עבדים היינו - 1052
"מתחיל בגנות ומסיים בשבח"
הרב ברוך אלכסנדר זושא ווינער
ר"י – תות"ל חובבי תורה
רב ושליח כ"ק אדמו"ר – ברייטון ביטש
בהגדה של הרבי (ד"ה עבדים היינו) עמד ע"ז שלכאו' הי' לו להמסדר של ההגדה להקדים אמירת "מתחילה עוע"ז היו אבותינו" שמדובר בדורו של תרח הרבה שנים לפני התקופה של "עבדים היינו לפרעה במצרים".
והנה בפסחים קטז, א מביא דבנוסח ההגדה צ"ל "מתחיל בגנות ומסיים בשבח". ובגמ' מפרש מאי גנות רב אמר "מתחילה עוע"ז היו אבותינו" ושמואל אמר "עבדים היינו". והרי"ף פסק דהאידנא עבדינן כתרוייהו. אמנם בהגדה של הרבי מביא גירסא המובא בסדר רב עמרם גאון (בדפוס ירושלים, תרע"ב ע' 206) שמאן דאמר דמתחיל בהגנות של "עבדים היינו" הוא רב ולא שמואל.
ועפ"ז מיישב מה שמקדימים אמירת "עבדים היינו", דכיון שהלכתא כרב באיסורי מקדימים אמירת הנוסח דהלכתא כוותיה ואח"כ מוסיפים הנוסח השני לרווחא דמילתא. משא"כ לפי הגירסא שלפנינו אשר שמואל סבר הכי יהי' קשה דאזלינן כשמואל בענין של מצוה ואיסור אע"פ שהכלל הוא דהלכתא כשמואל רק בדיני ממונות.
ונראה להמתיק הדברים בהקדים שיש להקשות "קלאץ קשיא" על מ"ד שנוסח ההגדה הוא מתחילה עוע"ז היו אבותינו, שהרי הוא פסוק מפורש בואתחנן (ו, כ) בשאלת הבן חכם כי ישאלך בנך גו' ואמרת לבנך עבדים היינו לפרעה במצרים גו'.
ולכאו' יש ליישב דרב ושמואל מודים דאמרינן הן "עבדים היינו" והן "מתחילה עוע"ז היו אבותינו" ונחלקו רק באיזה מהן מקדימים. אבל רוב הראשונים כתבו "והאידנא עבדינן כתרוייהו" דמוכח מזה דסברי שאכן נחלקו בזה, ולמ"ד שאמרינן "מתחילה עוע"ז" לא צריך לומר "עבדים היינו" (עי' בזה בהגדה שלמה מבוא פ"ג). וכ"ק אדמו"ר מביאם בההגדה שלו (באותה קטע) לשלול פי' הנצי"ב דסבר דרב ושמואל לא פליגי בנוסח ההגדה עי"ש.
ונראה עפמש"כ בלקו"ש חט"ז בתחלתו אשר מחלוקת רב ושמואל בכמה מקומות בש"ס הוא אשר שיטת רב הוא לפרש הפסוק לפי הפירוש הפשוט של המלה עצמה ושיטת שמואל הוא לפרש לפי התוכן היוצא מהענין המדובר בהפרשה, כגון ויקם מלך חדש גו' סבר רב דפירושו הוא מלך חדש ממש דכן מורה פירוש המלה עצמה, ושמואל סבר שנתחדשו גזרותיו משום דלפי התוכן המדובר שם לא נוגע דברי הימים של מלכי מצרים כ"א השעבוד ולחץ שנעשה ע"י גזרות פרעה עי"ש עוד דוגמאות. ועי"ש בהערה 12 דלרב העיקר הוא בעל משנה וסיני, ולשמואל בעל גמרא ועוקר הרים.
וגם בהקדם דברי המהר"ל (גבורות ה' פרק נ"ב) אשר מחלוקת רב ושמואל בענין מתחיל בגנות הוא, דמ"ד דהוא "עבדים היינו" הוא משום שהוא "גנות הגוף" נמצא שבעל ההגדה מדגיש את הגאולה משעבוד הגשמי מעבדות לחירות גשמי, ומ"ד דהוא "מתחלה עוע"ז היו אבותינו" הוא לפי שהוא "גנות הנפש" נמצא שבהגדה מדגיש את הגאולה הרוחנית שקרבנו המקום לעבודתו.
ועפכ"ז י"ל – לפי הגירסא בסדר רב עמרם גאון – דרב סבר דנוסח ההגדה מתחיל "עבדים היינו" משום דהולך לשיטתו אשר יש לפרש המקרא לפי פירוש המלות עצמן ומפורש בקרא "ואמרת לבנך עבדים היינו". אבל שמואל מפרש המקרא לפי תוכן הענין כמ"ש בהשיחה, ובהמשך הכתובים באותה פרשה כתוב (שם ו, כג-כה) ואותנו הוציא משם למען הביא אותנו גו' ויצונו ה' לעשות החקים האלו ליראה את ה' גו' כי נשמר לעשות את כל המצוה הזאת לפני ה' גו', אשר תוכן הענין מורה שהתכלית של ההוצאה מעבדות לחירות הוא "לעשות החקים האלו ליראה את ה' ", ולזאת בליל הסדר צריכים לומר הנוסח "מתחלה עוע"ז היו אבותינו ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו" להדגיש החרות הרוחני דע"י יציאת מצרים זכינו לעשות החקים ליראה את ה'.
והלכתא כרב שאומרים נוסח "עבדים היינו" מפני שבליל הסדר מדגישים את חירות הגשמי שהוציאנו משעבוד מצרים כפשוטו, והוא ללמד אותנו אשר הוא לבדו שולט בעליונים ותחתונים ובכחו לשדד מערכת הטבע גם בעוה"ז הגשמי דהוא יסוד גדול באמונתינו כמ"ש בס' החינוך, וכן מובן מלשון הרמב"ם (הל' חו"מ פ"ז) חייב אדם לראות א"ע כאילו הוא עתה יצא ממצרים כו' והוא היסוד לדיני הסיבה דרך חירות כו'. ומוסיפים אח"כ "מתחלה עוע"ז היו אבותינו" משום דעבדינן כתרוייהו גם כשמואל שהדגיש הגאולה הרוחני שקרבנו המקום לעבודתו.
ולהעיר מלקו"ש חכ"א בא ג' שמביא ב' ענינים ביציאת מצרים, א' ביטול השעבוד וב' שקנו עצמם להיות בני חורין. ושם בהערה 53 מביא השקו"ט בענין מתחיל בגנות המובא בהגדה שלו, ומסיק "כי עיקר הענין דסיפור ביצי"מ דבני ישראל נעשו בני חורין, הוא בזה שקרבנו המקום לו וקרבנו ליחודו".