סכ"ה ושם על הגליון מצויין לדברי התוס', אבל מ"מ צלה"ב למה נוגע לכאן להכריע כא' הפי'? ואם רק משום שכן פסק אדה"ז, א"כ הו"ל להרבי לציין לדברי אדה"ז? וביותר יל"ע, דהרי הל' שהביא הרבי הוא לא ל' התוס' כ"א ל' אדה"ז, והו"ל לציין לשו"ע אדה"ז?
[ואף שיש נ"מ לדינא בין ב' הפירושים לענין עבדים, כמ"ש הב"י סי' תרפט, וכן לענין חיוב נשים בפר' זכור ועוד, מ"מ לכ' אי"ז נוגע לפיס' זו].
ולגוף הענין, ג) הנה בהערות על שו"ע רבינו הזקן (הנדפס מחדש) ציינו שם לדברי התוס', והיינו דהוספת אדה"ז "של יצי"מ" הוא ע"פ פי' התוס' (ולא ע"פ פרש"י), ולא הבנתי, זאת מנין לנו, הרי גם לפרש"י (דע"י אשה נעשה הנס) הוי הכוונה שהיו באותו הנס של יצי"מ, והיינו דע"י אשה נעשה הנס של יצי"מ, ומה הקשר של מלים אלו לפי' התוס' דוקא?
ועפ"ז לא הבנתי גם בדברי ההגדה, דמה השייכות בין המלים "היו באותו הנס של יצי"מ" לדברי התוס' המצויינים לאח"כ?
טעם הרבי שאין מברכים על ד' כוסות, ושקו"ט בזה
והנה בהמשך לזה מביא הרבי: "ואין מברכים עליהם ברוך כו' וצונו לשתות ד' כוסות, לפי שהם מופסקים (כלבו, רוקח)".
ויל"ע: א) לכ' זהו ענין בפנ"ע, ולמה הובא זה בהמשך לדין דנשים (או לעיקר החיוב, הכולל נשים) ולא כענין בפנ"ע (וכמו בהפיס' "מצוה עלינו לספר" להלן הובא חיוב דנשים בקטע בפנ"ע וטעם שאין מברכים בקטע בפנ"ע, אף דיש לחלק כי שם יש יותר אריכות בב' הענינים)?
ב) לכ' מצינו טעמים נוספים ע"ז שאין מברכים: 1) באבודרהם כ' "יש שואלין מפני מה אין מברכין בא"י אקב"ו לשתות ארבעה כוסות כמו שמברכין על המרור שהוא מדבריהם בזמן הזה. וי"ל היאך יברך לשתות ד' כוסות והרי יש כוסות של קידוש שהוא מצווה בו ועומד. ואם תאמר יברך לשתות שלשה כוסות והלא מחוייב הוא בארבעה הלכך לא אפשר" (והרי בהגדה הביא הרבי כו"כ ענינים מהאבודרהם, וגם הטעם שהביא נזכר אח"כ באבודרהם), 2) משום שלא תיקנו ברכה על ברכה, וד' כוסות הם עצמם ברכה ושבח (וע"ד הטעם שהביא הרבי בפיס' הנ"ל שאין מברכים על הגדה ועל ברהמ"ז), ועוד טעמים באחרונים, ויל"ע למה הביא הרבי דוקא טעם זה?
ג) וביותר יל"ע, שלגבי ברכה על הגדה הביא הרבי 5 טעמים, ומ"מ הוסיף בסוף הקטע "ועוד טעמים", ואילו כאן הזכיר הרבי רק טעם א' ולא הזכיר או רמז שישנם עוד טעמים, אף שגם משאר הטעמים נזכרו בראשונים, כנ"ל?
חקירה בענין ד' כוסות ונפקא מינה
ואואפ"ל בכ"ז בהקדם, דהנה על מה שהביא הרבי את דברי התוס', לכ' יל"ע עוד (בנוסף להנ"ל), דלכ' דוקא לפי' התוס' יש קושי בענינינו, דהנה בקטע שלאח"ז הביא הרבי "ותקנום כנגד ד' לשונות של גאולה: והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי (שמות ו, ו-ז) – שהן כנגד ד' גזירות שגזר עליהם פרעה (שמ"ר ספ"ו)" (ואח"כ הביא עוד טעמים). ולפי טעם זה באמת ק' על החיוב של נשים, דהרי נשים לא היו בכלל הגזרה כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו וכל הבת תחיון (דאף דע"פ פנימיות הענינים גם, כל הבת תחיון" הי' חלק מהגזרה (כמבואר בלקו"ש ח"א ובכ"מ), מ"מ הרי בפשש"מ הי' הגזרה רק על הבנים? וכבר הק' כן במרדכי ריש מגילה (אות תש"פ בהגה) ותי' שאין הנשים מתקיימות בלי הזכרים, אף שפרעה לא גזר אלא על הזכרים[1], וכן שקו"ט בכמה יישובים לקושיא זו בשדי חמד ע' חו"מ סי' טו)?
וא"כ, בשלמא לפרש"י והרשב"ם דפי' דע"י אשה נעשה הנס, א"ש דזהו טעם גם לענין פסח, דאף דלא היו באותה הגזרה של האנשים, מ"מ מאחר שהי' אצל הנשים ענין מיוחד בפנ"ע, ע"כ תיקנו תקנה מיוחדת שיהיו בכלל החיובים של האנשים. אבל לפי' התוס' ודעימי', שלא הי' ענין מיוחד אצל הנשים, רק שהיו בכלל האנשים, א"כ הי' צ"ל הדין שבאותם הענינים שאינם בכלל האנשים אינם בכלל החיוב (וכקושיית הראשונים והחרונים הנ"ל)?
ואפ"ל בזה בהקדם דהנה ידוע ונת' כמ"פ דבמצות ותקנת ד' כוסות יש חקירה אם עיקר התקנה הי' דין אמירה, או דין שתייה, ויש מקום לומר דישנם ב' דינים, דיש דין אמירה, שצריך לומר דברי שבח והילול ושירה על היין, ויש דין שתיית ד' כוסות.
ויעויין בגמ' (קח, ב) דאיתא בגמ' שתאן בבת אחת ידי יין יצא ידי ד' כוסות לא יצא, ופרש"י בד"ה שתאן בב"א) "עירה ארבעתן לתוך כוס אחד", וברשב"ם (בפי' הב') פי' "בב"א שלא על סדר משנתינו אלא שתאן רצופין", וכ"פ בתוס' "נראה כפירוש רשב"ם ששתאן רצופין ולא כפירש"י שעירה ארבעתן לתוך כוס אחד דשתאן משמע הרבה כוסות".
וברבינו דוד הק' על פירושם "שאם לא ידע לעשותן כסדר משנתינו לעשות מצוה בכל אחד האיך אפשר שנאמר לו שלא יצא ידי ארבע כוסות שתיקנו חכמים לשתות דרך חירות, ודאי צריכים אנו לומר דיצא מידי דהוי אנשים ועמי הארץ".
ולכ' פלוגתתם תלוי בזה דלרבינו דוד עיקר התקנה והחירות הוא בשתיית הכוס, ואף דאיתא בגמ' (להלן קיז, ב) כל חד וחד נעביד בה מצוה, מ"מ אי"ז לעיכובא. אבל לרשב"ם ותוס' עיקר התקנה וענין החירות הוא ע"י האמירה שעל הכוס, וא"כ אם שתה הכוסות שלא על הסדר, לא יצא כלל התקנה דד' כוסות [אלא דלפ"ז צ"ע במ"ש רבינו דוד דהטעם שיצא הוא משום ש"לא ידע לעשותן כסדר" ומשום "מידי דהוי אנשים וע"ה", דלכ' אמאי צריך לזה, נימא דיוצא משום דעכ"פ שתה הכוס? ואולי כוונתו להכריח מזה דע"כ התקנה הי' בשתייה ולא בהאמירה, דהא התקנה היתה גם על נשים וע"ה].
[ועי' בתוס' על המשנה (ד"ה ולא יפחתו הב') שכ' "מתוך הלשון משמע קצת שאין נותנין לבניו ולבני ביתו כי אם לעצמו והוא מוציא את כולם בשלו וסברא הוא דמאי שנא ארבע כוסות מקידוש דכל השנה שאחד מוציא את כולם" דמבואר בדבריהם דיסוד התקנה הוא דין אמירה (שלכן יש סברא לדמות לקידוש דכל השנה, אבל עי' בנצי"ב שכ' להיפך), ועי' בתוס' (קח, א ד"ה כולהו) שכ' "וכל ד' כוסות צריכים הסיבה בשעת שתיה", דהוצרכו לחדש זה לכ' לאפוקי מסברא הנ"ל דהוי דין באמירה גרידא, או דאפי' לשיטתם הנ"ל – מ"מ הסיבה הוא בשעת שתייה דוקא, והאריכו בזה באחרונים (ועי' בהגדה שיח הגרי"ד ע' ח' ואילך ומה שש"נ, ב' סברות הפכיות בזה וראיות לב' הצדדים), ואכמ"ל].
נפקא מינה בזה לענין נשים ולענין ברכה
וי"ל בענינינו דנ"מ לענין התקנה דד' כוסות להטעם דהוי כנגד ד' לשונות של גאולה, דאי נימא דהד' כוסות היינו שצריכים ד' שירים ושבחים להקב"ה על היין, והם כנגד ד' לשונות של גאולה שהם כנגד ד' גזירות, א"כ צ"ל דכל כוס הנה האמירה שעל אותה הכוס יש לה שייכות בפנ"ע להגזירה (והגאולה) הפרטית שעליה מודים בכוס זה (ועי' בלקו"ש חי"א שם). אבל אי נימא דהתקנה היא מצות שתיית הכוסות, דהמצוה לשתות ד' כוסות, א"כ אף שהוא כנגד ד' לשונות של גאולה, אין הכוונה שכל כוס יש לה שייכות לענין בפנ"ע מהד' ענינים של גאולה שכנגדם הם הד' לשונות, אלא שיש תקנה א' של ד' גוסות מצד הגאולה דיצי"מ, ואף דהטעם דתיקנו ד' כוסות הי' מצד ד' ענינים שונים שבהד' לשונות של גאולה, מ"מ בהתקנה דד' כוסות כולם מהוים ענין א' ומצוה א' ותקנה א' של שתיית ד' כוסות מצד הגאולה דיצי"מ.
ועפ"ז א"ש דלפרש"י, הנה הטעם דנשים חייבות בד' כוסות משום שאף הן היו באותו הנס הנה זהו תקנה וחיוב בפנ"ע להנשים, אבל להתוס', הרי הם חייבים בהתקנה דד' כוסות עצמם שהאנשים מחוייבים בהם, והטעם שמחוייבים בהם היינו משום שהד' כוסות אינם ד' ענינים שונים, אלא כולם תקנה א' של זכר ליצי"מ. ואפ"ל דפי' זה מדוייק בהל' של ריב"ל, דקאמר "נשים חייבות בד' כוסות הללו", ולא קאמר סתם נשים חייבות בד' כוסות (וע"ד "נשים חייבות במקרא מגילה" "אשה ודאי מדליקה" (גבי נר חנוכה), ולא קאמר במ"א "הללו"), והיינו דאי"ז תקנה בפנ"ע כ"א דחייבות באותם ד' כוסות.
וא"כ אולי אפ"ל דכוונת הציון לדברי התוס' בשו"ע אדה"ז, היינו דהוספת אדה"ז "של יצי"מ" הנה מה דהכריחו לזה הוא פי' התוס', דלפרש"י פשיטא דאיירינן בהנס דיצי"מ, אבל לפי' התוס' מוכרחים להוסיף ולהסביר שכל הד' ענינים שבד' לשונות של גאולה ה"ה בכלל הנקודה הכללית דיצי"מ.
ועפ"ז אפ"ל דזהו כוונת הרבי בההערה (והנה נת' במ"א בארוכה בענין הערת הרבי שלפנ"ז בד"ה קדש, שמבאר כמה נ"מ לדינא במה דקידוש הוי א' מהד' כוסות, ששם המדובר במה שזה שייך לדיני קידוש ולהאמירה דקידוש, ואכמ"ל בזה, ובפשטות בהערה זו ד"ה ד' כוסות הדגש הוא בהפרט בהתקנה דד' כוסות כמו שהם ענין בפנ"ע דתקנת שתיית ד' כוסות), דמבאר דהוא תקנה דרבנן ונשים חייבות כו', והטעם שחייבות, והיינו שחייבות בתקנה זו עצמה, היינו משום שהיו בהנס דיצי"מ (ולכן ע"י ההוספה שבשו"ע אדה"ז והציון לדברי התוס' מתבאר הגדר דחיוב נשים בד' כוסות).
והנה יש עוד נ"מ בחקירה הנ"ל, והוא דהנה ב' הטעמים שהובאו במ"א על מה שאין מברכים על ד' כוסות, היינו הטעם דהאבודרהם "היאך יברך לשתות ד' כוסות והרי יש כוסות של קידוש שהוא מצווה בו ועומד. ואם תאמר יברך לשתות שלשה כוסות והלא מחוייב הוא בארבעה הלכך לא אפשר", והן הטעם שבשם ש"פ משום שלא תיקנו ברכה על ברכה, וד' כוסות הם עצמם ברכה ושבח, הנה ב' טעמים אלו הם רק לגבי תקנת האמירה דד' כוסות, דהרי מצות קידוש שבכל השנה הוי בפשטות מצות אמירה על הכוס (כדמשמע בתוס' ריש הפרק שהובא לעיל), וכן מה דנחשבים הד' כוסות לברכה ואין שייך לברך ברכה על ברכה, היינו רק לגבי האמירה דד' כוסות, כפשוט.
ולאידך, הנה הא דא"א לברך מפני שהם מופסקים, זהו רק לענין תקנת השתייה דד' כוסות, דהרי לענין האמירה אין הפסק בין האמירות (דהרי כרפס ומצה ומרור כו' כולם הם חלק מהסדר של פסח ואינם הפסק, מואדרבא הם חלק ממצות סיפור יצי"מ (שלכן גם בשו"ע לכתחלה מצוה מן המובחר להסב, וכפשוט), אבל לענין התקנה דשתיית ד' כוסות בזה שפיר הוי מופסקות ושייך האי טעמא.
[וראיתי במחזור מעגלי צדק דיני ד' כוסות שכ' בשם מהרי"ל שאם שתה ד' כוסות בהפסקה לא יצא (ע"ש שכ' ב' פי' בזה, שלא יפסיק בדברים בטלים או שלא יפסיק שעה גדולה), וממ"ש דלא יצא, ע"כ דסובר דהד' כוסות עצמם אינם נחשבים מופסקים, ולכ' צ"ל משום דמצד ענין האמירה אינם מופסקים, וכנ"ל].
וא"ש דמאחר שבהערה זו מבאר הרבי ענין ד' כוסות כמו שהוא מצד תקנת השתייה, ומבאר חיוב דנשים כמו שהוא מצד תקנת השתייה, מביא שפיר בהמשך לזה גם הטעם דאין מברכים לסברא זו (ולענין מה דאין מברכים על האמירה בזה י"ל דאי"צ לביאור, וגם בדברי האבודרהם אפ"ל דהחידוש הוא בגדר החיוב). ובקטע שלאח"ז מבאר ביסוד התקנה, שאינו תלוי בזה. ובאתי רק להעיר.
[1]) ולכ' צ"ע בתי' זה, דהא יסוד דברי הראשונים החולקים על פרש"י הוא מדברי הירושלמי לענין מגילה דקאמר "אף הן היו באותו סכנה", ומפרשים שהיו בסכנה דלהשמיד להרוג ולאבד, והכוונה כי הגזרה הי' גם על הנשים, ובריטב"א (למגילה) מפורש יותר שהגזרה הי' להשמיד להרוג ולאבד "טף ונשים ביום אחד", והיינו שהגזרה כללה אותם במיוחד, ואילו לפי' המרדכי אי"צ לכ"ז דטעם א' לכולם.